יש חדש

[מישהי בכתום]

יש חדש

היום נפגשנו ודיברנו על כל הבעיות והחלטנו להפרד...בגדול בגלל הדת... כי זה הפך להיות רציני וכל אחד מאיתנו רוצה דרך חיים אחרת בכינו המון וכואב לנו כי אנחנו עדיין אוהבים אין מצב שנחזור. אני שבורה, אני בוכה, העיניים שלי אדומות, לא אכלתי כל היום...אני לא רואה איך אני יוצאת מזה בזמן הקרוב.. הבעייה שסיימנו את הקשר אחרי שנה וחצי של אהבה נכנסתי לחדר שלי ובכיתי על הבגדים שלו ועל התמונות שלנו... אני לא מוצאת את האור. לא פוחדת מלבד פוחדת לא להיות איתו. אני אוהבת אותו וגם הוא אותי וזה מה שהכי כואב שאנחנו יודעים שגם אם נמשיך להיות ביחד אז הפרידה הזאת תגיע בשלב מאוחר יותר.. אני שבורה לגמרי

 

[פוטוגנית1]

אם לא היום זה היה קורה מתישהוא

יש דברים שגם עם אהבה לא ניתן לגשר עליהם.........דת זה אחד מהם...........אי אפשר לנחם אדם בשעת כאבו, כשהבת שלי כואבת/פגועה אני אומרת לה "מותק.....אני מבטיחה לך זה תיכף יעבור" ונוקבת בזמן אז איכשהוא היא נרגעת כי יש זמן קצוב מבחינתה....... אבל לך מה אגיד ? מחר מחרותיים????, קחי חיבוק..........

 

[chenby]

../images/Emo201.gifאז קודם כל קבלי

ולפחות את יודעת שעכשיו זה הכי גרוע שאת יכולה להרגיש ועוד חודש למשל כבר תרגישי הרבה יותר טוב - מאשר לדחות את הקץ ועוד חודש להרגיש כמו שאת מרגישה עכשיו... עשית החלטה שאת יודעת שהיא נכונה עבורך. אז גם תדעי ותזכירי לעצמך, שעוד כמה זמן הכל יחזור לפרופורציה מבחינה רגשית. ושאת תעברי את זה. כן זה עצוב, גם יש ימים כאלו בחיים, היופי הוא, ששום מצב לא יכול להשאר סטטי לנצח. גם עצב. ודבר אחרון - משהו שאולי ישמע לך מוכר: אם לא תעיזי, אף פעם לא יהיה לך סיכוי להצליח! ועצם זה שאת הולכת לדרך שהיא לא מוכרת לך ואת לא מתפשרת על בינוניות - גם אם את אוהבת אותה והיא נוחה לך.. זה אומך עלייך שאת מעזה, ואת יודעת בעצמך, שמצליחים הם אלו שמעיזים. אז ברוכה הבאה לחיים של חוסר נוחות מצליחנית. זה מה שמביא אותנו לפריצות דרך כל הזמן.

 

[מישהי בכתום]

תודה

אתמול כל המשפחה דיברו איתי וניחמו אותי האמת שאני כל רגע ליד הטלפון מחכה שיתקשר או שאני יתקשר אליו.. אני לא יודעת למה אני מרגישה ככה כי לא ההינו נפגשים הרבה או מדברים הרבה פתאום עולים בי המחשבות שהוא בן אדם מאוד נדיר ומיוחד (וזה נכון דרך אגב..אחד כזה שמסתדר עם כולם ויודע להגיד את הדבר הנכון) אני מרגישה שאני רוצה לדבר איתו כל רגע לשאול איך הוא מרגיש. היו לי הרבה מערכות יחסים (גם קצרות) ובחיים לא הרגשתי כמו שאני מרגישה היום..כאילו אני עוקרת בכח את האדם שאני אוהבת כל כך ועדיין רוצה להיות איתו ושיחבק אותי וינשק. וואו....אלה הולכים להיות הימים הכי קשים שהיו לי עד היום

 

[misty10]

זה כואב מאוד בהתחלה...

ואפילו מאוד קשה, זה נכון, אבל יש אור בקצה המנהרה, וזה יגיע מתי שהוא... תנסי לבכות, זה עוזר להקלה זמנית וטובה, אחרי קצת זמן (וזה תלוי בהרגשה שלך) תתחילי לצאת... ברור שאף פעם לא תשכחי אותו (ולפי מה שאת כותבת, גם הוא לא ישכח אותך), אבל את תצאי מזה, ותהייה מחוזקת, ולמה? כי את תדעי מראש מה לפסול, כי תדעי מה את רוצה, ומי יכול לתת לך את זה (אני למשל לא הייתי מתחילה בכלל עם בחור שהיה אומר שיש לו נטיות לכיוון הדת, אני ישר פסלתי, כי ידעתי שזה יביא לי רק מפח נפש) המשפחה שלך תהיה שם בשבילך, וגם חברים שלך יכולים לעזור לך קצת לעבור את השלב הזה... בהצלחה... ..