יש דבר כזה?
- פותח הנושא סקאברס
- פורסם בתאריך
כן גם אצלי זה היה ככה..
זה משהוא שמהפנט אותך לשקט ברגע של בלאגן בחיים.. הכאב גורם לך להרגיש שעשית משהוא...והדםם גורם לך הקלה.. כאילו הדם שלי זה האבן בלב... מלבד זה גם פיתחתי אהבה לזה...אהבתי את הפצעים...אפילו כתבתי להם מיכתבים.. אבל גדלתי וזה הפסיק... באיזה שהוא רגע נמאס מההתעסקות העצמית...מהרחמים והכאב שרק רוצים להגדיל אותו...לא...נמאס מהשקר ומהבריחה העצמית... הצלקות בידים נשארו...ככה גם הזיכרון.. אבל היום זה פשוט נעלם....חכי...עם לחברה שלך יש שכל ואני בטוח שיש .. היא תבין בסופו של דבר שזו רק בריחה והתעסקות עצמית מיותרת יום טוב
זה משהוא שמהפנט אותך לשקט ברגע של בלאגן בחיים.. הכאב גורם לך להרגיש שעשית משהוא...והדםם גורם לך הקלה.. כאילו הדם שלי זה האבן בלב... מלבד זה גם פיתחתי אהבה לזה...אהבתי את הפצעים...אפילו כתבתי להם מיכתבים.. אבל גדלתי וזה הפסיק... באיזה שהוא רגע נמאס מההתעסקות העצמית...מהרחמים והכאב שרק רוצים להגדיל אותו...לא...נמאס מהשקר ומהבריחה העצמית... הצלקות בידים נשארו...ככה גם הזיכרון.. אבל היום זה פשוט נעלם....חכי...עם לחברה שלך יש שכל ואני בטוח שיש .. היא תבין בסופו של דבר שזו רק בריחה והתעסקות עצמית מיותרת יום טוב
יש הרבה סיבות../images/Emo28.gif
לא דווקא זה...גם היום אני חושב שלראות את הדם שלי מחוץ. לגוף דווקא יכול להיות נחמד ביותר...אתמול ציירתי עם הדם שלי ציור קטן של מריה הקדושה..וקראתי לו-גאולה... זה קל למדי וביכלל לא מפחיד..רק חתך קטן ועמוק בקצה העצבע.. ויש צבע
זה עוזר להתמוד מול רגעים קשים שנראה שאתה יכול לאבד את השפיות.... אבל ייש כול כך הרבה סיבות... מה דעתכם?
לא דווקא זה...גם היום אני חושב שלראות את הדם שלי מחוץ. לגוף דווקא יכול להיות נחמד ביותר...אתמול ציירתי עם הדם שלי ציור קטן של מריה הקדושה..וקראתי לו-גאולה... זה קל למדי וביכלל לא מפחיד..רק חתך קטן ועמוק בקצה העצבע.. ויש צבע
"פרח הדם"
רבים מהמזריקים מגיעים לסיפוק ברגע שהם רואים את "פרח הדם" טיפת הדם הראשונה שחיבים להכניס למזרק אם רוצים ליהיות בטוחים שהם בווריד (תוצאות מאוד מכוערות עד כדי איבוד איברים יכולות ליצמוח מזריקות שלא ניכנסו לווריד אלה לשריר או מיתחת לעור).אחרי שהזריקה הוזרקה כבר יש רבים מפמפמים את הדם פנימה והחוצה הרבה פעמים אלק (כאילו) שזה מעלה את הסוטול אבל בתחלס זה לא מעלב כלום רק את הצורך הבילתי נישלט הזה כימעט ליראות את הדם של עצמך יוצא וניכנס יוצא וניכנס,למזרק ובחזרה לגוף...בדרך כלל בסוף ישאירו כמות קטנה של דם במזרק אותה ישפריצו על הקיר או על התיקרה.ציורי קיר/גרפיטי כאלה של נרקומנים זה דבר נפוץ בכל בית נטוש כימעט.יש בזה משהוא אגרסיבי שגורם להנאה.ליראות את הדם שלך (על הקיר או על היד אותו דבר) זה כאילו הזיקוק של הכאב שלך בדת מאמינים שהנשמה נימצאת בדם...במידה מסוימת זה כאילו תחושה של כוח ,הינה אני מיסתכל על הדם שלי השפוך אבל אני נישאר חיי. חיי ובועט.לדעתי זו תחושה של כוח שבריגעי משבר (כאן אני לא מדבר רק על נרקומנים)אנשים פונים אליה באין משהוא אחר שימלא אותם או שירגיע אותם.וזה עוד טוב.כאלה שמהופנטים או מיתהפנטים מהדם שלהם...ולא של אחרים למשל.לא סתם צמחו כל כך הרבה מיתוסים מיסביב לנושא ואני אולי לא בטוח שיש באמת ערפדים בעולם אבל אני כן משוכנע שיש אנשים שנהנים מאוד עד כדי הנאה מינית (די ידועה דווקא בז´רגון המיקצועי של מקווצי המוחות) מליצפות /ללקק והשד יודע מה עוד, דמם של אחרים וליפעמים גם את שלהם בקיצור:אחי (כותב ההודעה הראשונה בשירשור) אתה או החברה שלך לא לבד בקטע.אני ממליץ בחום על הספר רעיון עם הערפד (לא הסרט-הספר).
רבים מהמזריקים מגיעים לסיפוק ברגע שהם רואים את "פרח הדם" טיפת הדם הראשונה שחיבים להכניס למזרק אם רוצים ליהיות בטוחים שהם בווריד (תוצאות מאוד מכוערות עד כדי איבוד איברים יכולות ליצמוח מזריקות שלא ניכנסו לווריד אלה לשריר או מיתחת לעור).אחרי שהזריקה הוזרקה כבר יש רבים מפמפמים את הדם פנימה והחוצה הרבה פעמים אלק (כאילו) שזה מעלה את הסוטול אבל בתחלס זה לא מעלב כלום רק את הצורך הבילתי נישלט הזה כימעט ליראות את הדם של עצמך יוצא וניכנס יוצא וניכנס,למזרק ובחזרה לגוף...בדרך כלל בסוף ישאירו כמות קטנה של דם במזרק אותה ישפריצו על הקיר או על התיקרה.ציורי קיר/גרפיטי כאלה של נרקומנים זה דבר נפוץ בכל בית נטוש כימעט.יש בזה משהוא אגרסיבי שגורם להנאה.ליראות את הדם שלך (על הקיר או על היד אותו דבר) זה כאילו הזיקוק של הכאב שלך בדת מאמינים שהנשמה נימצאת בדם...במידה מסוימת זה כאילו תחושה של כוח ,הינה אני מיסתכל על הדם שלי השפוך אבל אני נישאר חיי. חיי ובועט.לדעתי זו תחושה של כוח שבריגעי משבר (כאן אני לא מדבר רק על נרקומנים)אנשים פונים אליה באין משהוא אחר שימלא אותם או שירגיע אותם.וזה עוד טוב.כאלה שמהופנטים או מיתהפנטים מהדם שלהם...ולא של אחרים למשל.לא סתם צמחו כל כך הרבה מיתוסים מיסביב לנושא ואני אולי לא בטוח שיש באמת ערפדים בעולם אבל אני כן משוכנע שיש אנשים שנהנים מאוד עד כדי הנאה מינית (די ידועה דווקא בז´רגון המיקצועי של מקווצי המוחות) מליצפות /ללקק והשד יודע מה עוד, דמם של אחרים וליפעמים גם את שלהם בקיצור:אחי (כותב ההודעה הראשונה בשירשור) אתה או החברה שלך לא לבד בקטע.אני ממליץ בחום על הספר רעיון עם הערפד (לא הסרט-הספר).
כבודה
ישבת כבודה האדיר על העולם ורואה סיגנונות שונים של הליכה של בני האדם-כו שונים כול אחד ואחד על פי תפיסת עהולם המצומצמת של עצמו, יושבת כבודה ובוהה בבעתה- מה הם עושים... מה כבר אפשר לעשות -אני מצייר אותה בליבי את כבודה ,מה כבר אפשר להגיד.. אין אף אחד שישמע את הבעטה שלך, תחזריי כבודה לשמים, לגן העדן, אני מציר אותה תוך כדי הנאת חושים שיכורה ...צבע הקסמים שלי כול כך אוהב אותו.. כבודה מתעלמת ממישהוא קטן כמוני שנבלע בין מליוני בני אדם, אבל אני-תפסתי את כבודה , , כבודה משועממת מעט-מחקר סיגנונות ההליכה של בני אדם כבר נמאס- והיא נעלמת לתוך גן העדן ..אני מסתכל עליה בהסתלקותה ואומר לעצמי (ואולי גם קצת לכם) תפסתי אותך בדם שלי תפסתי אותך, חיים גדולים שכמותך,
ישבת כבודה האדיר על העולם ורואה סיגנונות שונים של הליכה של בני האדם-כו שונים כול אחד ואחד על פי תפיסת עהולם המצומצמת של עצמו, יושבת כבודה ובוהה בבעתה- מה הם עושים... מה כבר אפשר לעשות -אני מצייר אותה בליבי את כבודה ,מה כבר אפשר להגיד.. אין אף אחד שישמע את הבעטה שלך, תחזריי כבודה לשמים, לגן העדן, אני מציר אותה תוך כדי הנאת חושים שיכורה ...צבע הקסמים שלי כול כך אוהב אותו.. כבודה מתעלמת ממישהוא קטן כמוני שנבלע בין מליוני בני אדם, אבל אני-תפסתי את כבודה , , כבודה משועממת מעט-מחקר סיגנונות ההליכה של בני אדם כבר נמאס- והיא נעלמת לתוך גן העדן ..אני מסתכל עליה בהסתלקותה ואומר לעצמי (ואולי גם קצת לכם) תפסתי אותך בדם שלי תפסתי אותך, חיים גדולים שכמותך,
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.