ועוד איך.
נאמנות=יושר=הגינות.
לא כולם בוגדים, את פשוט מוקפת בחברה הלא נכונה.
איך את יכולה להישאר חברה של אדם שבגד בעצם, אם הוא בגד באדם הכי קרוב אליו כביכול, האדם שהוא אוהב. ולא היה אכפת לו לספק את יצריו גם על ידי בגידה באותו אדם, למה שהוא לא יבגוד בך בתור חבר כשתצטרכי אותו?, זו החברה ההופכת את המעשה ללגיטימי. שמכילה זאת, מקבלת, מבינה.
אנשים שבוגדים אין להם מה לחפש לידי, זה מגעיל. זה לרמוס ולהקטין אדם שאוהב אותך.
כל האנשים האלו שעסוקים בכיבוש מתמיד, צריכים בעיקר להבין שהניצחון האמיתי הוא כיבוש עצמי.
מוסר מיני לא עוסק בכל הדברים שאסור לך לעשות. להיפך, לכל מעשה שאנחנו עושים, יש הרבה עוצמה.
חלק מהמעשים, מפנים את העוצמה והתשוקה הזאת לכיוון בלתי ראוי, ואז אנחנו מאבדים את הפוטנציאל. זה מרוקן את הגוף ומסיט את המחשבה מהמיקוד, ואנחנו הופכים להיות מדוכדכים, אדישים ומנותקים רגשית. אנשים מזהמים את עצמם בבגידות וריגושים. והפיתרון לדעתי הוא לשנות את הפוקוס. במקום לפזר את התשוקות החוצה, להפנות אותה פנימה. כלפי האישה שלך, אך ורק כלפיה. בכל רגע, יש לך בחירה אם להתחבר עוד יותר אליה, או להתרחק.
זה מהפך מחשבתי. להפסיק לחפש ריגושים בחוץ, להתחיל להתרגש בפנים, גם אחרי שנה, שלוש, ועשר..
ואני לא מדברת על ניאוף, אלא במושגים הרבה יותר עדינים – זה כולל פלירט, חיבוק ידידותי, והמון מוסכמות חברתיות שאנחנו מקבלים כמובנות מאליהן. זה ממש לא אתגר פשוט בחברה מלאת המסרים טעוני המיניות בה אנו חיים, יש לנו עדיין איזשהו כוח לבחור באופן חופשי.
