יש גם כאלה שעושים...
המתנה לפעולה של הרשויות אותנו בעמדה של קורבן. אנו יכולים לחכות שיבוא זה או אחר וינסה לעזור לנו. אבל יש עם זה שתי בעיות: 1. אולי הפעולה שלהם לא ממש תעזור. 2. אולי הפעולה שלהם תהיה מזיקה בטווח הארוך. (זוכרים את הסבל שהיינו צריכים להתרגל אליו בכניסה לקניונים בגלל האנטיפאדה? זה יהיה בילוי לעומת מה שיצפה לנו בהמשך) אני מוצא שהדרך לטפל באמת בבעיה איננה תלויה בכוחות חיצוניים והיא בהחלט כן תלויה במה שאנשים עושים, בדרך שבה אנשים מחנכים את ילדיהם ובדרך שבה הם לוקחים אחריות על מה שהם רואים. אפשר לדבר על "להגיד לא לאלימות" ולדבר על "מניעת אלימות" בהמון מילים יפות (או מכוערות כפי שלפעמים ראיתי פה), אבל הדרך לטפל בבעיה היא לעשות. מה אפשר לעשות? קודם כל להבין מהי אלימות וממה היא נובעת. אלימות איננה כוח חיצוני שאיננו שייך לעולם הזה ואשר מכריח אותנו לזמן כוחות חיצוניים לטפל בו. בכולנו יש אלימות מסויימת. זה חלק מאיתנו. אלימות נגרמת כאשר אין לנו פתרון למשהו. אנחנו רק רוצים לעצור משהו (לפעמים משהו שקיים רק בעולם הפנימי שלנו) ואין לנו כלים ואז אנו משתמשים באלימות. אלימות היא ביטוי של חוסר יכולת. של אוזלת יד. בן אדם מחליט שהוא לא יכול לעשות שום דבר בקשר לרכוש שהוא מאוד רוצה, אז הוא עלול להחליט לגנוב, למשל. אני בטוח שתוכלו למצוא המון דוגמאות לכך. כל האנשים שאני מכיר סבלו לפחות פעם אחת מאלימות שנבעה מתוכם. לא מצאתי אפילו בן אדם אחד שאף פעם לא הביע את התסכול שלו איכשהו. אחרי שמבינים מהי אלימות וממה היא נובעת, ומפסיקים לפחד ממנה, ואז אפשר להתחיל לראות שיש דברים שאפשר לעשות באופן פרטני כדי לטפל בה, וזה תלוי בכל אחד מאיתנו במקום שבו אנחנו נמצאים. אני שייך לעמותה המורכבת מאנשי עסקים, אומנים ואנשים פרטיים שפועלת באופן פרטי ולגמרי מתרומות של אנשים למניעת אלימות. אנחנו מנסים להפעיל תוכנית הסברתית שמביאה ילדים ונערים, באמצעות הפעלות ומשחקי תפקידים, לראות כיצד שמירה על ערכים תעזור להם להגיע להצלחה. חלק מזה מטפל גם באלימות וגורם לה להפוך ל"משהו לא כדאי להשתמש בו", אפילו בשביל ילדים שכונו בעבר "אלימים". בשנה האחרונה פעלנו במאות כיתות בבתי ספר ברחבי הארץ. אנו מדריכים ילדים וגם מדריכים מורים כיצד לעבוד עם הילדים בנושא הזה. אולי גם אתם יכולים לעזור...
המתנה לפעולה של הרשויות אותנו בעמדה של קורבן. אנו יכולים לחכות שיבוא זה או אחר וינסה לעזור לנו. אבל יש עם זה שתי בעיות: 1. אולי הפעולה שלהם לא ממש תעזור. 2. אולי הפעולה שלהם תהיה מזיקה בטווח הארוך. (זוכרים את הסבל שהיינו צריכים להתרגל אליו בכניסה לקניונים בגלל האנטיפאדה? זה יהיה בילוי לעומת מה שיצפה לנו בהמשך) אני מוצא שהדרך לטפל באמת בבעיה איננה תלויה בכוחות חיצוניים והיא בהחלט כן תלויה במה שאנשים עושים, בדרך שבה אנשים מחנכים את ילדיהם ובדרך שבה הם לוקחים אחריות על מה שהם רואים. אפשר לדבר על "להגיד לא לאלימות" ולדבר על "מניעת אלימות" בהמון מילים יפות (או מכוערות כפי שלפעמים ראיתי פה), אבל הדרך לטפל בבעיה היא לעשות. מה אפשר לעשות? קודם כל להבין מהי אלימות וממה היא נובעת. אלימות איננה כוח חיצוני שאיננו שייך לעולם הזה ואשר מכריח אותנו לזמן כוחות חיצוניים לטפל בו. בכולנו יש אלימות מסויימת. זה חלק מאיתנו. אלימות נגרמת כאשר אין לנו פתרון למשהו. אנחנו רק רוצים לעצור משהו (לפעמים משהו שקיים רק בעולם הפנימי שלנו) ואין לנו כלים ואז אנו משתמשים באלימות. אלימות היא ביטוי של חוסר יכולת. של אוזלת יד. בן אדם מחליט שהוא לא יכול לעשות שום דבר בקשר לרכוש שהוא מאוד רוצה, אז הוא עלול להחליט לגנוב, למשל. אני בטוח שתוכלו למצוא המון דוגמאות לכך. כל האנשים שאני מכיר סבלו לפחות פעם אחת מאלימות שנבעה מתוכם. לא מצאתי אפילו בן אדם אחד שאף פעם לא הביע את התסכול שלו איכשהו. אחרי שמבינים מהי אלימות וממה היא נובעת, ומפסיקים לפחד ממנה, ואז אפשר להתחיל לראות שיש דברים שאפשר לעשות באופן פרטני כדי לטפל בה, וזה תלוי בכל אחד מאיתנו במקום שבו אנחנו נמצאים. אני שייך לעמותה המורכבת מאנשי עסקים, אומנים ואנשים פרטיים שפועלת באופן פרטי ולגמרי מתרומות של אנשים למניעת אלימות. אנחנו מנסים להפעיל תוכנית הסברתית שמביאה ילדים ונערים, באמצעות הפעלות ומשחקי תפקידים, לראות כיצד שמירה על ערכים תעזור להם להגיע להצלחה. חלק מזה מטפל גם באלימות וגורם לה להפוך ל"משהו לא כדאי להשתמש בו", אפילו בשביל ילדים שכונו בעבר "אלימים". בשנה האחרונה פעלנו במאות כיתות בבתי ספר ברחבי הארץ. אנו מדריכים ילדים וגם מדריכים מורים כיצד לעבוד עם הילדים בנושא הזה. אולי גם אתם יכולים לעזור...