חייבים להגיד שאין?
בעיני יש. כשהייתי בת 18 - אנשים צעירים ממני בהרבה כמובן לא היו רלוונטיים. לגבי המבוגרים ממני - היה לי קשר זוגי משמעותי וארוך טווח עם אחד שהיה תשע שנים מעלי. עוד אחד שחשב שלאהבה אין גיל, כנראה. אחרי כמה שנים, זרקתי אותו והוא טוען עד היום שהרסתי לו את החיים (יש לנו ילד משותף). לדעתי, הוא היה יכול לנבא את הנפילה מראש. אם בגילו המופלג הוא זקוק לילדה בת 18 כדי לנהל אתה קשר "מוביל - מובל", אז די צפוי שברגע שהיא תגדל ותקבל הזדמנות לנהל קשר בגובה העיניים זה מה שהיא תעדיף, אם יש לה יותר אישיות מאשר למתלית לניגוב תחת. ואם הקשר מלכתחילה היה בגובה העיניים (לדעתי זה מה שהיה), אז די צפוי שבעוד 3-4 שנים, כשהיא תגדל, היא תהיה גדולה עליו. היום, כשאני בת 32 - לאהבה שלי עדיין יש גיל. מבוגרים ממני כבר לא באים בחשבון, לא מתוך איזה עקרון שטני אלא פשוט כי הם נראים מבוגרים ואני בורחת מזקנה. צעירים ממני - סבבה, אבל בגילאים בהם האנשים כבר מגובשים. לא רוצה ליצור דומיננטיות מלאכותית. יצאתי עם אנשים עד תשע שנים מתחתיי, והאמת היא שאלה שגירדו את הגבול התחתון היו ברובם לא מאתגרים מספיק. לא כי "אין להם את זה", אלא כי היו לי תשע שנים יותר מאשר להם כדי להתפתח. בסוף, בן הזוג שלי, אהבת חיי, נולד כמעט באותו יום כמוני...