יש גבול לכל תעלול
ב``ה טוב אז הגעתי היום למאה הודעות, ומה יותר טוב מכך בכדי להודיע על פרישה מהחיים הפוליטים (לאאאאאאאאאאאא), ולנטוש את הפורום ואת הצ`אט. שנה שלימה בליתי בעולם הוירטואלי, והשנה הזו הגיעה לסיומה. ברגעים שהייתי פה, הייתה זו מין בריחה קלה לרגע, מן המציאות של היום יום, מהבוס הזועף, מהאמא הטורדנית, ממזג האויר המעיק, ואז, כשהכל היה מבואס ובמבוי סתום, פותחים את חלון הצ`אט, ונכנסים לשכרון של התמסטלות למשך שעה או יותר. אבל זה נגמר. והרבה סיבות לדבר. אולי לא כל מה שכתבתי מצא חן בעיני כולם, יתכן שהיו הודעות בפורום שהרגיזו לא מעט אנשים, אני רוצה לבקש דוקא בהזדמנות הזו את הסליחה מכולם. דווקא מאותו מקום בו נפגעו לכאורה אבקש את מחילתם. כמובן שאני לא מת, והאימל שלי עדין פעיל לכל מי שרוצה לשמור איתי על קשר: [email protected] [email protected] ומסיימים בטוב (הפליטון האחרון) : טיול שנתי במסגרת קהילת הגלאט צ`אט של תפוז, הוחלט בהנהלה לערוך טיול שנתי למצ`וטטים המחונכים. טלפונים רבים, אין ספור ניג`וסים לחברה, סידורים עם מנהלי האתרים בארץ, ו… הטיול השנתי יוצא לדרך. כל מצ`וטט קיבל לידיו דף הנחיות ברור כיצד להתנהג במהלך הטיול: לכבוד המצ`וטטים בחדר הגלאט שלום וברכה! הנוכחים בטיול מתבקשים לא לדבר במהלך הטיול בפרטי, אלא בכללי בלבד. הטיול נועד להנאת החברים ולא להתחפרות. מהנהלת החדר מבקשים לשמור על ניקיון הסביבה. מצ`וטט שימצא מלכלך יזרק או יועף מהטיול. רצוי להביא שנים שלושה תפוזים כצידה לדרך. הנהלת הצ`אט מאחלת לכם טיול נעים ומהנה. כך, על אוטובוס משוריין וממוזג יצאנו לדרך. בצומת בית דגן נעצר האוטובוס לאסוף את אחד המצ`וטטים. הצטרפתי!!!!!!!!!!!!!!!!! נשמעה צרחה, ודמותו של דודי גורי נראתה בפתח. במשך כל מהלך הנסיעה דיבר במיקורפון המדריך איציק. מאחור, בספסל האחורי, ממש לבד, הבחינו כולם באדם שעל פניו הונחה מסכה של מפעל הפיס. כזו עם שני חורים רק לעינים. כשמתחת למעטה שחבש הוא פולט מידי כמה דקות שיר של אריק אינשטין. ``אני לא מוריד את הפירוול`` התנדב להכריז לכל מי שרצה. רק מדוזה שהגיעה עם מברשת ודלי מלא צבע כתום התעקשה לצבוע כל אחד בדש בגדו עם מעט צבע כתום. ``מה אתם רוצים? רק ככה נוכל לדעת מי שייך אלינו ומי לא`` הסבירה את המעשה התמוה. באופן עקרוני, המון מקרים תמוהים נרשמו במהלך הטיול. זה התחיל עם הנהג שבאמצע הכביש המהיר נעצר לפתע. ``התנתק לי… נו… המנוע… לא עובד… הכל נפל… צריך לגשת למוסך`` אמר הנהג, אז עצרנו בתחנת הדלק הקרובה, שם כיוונו אותנו למוסך הקרוב ``צמיגי סרפרי``. באי הטיול שמעו את המילה ומחו בקול רעש גדול, ``לא רוצים סרפרי`` צעקתי, ``בסוף עוד נמצא את עצמנו נופלים לתהום``… סופו של דבר, מצאנו מוסך, והמשכנו בנסיעה. במהלך הנסיעה עצמה, על אף ההתראה, נצפו תכלת וסיביות לשניה כשהן שרועות על הרצפה, מתחת למושבי האוטובוס כשהן משוחחות ביניהן. ``הי! אמרנו בלי פרטי!`` ניסה מישהו להציל את המצב, ללא הועיל. כל הנסיעה רדף אחרינו איזה טרמפיסט מטורף. ``תעצרו לי, תעצרו לי`` ניסה את מזלו. ``בבקשה`` הוא פרש את ידיו בתחינה, בכל רמזור הוא דפק על הדלת בכוח, ``בבקשה`` הוא התחנן בצורה מעוררת השתאות, אף אחד לא פתח לו. מסכן. הגענו למצדה. פסענו כולנו בשבילים, כשמצדנו האחד הר, ומהצד השני תהום פעורה בגובה של מאות מטרים. לפתע נשמעה טרוניה מכיון מסוים. היה זה גורם בלתי רצוי שהצטרף לטיול, בתחילה הוא הציג את עצמו כ `רמי 17`, אחרי זה החליף ל `יותם החתיך`, ואחרי זה ל `חיפאי חם`. ``אוף… החום הזה… ***** מי שהביא אותנו לפה…``. איציק המדריך לא חיכה הרבה. הוא ניגש אל הצועק, בעיטה בעוצמה אדירה העיפה אותו לתהום. קול הצניחה שלו, מלווה בצווחה מקפיאת דם נשמע מהדהד בחלל. אחריה ה``בום`` של ההתרסקות. ``נזרקת מהטיול על ידי Kיציק`` - צעק לו המדריך באירוניה כשהוא מכופף את ראשו לכיון הגופה המרוטשת. צמרמורת חלפה בגוום של החברים שהזדעזעו למראה חברם שהושלך לתהום והמשיכו הלאה. הגענו למעלה ההר, שם הוצגו בפנינו שאריות מהתקופה בהם התגוררו במקום. ``מענין איך הם חיו בלי צ`אט בימים ההם`` הקשתה מדוזה. נדמה שרק חיכתה לשאלה הזו, פתחה בשמת את פיה והחלה לשפוך בפני כולם את ידענותה בתנ``ך ובהיסטוריה: בכלל בזמנים ההם, השרת לא היה משהו… וגם החיבור לא היה מהיר כמו היום``… ``חם לי`` התלוננה ציק לפתע. ``תפתחי את החלון`` החזיר לה מישהו בציניות. ``את זה אני עושה כל הזמן`` השיבה לו. ``איך אתה חושב שאני יכולה לצ`וטט בפרטי? הרי זה איסור ייחוד. רק בזכות שהחלון פתוח אני יכולה``. ``וואלה, שנונה... שנונה...`` החמיאו לה כולם. ``בואו נשיר משהו`` ניסה אלול להתחיל. ``איזה ניגון משהו…``. החברה לא התיחסו ברצינות לדבריו אחרי התקרית המביכה שעולל במהלך הנסיעה. היה זה בשיא החום, החברה המזיעים והאדומים ממאמץ היו צמאים לטיפת מים מרווים. ``אוצצצצצ שתות``… התלוננה ירוק, ובכך הביעה את תחושת כולם. הצידנית נפתחה ואלול שהיה אחראי מטעם ההנהלה על השתיה הוציא את הבקבוקים. ``קחו חברה קחו`` הוא מזג לחברים המזיעים. והם פתחו בלגימה. מה שקרה בשניה שאחרי הלגימה הראשונה קשה לתאר. ``איכססססססססססססססססססססססססססססססס``. היתה התגובה הראשונה. השתעלות חזקה מכיון אחר. אהו אהו אהו אמלא, שיווווווווווווווווו מישהו אפילו הקיא… ``חברה, מה יש לכם`` נשמע לפתע קולו של אלול ``קחו קצת משקה, תהיו חסידים… תלמדו חסידות…``. הבחור חמד לצון ושם להם `משקה` (=וודקה) בבקבוקים. מאז החברה כעסו. הטיול הסתיים לא לפני נהג האוטובוס ערך סבב חניות, להוריד כל אחד ליד הבית. מדהים היה לראות כיצד כל אחד יורד מהאוטובוס. הייתה אחת למשל (פרה-זיטית במקצת), שנפלה כמה פעמים עד שהצליחה לצאת מהאוטובוס (``סרפרי אשם, אני כבר התרגלתי לפול``. רק האיש עם המסכה של מפעל הפיס לא ירד מהאוטובוס. הוא נשאר שם מהטיול הקודם, והוא נשאר לטיול הבא: ``אני כל הזמן פה, זה בסדר אל תדאגו``. והיה את ת`עלול שהחליט לנצל את הטיול לפרישה מהאינטרנט, ``חברה אני מבקש ממכם שיר אחד לפני שחוזרים הביתה`` החברה נעתרו לבקשה, והחלו לפזם את שירו של מרדכי בן דוד: ואני בחסדך בטחתי, יגל לבי בישועתך ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה` כי גמל עלי א ש י ר ה ל ה ` כ י ג – מ – ל ע ל י ועכשיו, שאני מסיים את ההודעה הזו נגמר לי משהו בלב - - - אוהב את כולכם מכל הלב ת`עלול
ב``ה טוב אז הגעתי היום למאה הודעות, ומה יותר טוב מכך בכדי להודיע על פרישה מהחיים הפוליטים (לאאאאאאאאאאאא), ולנטוש את הפורום ואת הצ`אט. שנה שלימה בליתי בעולם הוירטואלי, והשנה הזו הגיעה לסיומה. ברגעים שהייתי פה, הייתה זו מין בריחה קלה לרגע, מן המציאות של היום יום, מהבוס הזועף, מהאמא הטורדנית, ממזג האויר המעיק, ואז, כשהכל היה מבואס ובמבוי סתום, פותחים את חלון הצ`אט, ונכנסים לשכרון של התמסטלות למשך שעה או יותר. אבל זה נגמר. והרבה סיבות לדבר. אולי לא כל מה שכתבתי מצא חן בעיני כולם, יתכן שהיו הודעות בפורום שהרגיזו לא מעט אנשים, אני רוצה לבקש דוקא בהזדמנות הזו את הסליחה מכולם. דווקא מאותו מקום בו נפגעו לכאורה אבקש את מחילתם. כמובן שאני לא מת, והאימל שלי עדין פעיל לכל מי שרוצה לשמור איתי על קשר: [email protected] [email protected] ומסיימים בטוב (הפליטון האחרון) : טיול שנתי במסגרת קהילת הגלאט צ`אט של תפוז, הוחלט בהנהלה לערוך טיול שנתי למצ`וטטים המחונכים. טלפונים רבים, אין ספור ניג`וסים לחברה, סידורים עם מנהלי האתרים בארץ, ו… הטיול השנתי יוצא לדרך. כל מצ`וטט קיבל לידיו דף הנחיות ברור כיצד להתנהג במהלך הטיול: לכבוד המצ`וטטים בחדר הגלאט שלום וברכה! הנוכחים בטיול מתבקשים לא לדבר במהלך הטיול בפרטי, אלא בכללי בלבד. הטיול נועד להנאת החברים ולא להתחפרות. מהנהלת החדר מבקשים לשמור על ניקיון הסביבה. מצ`וטט שימצא מלכלך יזרק או יועף מהטיול. רצוי להביא שנים שלושה תפוזים כצידה לדרך. הנהלת הצ`אט מאחלת לכם טיול נעים ומהנה. כך, על אוטובוס משוריין וממוזג יצאנו לדרך. בצומת בית דגן נעצר האוטובוס לאסוף את אחד המצ`וטטים. הצטרפתי!!!!!!!!!!!!!!!!! נשמעה צרחה, ודמותו של דודי גורי נראתה בפתח. במשך כל מהלך הנסיעה דיבר במיקורפון המדריך איציק. מאחור, בספסל האחורי, ממש לבד, הבחינו כולם באדם שעל פניו הונחה מסכה של מפעל הפיס. כזו עם שני חורים רק לעינים. כשמתחת למעטה שחבש הוא פולט מידי כמה דקות שיר של אריק אינשטין. ``אני לא מוריד את הפירוול`` התנדב להכריז לכל מי שרצה. רק מדוזה שהגיעה עם מברשת ודלי מלא צבע כתום התעקשה לצבוע כל אחד בדש בגדו עם מעט צבע כתום. ``מה אתם רוצים? רק ככה נוכל לדעת מי שייך אלינו ומי לא`` הסבירה את המעשה התמוה. באופן עקרוני, המון מקרים תמוהים נרשמו במהלך הטיול. זה התחיל עם הנהג שבאמצע הכביש המהיר נעצר לפתע. ``התנתק לי… נו… המנוע… לא עובד… הכל נפל… צריך לגשת למוסך`` אמר הנהג, אז עצרנו בתחנת הדלק הקרובה, שם כיוונו אותנו למוסך הקרוב ``צמיגי סרפרי``. באי הטיול שמעו את המילה ומחו בקול רעש גדול, ``לא רוצים סרפרי`` צעקתי, ``בסוף עוד נמצא את עצמנו נופלים לתהום``… סופו של דבר, מצאנו מוסך, והמשכנו בנסיעה. במהלך הנסיעה עצמה, על אף ההתראה, נצפו תכלת וסיביות לשניה כשהן שרועות על הרצפה, מתחת למושבי האוטובוס כשהן משוחחות ביניהן. ``הי! אמרנו בלי פרטי!`` ניסה מישהו להציל את המצב, ללא הועיל. כל הנסיעה רדף אחרינו איזה טרמפיסט מטורף. ``תעצרו לי, תעצרו לי`` ניסה את מזלו. ``בבקשה`` הוא פרש את ידיו בתחינה, בכל רמזור הוא דפק על הדלת בכוח, ``בבקשה`` הוא התחנן בצורה מעוררת השתאות, אף אחד לא פתח לו. מסכן. הגענו למצדה. פסענו כולנו בשבילים, כשמצדנו האחד הר, ומהצד השני תהום פעורה בגובה של מאות מטרים. לפתע נשמעה טרוניה מכיון מסוים. היה זה גורם בלתי רצוי שהצטרף לטיול, בתחילה הוא הציג את עצמו כ `רמי 17`, אחרי זה החליף ל `יותם החתיך`, ואחרי זה ל `חיפאי חם`. ``אוף… החום הזה… ***** מי שהביא אותנו לפה…``. איציק המדריך לא חיכה הרבה. הוא ניגש אל הצועק, בעיטה בעוצמה אדירה העיפה אותו לתהום. קול הצניחה שלו, מלווה בצווחה מקפיאת דם נשמע מהדהד בחלל. אחריה ה``בום`` של ההתרסקות. ``נזרקת מהטיול על ידי Kיציק`` - צעק לו המדריך באירוניה כשהוא מכופף את ראשו לכיון הגופה המרוטשת. צמרמורת חלפה בגוום של החברים שהזדעזעו למראה חברם שהושלך לתהום והמשיכו הלאה. הגענו למעלה ההר, שם הוצגו בפנינו שאריות מהתקופה בהם התגוררו במקום. ``מענין איך הם חיו בלי צ`אט בימים ההם`` הקשתה מדוזה. נדמה שרק חיכתה לשאלה הזו, פתחה בשמת את פיה והחלה לשפוך בפני כולם את ידענותה בתנ``ך ובהיסטוריה: בכלל בזמנים ההם, השרת לא היה משהו… וגם החיבור לא היה מהיר כמו היום``… ``חם לי`` התלוננה ציק לפתע. ``תפתחי את החלון`` החזיר לה מישהו בציניות. ``את זה אני עושה כל הזמן`` השיבה לו. ``איך אתה חושב שאני יכולה לצ`וטט בפרטי? הרי זה איסור ייחוד. רק בזכות שהחלון פתוח אני יכולה``. ``וואלה, שנונה... שנונה...`` החמיאו לה כולם. ``בואו נשיר משהו`` ניסה אלול להתחיל. ``איזה ניגון משהו…``. החברה לא התיחסו ברצינות לדבריו אחרי התקרית המביכה שעולל במהלך הנסיעה. היה זה בשיא החום, החברה המזיעים והאדומים ממאמץ היו צמאים לטיפת מים מרווים. ``אוצצצצצ שתות``… התלוננה ירוק, ובכך הביעה את תחושת כולם. הצידנית נפתחה ואלול שהיה אחראי מטעם ההנהלה על השתיה הוציא את הבקבוקים. ``קחו חברה קחו`` הוא מזג לחברים המזיעים. והם פתחו בלגימה. מה שקרה בשניה שאחרי הלגימה הראשונה קשה לתאר. ``איכססססססססססססססססססססססססססססססס``. היתה התגובה הראשונה. השתעלות חזקה מכיון אחר. אהו אהו אהו אמלא, שיווווווווווווווווו מישהו אפילו הקיא… ``חברה, מה יש לכם`` נשמע לפתע קולו של אלול ``קחו קצת משקה, תהיו חסידים… תלמדו חסידות…``. הבחור חמד לצון ושם להם `משקה` (=וודקה) בבקבוקים. מאז החברה כעסו. הטיול הסתיים לא לפני נהג האוטובוס ערך סבב חניות, להוריד כל אחד ליד הבית. מדהים היה לראות כיצד כל אחד יורד מהאוטובוס. הייתה אחת למשל (פרה-זיטית במקצת), שנפלה כמה פעמים עד שהצליחה לצאת מהאוטובוס (``סרפרי אשם, אני כבר התרגלתי לפול``. רק האיש עם המסכה של מפעל הפיס לא ירד מהאוטובוס. הוא נשאר שם מהטיול הקודם, והוא נשאר לטיול הבא: ``אני כל הזמן פה, זה בסדר אל תדאגו``. והיה את ת`עלול שהחליט לנצל את הטיול לפרישה מהאינטרנט, ``חברה אני מבקש ממכם שיר אחד לפני שחוזרים הביתה`` החברה נעתרו לבקשה, והחלו לפזם את שירו של מרדכי בן דוד: ואני בחסדך בטחתי, יגל לבי בישועתך ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה` כי גמל עלי א ש י ר ה ל ה ` כ י ג – מ – ל ע ל י ועכשיו, שאני מסיים את ההודעה הזו נגמר לי משהו בלב - - - אוהב את כולכם מכל הלב ת`עלול
היי ת^עלול - מי קורא לי בניק? היי ת^עלול - זה נשמע כמו (ציק?) רוצים אותך בטלפון אם אתה לא מתנתק זה לא בא בחשבון... תקוות הצ`אט שתצליח בכל אשר תלך... ויה``ר וכו` וכו`... שתקים חלון עדי עד (אופס, הרי מזה אתה בורח..