יש גבול לאניסות

[שראליס]

יש גבול לאניסות

בעקבות הדילמה של בני נרעש ליבי בקירבי משום שאני חושב שהאניסות במידה כזו כבר עוברת הגבול של השכל הישר

האמת כבר יש פה אצלינו הרבה שחושבים שהאניסות היא כלל לא ראויה והיא רק מחמיר הבעיות וצריך לעודד יציאה בשאלה ככל האפשר, אני במקרה לא חושב ככה ואני לא חושב שיש הרבה בני אדם שמסוגלים לעשות שינוי דרמטי כזה בחיים ולכן דעתי היא שההכרח לא יגונה והאניסות היא דרך אף שלא לכתחילה אבל זה דרך

אבל במקרה כזה זה פשוט עובר הגבול אני לא יודע איך להסביר את עצמי טוב (וגם אני כבד פה וכבד לשון) אבל זה פשוט שטומנים הראש בחול והולכים עם זה ישר לקיר(שיש בעיה עם משהו ובמקום לפתור אותו מעמיקים את האניסות פי כמה ולדעתי יש לנו במידה מסיומת אחריות לזה

 

[אשר גינצברג]

גם לדעתי

אני אמנם נמנה על אלו שחושבים שהאניסות באשר היא פוגעת בכבוד האדם וחרותו (ותמכתי יתדותי בחוות דעתו של הפסיכולוג גרא שכטר שהראיון איתו מעוגן כאן בטגליינס) אבל סבורני שגם לדעת המקילים ראוי שיהיה גבול כלשהו.
הסיפור של בני נראה לי מטורף ברמות שלא יאמנו,
איך היחסים עם בת הזוג מגיעים למקום כזה שאין לו שום אפשרות להמנע מהבאת ילדים פרט לסירוס?
נשגב מבינתי

 

[הלוואי הלוואי]

יש גבול לרפיסות

"על ראש הגנב בוער הכובע"
"על ראש האנוס בוער הכובע"
יש מספיק זוגות חרדיים עם השגות משלהם על קצב הילודה , והפועלים למניעתה, ויש מספיק בעלים / נשים מהמיינסטרים שמונעים, אך אלה אינם מרבים להשתפך באינטרנט, חלילה..
אני סבור שבגלל שעל ראש האנוס בוער הכובע לפעמים מפילים בעיות בזוגיות, בקונפליקטים ובהסכמה הדדית (שיש בואריאציות אחרות בכל בית ממוצע) על האניסות,( אולי באמת אישה ששמעה מבעלה שהוא חילוני תילחץ בכל מה שקשור לצביון הבית ותמשוך לכיוון שלה.
אני לא יודע אם זה המקרה),
הייתי ממליץ לבני המתלבט לנסות לצאת מנעליו, לחשוב שהוא לא אנוס, הוא חרדי קצת פתוח שממש לא רוצה (כרגע, או לתמיד) עוד ילדים. ככה, ג'וק כזה כרוני. ייתכנו סיבות רבות לכך. ייתכן שבהיותו לא אנוס הוא לא היה נותן לאשתו בשום פנים ואופן לאנוס אותו בהכתבת ההולדה הרוויה....
הייתי ממליץ לבני לבדוק אם יש בזוגיות שלו קטע תמידי מלא בדרישות וויתורים לא מאוזנים, בלי קשר לנושא מניעת ההריון.
יש משהו באנוסים המתמודדים שאולי הם מלאים ברגשות אשמה ופחדים ומביא אותם לאנוס עצמם יותר מידי. יותר מכל גבר חרדי שקשה לו יותר מידי להביא עוד ילד.
עד כאן !!!

 

[מבולבלונת]

מי אני שאדבר

אבל עדיין לא גרשוני מעל פני הפורום אז אגיד את דברי.
אני חושבת שהדבר הבסיסי שצריך לחתור אליו זה לפחות בתוך המשפחה שיהיה שקט כלשהו, אם אתם כבר שם, עדיין שם, אז קחו את המשוטים והשיטו את הסירה הזו אל מקום קצת יותר משביע רצון.
אתם נשארים בשביל לא לטלטל את הילדים? מה אתם נותנים להם בתמורה? קצת כלים לחיים לא יזיקו. (השכלה, חשיבה ביקורתית, אהבה) ואולי יום אחד הם יפרשו כנפיים וישברו את ליבכם ויעזבו לארץ בטוחה.

והדבר הכי בסיסי בעיני זה תקשורת. תקשורת עם בת/בן הזוג, עם הילדים כשיגדלו, זה גם נותן אוויר וגם אפשרויות סבירות יותר מקשירת צינוריות זרע למשל. טיפול זוגי. יעוץ. אלו לא מילים גסות.

עם כל זאת אני מאמינה שכשם שפרצופינו שונים כך מורכבות החיים של כל אחד מכם שונה, והאתגרים בהתאם.

 

[סנדר סופרטרמפ]

 

[שראליס]

הערה אני לא שופט אף אחד

ואני לא מדבר על בני יתכן ששם המצב שונה אני רק מסתכל על כלל האנוסים וחושב שיש גבול

 

[סנדר סופרטרמפ]

הגישה שאני מאמין בה

שלא כמשתמע מדבריך שהרבה כאן מעודדים יציאה בשאלה בכל מחיר.

אני דווקא למד שהגישה הרווחת היא של יציאה בשאלה חלקית ולאו דווקא כזו שתלויה בשינוי המראה החיצוני, אלא כזו שמשנה את הסביבה והאנשים שאנחנו רואים ביומיום כל שניתן.
טעמו וראו כי טוב.