יש בעיה או אין בעיה??
אני אמא לארבעה ילדים קטנים. שתי בנות בבית ספר, שניים עדיין בגנים. הגדולה בכיתה ג´ עם דרישות עצמיות גבוהות מאוד, רצון ללמוד וחריצות. לפעמים אני והמורה מוצאות עצמנו בולמות אותה בגלל הדרישות האלה מעצמה. יש לה עדיין קשיים בקריאה וזה פוגע בכל התחומים משום שקשה לה לקרוא הוראות שיעורי בית בתחומים אחרים. הבעיה עם הגדולה שכשלונות פוגעים בה קשות. היא דורשת מעצמה כל כך הרבה שבמידה והיא נכשלת במבחנים (כשלון אצלה יכול להיות גם ציון של 70 ) היא מתחילה לבכות, היא מדוכדכת זמן ארוך לאחר מכן.. אני חייבת לציין שאני לא "אמא של ציונים". מעולם לא לחצתי עליה ולא התרגשתי כשקיבלה ציונים נמוכים. אני והמורה מעודדות אותה תמיד משום שאנחנו יודעות שהיא "לא חותכת פינות" ומאוד משתדלת. היא עובדת קשה מאוד וזה לא בא לה בקלות. ועכשיו לבת השניה. זו הבעיתית/לא בעיתית מבין השתיים. היא מבריקה. הכל בא לה בקלות. היא בכיתה א´, קוראת וכותבת שוטף כבר מגן חובה, המתקדמת ביותר בכיתה בחשבון ובשאר המקצועות. אבל.. אין לה תחת! היא לא מוכנה לשבת ולהכין שיעורים. היא מכורה לטלוייזיה (יושבת שעות מול המקלט..). כל שיעורי בית זו מלחמת התשה (בשבילנו). שום דבר לא עוזר.. אפילו כמה תרגילים בחשבון "יימרחו" על פני כל הצהריים והערב. היא עושה תרגיל ובורחת לענייניה. משחקת שעתיים שלוש ושוב חוזרת לשיעורים (גם זה אחרי צעקות ועונשים מצידנו). ניסינו בדרכי פיתוי.. ניסינו בדרכים קשות - הכל כדי להכניס אותה למשטר כלשהו. פשוט לא הולך. המפתיע הוא (ומכאן התהייה אם יש בכלל בעיה) שבאספות הורים המורה פשוט נוטפת דבש על הילדה. היא אומרת שתמיד השיעורים מוכנים (היא כנראה מכינה בהפסקות או מעט לפני השיעור) שהילדה ממושמעת, תמיד ממלאת את המשימות שלה, שהמבחנים שלה נפלאים (היא תמיד חוזרת עם ציונים גבוהים מאוד). אני פשוט לא מבינה. זה כאילו יש לי ילדה אחרת בבית.. האם בכלל להתעקש על מסגרת בשעות שהיא בבית? האם לשחרר אותה לגמרי ולתת לה ללמוד ולהתקדם בקצב שלה? שמתי לב שיש לה תכונות אוטו דידקטיות (ירשה את זה ממני). מה קורה לי עם השתיים? האחת זקוקה למסגרת ותמיכה כל הזמן כדי להיות ממוצעת, דורשת יותר מידי מעצמה, קשה לה מאוד להצליח.. השניה לא עושה כלוווווום והכל מושלם אצלה. השניה פשוט סוחטת אותנו פיזית ונפשית משום שאנחנו משתדלים להציב לה גבולות, הבכורה מציבה לעצמה כל כך הרבה גבולות שאנחנו נאלצים להוציא אנרגיה כדי "לשחרר" אותה קצת.. זה מתיש. יש רעיונות?
אני אמא לארבעה ילדים קטנים. שתי בנות בבית ספר, שניים עדיין בגנים. הגדולה בכיתה ג´ עם דרישות עצמיות גבוהות מאוד, רצון ללמוד וחריצות. לפעמים אני והמורה מוצאות עצמנו בולמות אותה בגלל הדרישות האלה מעצמה. יש לה עדיין קשיים בקריאה וזה פוגע בכל התחומים משום שקשה לה לקרוא הוראות שיעורי בית בתחומים אחרים. הבעיה עם הגדולה שכשלונות פוגעים בה קשות. היא דורשת מעצמה כל כך הרבה שבמידה והיא נכשלת במבחנים (כשלון אצלה יכול להיות גם ציון של 70 ) היא מתחילה לבכות, היא מדוכדכת זמן ארוך לאחר מכן.. אני חייבת לציין שאני לא "אמא של ציונים". מעולם לא לחצתי עליה ולא התרגשתי כשקיבלה ציונים נמוכים. אני והמורה מעודדות אותה תמיד משום שאנחנו יודעות שהיא "לא חותכת פינות" ומאוד משתדלת. היא עובדת קשה מאוד וזה לא בא לה בקלות. ועכשיו לבת השניה. זו הבעיתית/לא בעיתית מבין השתיים. היא מבריקה. הכל בא לה בקלות. היא בכיתה א´, קוראת וכותבת שוטף כבר מגן חובה, המתקדמת ביותר בכיתה בחשבון ובשאר המקצועות. אבל.. אין לה תחת! היא לא מוכנה לשבת ולהכין שיעורים. היא מכורה לטלוייזיה (יושבת שעות מול המקלט..). כל שיעורי בית זו מלחמת התשה (בשבילנו). שום דבר לא עוזר.. אפילו כמה תרגילים בחשבון "יימרחו" על פני כל הצהריים והערב. היא עושה תרגיל ובורחת לענייניה. משחקת שעתיים שלוש ושוב חוזרת לשיעורים (גם זה אחרי צעקות ועונשים מצידנו). ניסינו בדרכי פיתוי.. ניסינו בדרכים קשות - הכל כדי להכניס אותה למשטר כלשהו. פשוט לא הולך. המפתיע הוא (ומכאן התהייה אם יש בכלל בעיה) שבאספות הורים המורה פשוט נוטפת דבש על הילדה. היא אומרת שתמיד השיעורים מוכנים (היא כנראה מכינה בהפסקות או מעט לפני השיעור) שהילדה ממושמעת, תמיד ממלאת את המשימות שלה, שהמבחנים שלה נפלאים (היא תמיד חוזרת עם ציונים גבוהים מאוד). אני פשוט לא מבינה. זה כאילו יש לי ילדה אחרת בבית.. האם בכלל להתעקש על מסגרת בשעות שהיא בבית? האם לשחרר אותה לגמרי ולתת לה ללמוד ולהתקדם בקצב שלה? שמתי לב שיש לה תכונות אוטו דידקטיות (ירשה את זה ממני). מה קורה לי עם השתיים? האחת זקוקה למסגרת ותמיכה כל הזמן כדי להיות ממוצעת, דורשת יותר מידי מעצמה, קשה לה מאוד להצליח.. השניה לא עושה כלוווווום והכל מושלם אצלה. השניה פשוט סוחטת אותנו פיזית ונפשית משום שאנחנו משתדלים להציב לה גבולות, הבכורה מציבה לעצמה כל כך הרבה גבולות שאנחנו נאלצים להוציא אנרגיה כדי "לשחרר" אותה קצת.. זה מתיש. יש רעיונות?
