יש בכלל מילים לתאר?

[רואה עתיד]

יש בכלל מילים לתאר?

ומה אתם אומרים על הכתבה המזעזעת הזו? האם אין גבול לרוע, סטיות, חולניות של בני אנוש?

 

[s h o o s h a]

צמרמורת אוחזת בכל חלקי גופי

אין לי מילים. ובדרך כלל אני ניחנת בעודף והפעם, אחת הבודדות, אני פשוט לא יודעת מה לכתוב. מזעזע!!!!!!!!!!!!!!!!!! מקווה שמערכת המשפט תגזור עליהם את העונשים הכי חמורים הקבועים בחוק ואף תיצור תקדימים, כי אם לא, הרי ש .... מעדיפה בכלל לא לחשוב על אפשרות שלא כך ינהגו עם זוג הפושעים הנאלח הזה!

 

[ה מוזה]

ומה הם העונשים האלו ?

מה העונש הכי חמור בחוק עבור אונס,התעללות בחסר ישע ? בכל פעם נפרצים עוד גבולות ,בכל פעם הפשעים מזוויעים יותר בכל פעם בא לי להקיא יותר ויותר. ובכל פעם יוצא פסק דין מעורר גיחוך מר. יש אי שם עוד הרבה הרבה הרבה תינוקת וילדים שברגעים שאנחנו מתחלחלים מול הכותרת הם הופכים לסטטיסטיקה. העונשים הכי חמורים? מהם בדיוק?

 

[s h o o s h a]

עונשים מקסימליים

להלן מה שהחוק קובע ולדעתי חובה ליצור תקדימים משפטיים בהחמרה בעבירות מסוג זו שמתוארת בכתבה.

חוק העונשין מגדיר את העונש המירבי שניתן לפסוק ביחס לכל עבירה לאחר שהנאשם נמצא אשם בביצועה. על עבירות מסוג אונס או מעשה סדום בכפייה, יכולים השופטים לפסוק עונש של עד 16 שנות מאסר, או, בלשון המשפטית: העונש המירבי בגין מעשה אונס או מעשה סדום בכפייה הינו 16 שנים. במונח "שנות מאסר" מתייחס המחוקק הן לשנות המאסר בפועל, והן לשנים של מאסר על תנאי, אלא אם מצויין אחרת. (ראו הסבר מפורט יותר על עונש מירבי ועונש מזערי). המחוקק מגדיר נסיבות, שבהן העבירה נחשבת חמורה יותר, ולכן נקבע לה עונש מירבי. נסיבות אלה נקראות נסיבות מחמירות. במקרה של עבירות מסוג אונס גבוה יותר בנסיבות מחמירות, ומעשה סדום בכפייה בנסיבות מחמירות, העונש המירבי עומד על 20 שנה. מהן הנסיבות המחמירות המפורטות בחוק ביחס לעבירות אלה? (1) כאשר האונס או מעשה הסדום בוצע בקטינה או בקטין שטרם מלאו להם 16 שנים. (2) כאשר המעשה בוצע באיום בנשק חם או קר; (3) כאשר המעשה נעשה תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית, או גרם להריון; (4) כאשר המעשה נעשה תוך התעללות באישה לפני המעשה, בזמן המעשה או אחריו; (5) כאשר המעשה נעשה בנוכחות אחר או אחרים, שחברו יחד עם הנאשם באונס לביצוע האונס בידי אחד או אחדים מהם, (מה שמכונה בשפה היומיומית, "אונס קבוצתי").

 

[שילה1]

הכל נכון.אלא שכאן קיימת בעייה:אכן

יש הקלטות ו/או סרטים.מי ימסור עדות?מי יענה על השאלות המתבקשות? ובקיצור:המדינה תתבע,מי ישיב?איך יקבעו אם אכן הכל אוטנטי או מבוים. אם איני טועה,זה המקרה הראשון מסוגו במדינתנו,והלואי האחרון. מזעזע,חולני,ואין מילים לתאר!

 

[s h o o s h a]

אין שום בעיה

ישנן אפשרויות לקבוע אם קלטת היא אמיתית או מזוייפת ואיש אינו צריך לתת תשובות. התמונות מדברות בעד עצמן. אם יוכח מעבר לכל ספק כי אכן מדובר בצילומי אמת המתעדים התעללות בתינוק, לטעמי, יש לזרוק את ההורים לצינוק לשארית ימי חייהם ואת המפתח להשליך לים!!!

 

[שילה1]

על זה אין ויכוח בכלל!רק רציתי להציג

את הבעייתיות שבנושא. ומקווה שכם שיקבלו,אם יורשעו-עונש מרתיע,ל"מען יראו וייראו!"!

 

[ה מוזה]

ומתי הפעם האחרונה

ששופט במדינת ישראל גזר עונש מירבי על עבירות אלו? הרי ברור, שימצאו "נסיבות מקלות" או "אי שפיות", והמקרה הזה יתויק ויישכח יירד מהכותרות , כולם ימשיכו הלאה [ עד המקרה הבא] כרוניקה ידועה מראש. מתי שופט במדינת ישראל נתן פסק דין ובו אנס ,פדופיל,הורה מתעלל קיבל את מלוא העונש הקבוע בחוק?

 

[ה מוזה]

מעשה סדום בילדה בת 5

זה בנסיבות מחמירות לא? 20 שנה,לא? בבקשה: הנה ההחמרה [ לעג וביזיון הנפגעות ] "נציין כי בית המשפט העליון החמיר אמש בעונשו של אדם שהורשע באחרונה בביצוע מעשה סדום בבתו בת החמש של חברתו לחיים. בית המשפט גזר עליו שבע שנות מאסר בפועל. " [ ציטוט מחדשות תפוז] 7 שנים . בעוד 7 שנים ובטח פחות מכך ילדה אחרת תפגע . כרוניקה ידועה מראש

 

[s h o o s h a]

מיצוי הדין

לפעמים נדמה כאילו שופטי ישראל, אלו שאַמונים על שמירת החוק ו'הוצאתו לפועל' חוששים להפעיל את הכלי שנמצא בידיהם ולעשות בו את השימוש הראוי והנדרש. לראיה, פסקי דין מגוכחים, ואכן כדבריך, ביזיון לנפגעים, אשר אין בהם דבר וחצי דבר עם מיצוי הדין, לא כל שכן התראה כל שהיא לעבריינים אחרים. מה לעשות? לא לשתוק!!! כן מאמינה שבעידן שבו הציבור יכול לומר את דברו בדרכים שונות ויכול להשפיע אם רק ירצה עלינו לפעול בכיוון. אם בכתיבה לאנשים עצמם, למערכות השונות, בפורומים השונים. האמצעי היחיד שעומד כרגע לרשותנו הוא זה ולדעתי יש לנצלו עד תום. עד כמה פעילות מסוג זה תעזור? חושבת שלאורך זמן ייראו תוצאותיה. לא במיידי, אולם בהחלט תשפיע על הנוגעים בדבר אם ידעו שהציבור אינו שותק עוד ומקבל החלטות מוזרות ובלתי סבירות בעליל כאילו היו דברי אלוהים חיים. המקרה שהעלה רואה עתיד וגם זה שהבאת בתגובתך הן טיפות בים למציאות העגומה שלנו. לדאבוני הרב, ישנם מקרים כל כך רבים, הרבה מידי רבים, ואם נפעיל לחץ בזמן אמת ולא נוותר לאנשי החוק למניהם ולא נעבור לסדר היום עם מתן החלטותיהם שאין להן כל הגדרה ראויה, הרי שלדעתי, כאמור, נוכל להחיל שינוי ברבות הזמן. עלינו לדרוש מיצוי דין מוחלט עם פושעים לסוגיהם!

 

[ה מוזה]

אני בעד לחץ ציבורי

ולראיה, חברת קסטרו בעקבות לחץ ציבורי של אוהבי חיות כבר לא תייצר מוצרים פרוותים ,וזאת יש לזקוף לזכות אזרחים וחברי פורום פה בתפוז, האם אפשר ליצור עצומה שבה נקרא לנותני הדין למצות אותו עד תום במקרה הזה? אני חותמת. אין די לחץ תקשורתי ציבורי על אותם נושאי משרות ציבוריות שבידם,חיים שעדיין לא נפגעו והזכות לממש את המילה צדק. אני לא זוכרת פסק דין אחד בשרשרת פשעים איומים שבוצעו לאחרונה שהיה מרתיע או מעשה צדק.

 

[s h o o s h a]

לחץ ציבורי

לצערי, עצומות אינן הדרך. כי (סליחה על הבוטות) פיסות הנייר עליהן נאספות מאות ואלפי החתימות, גם אם הן מגיעות ליעדן, איש לא טורח לברר מה פשרן, מה מבוקשן ואיך ניתן לנצל חתימות אלו כדי לקדם נושא זה או אחר. ולכן, הדרך העומדת בפנינו כרגע היא שימוש בכל מדיה אפשרית. מחאה אקטיבית בין אם בכתיבה כאן ובפורומים אחרים, בכתיבה ישירה (כפי שכבר נכתב לא מכבר) לגורמים עצמם, פניה לתקשורת שמעונינת לתת במה לציבור הרחב, קרי תכניות רדיו ואקטואליה ועוד כהנא וכהנא. חובה עלינו להשמיע את קולנו וליידע את נבחרינו כי לא ניתן ידינו לקלות הבלתי נסבלת של גזירת העונשים במדינה לנוכח הפשיעה החמורה. כאמור, דברינו לא יבואו לידי ביטוי מייד אולם התמדה והוכחה כי יש מי שאיכפת לו ורוצים שיהיה אחרת, יש בידינו את הכוח לשנות. מה הקצב? איטי ויתפוס תאוצה. רק אל לנו להיחלש, אל לנו להיכנע, אל לנו להתייאש ולהרים ידיים. לשם כך קיים פורום זה. למען ידעו כולם שאנו כאן. להקשיב, לענות, לעשות כמיטב יכולנו לסייע בידי אלו הזקוקים לסיוע, להזכיר לנבחרינו שאנו, העם, אנחנו כאן ולא ניתן להם לזלזל בנו ובאינטיליגנציה שלנו. רק מדברים? אבל מילים מחלחלות, הן מגיעות, לאט, לא אל כולם, אבל בטוחני שיש מי שקולט וימים יגידו כי לא עשינו לשווא. אז אנו נמשיך להיות כאן, לקרוא, לכתוב, לזעוק, לכעוס ולשבח את מי שמגיע לו ובסופה של הדרך נראה גם את האור. נאיבית משהו? אולי. ובכל זאת- לא מרפה והבית החשוב הזה על כנו עומד.

 

[atidih1]

חסר משהו גדול

המילים "לחץ תקשורתי", "ציבורי", "נושאי משרות ציבוריות" ועוד, היוו בעבורי את הטריגר לדברים הבאים: כדי שרובם של הגולשים יבינו, שהפורום במסגרת האינטרנט, על אף החיובי שיש בעצם היותם ובייחוד הפורום שעוסק בהבעיה, לדעתי, הם ורק הם היו צריכים למלא את החסר במקומותינו ולצערי זה עדיין לא עובד. כי האינטרנט טרם מהווה משקל כדי ש"יזיז" דברים. אשמים בכך גם כמה גולשים שמדווחים על מפגעים על אף שזה מיותר כי יש כבר מי שעושה זאת וזו התקשורת. זו, אמנם עם המגרעות החמורות שלה אבל זה מה יש. אז מה עושים? צריכים לדעתי, להיות מעשיים ולהתמקד בגורמים המעכבים, מפריעים ובעצם הכול, כדי שיהיה ערך לכתיבתם שאחרת זו כתיבה על הקרח. אז מה היה לנו (בעצם לא היה)? במה להעלות את הדברים ומי שיקלוט אותה - אלה אינם וזה המון. מה שנשאר לנו לעשות ובכל דרך אפשרית, למצוא דרכים כדי לשנות (לצערי הללו מסתכמות באחת) שיובא לידיעת הציבור, שכל עוד אין נבחרי ציבור שנבחרו ישירות ממנו ועל ידו, אין לאחרונים ממה לפחד. בין הדרכים שיש לעשות במיוחד (ויש לי לכך הוכחות אם כי דלות), לכתוב לכל מיני אישים קיימים במערכת - כל כזו - עם "העתק לפורום" בסיום המכתב. זה מחלחל ולדעתי זה מה יש כל עוד לא מצאו אחרת. עתידי המנחם

 

[ה מוזה]

חסר עוד דבר

רשימה מסודרת של הגורמים אליהם גולשי הפורום [ ואני ] יכולים לפנות ,בין אם זה מייל פקס וכו' אם רוצים להעיר את שופטי בתי המשפט את מערכת השלטון,החינוך וכו' אשמח אם תהיה כאן רשימה כי לפני זמן מה רציתי לשלוח מכתב שכתבתי אז כשמעיין ספיר ז"ל נרצחה ע"י נער חוסה ולא ממש ידעתי לאן להפנותו ,שלחתי לדוברת בתי המשפט מייל לא היתה תגובה .

 

[atidih1]

רק המחיר האישי מאוד

כאשר רוצים לשנות מציאות ואפילו מכוערת ביותר, אחרי כל הפלפולים וההוכחות, בסיכומו של דבר, מי שיכריע זו הפגיעה האישית במבצע והמונע עצמו - תהיה זו אישיות מאוד מקובלת, נבחר ציבור ומי שיעלה בדעתכם. יש לי שתי דוגמאות: כתבתי המון לעורכי עיתונים ולקובעים בממלכה הזו. כתבתי להם שהם אינם יכולים לקבוע שהם "הפה של הציבור" וכיו"ב אמירות בומבסטיות כאשר בסה"כ מדובר בקומץ עיתונאים - קומץ זה קומץ לכל דבר - והללו הם דעת הציבור ועוד מילים יפות בעולמנו. והנה, ענה לי עורך עיתון גדול! כאשר השורה התחתונת שלו, שאם יש לך רעיון, לשם כך יש מדורי מכתבי קוראים בעיתון ועל זה יודעים את כל ה"מעלות" שלפחות אני כתבתי כאן, למי שקרא את הדברים. ובקשר לדיעות, להזכירכם שלעתים מדובר בנושאי חיים תרתי משמע - יש אנשים שכותבים על כך. מדהים. מילים דומות ענתה לי מזכירת מערכת עיתון. המסקנה לנכונות הדברים שפתחתי אתם, כאשר האינטרנט נכנס לעולמנו, או אז הדבר גרם לדאגה רבה בלשון המעטה, לעורכי העיתונים ולמי שמסביבם והחלו לחפש שינויים, כולל הצעות "סוכריות" למי שיצטרף ויהיה מנוי בעיתונם. לצערי ולשמחתם של בעלי הדבר, רבים מגולשי האינטרנט טרם השכילו להבין זאת ובינתיים הם נהנים מברבורים, פורקן משיעמום או כתיבה על הקרח בהצעות לשנות את העולם. זאת, עד אשר האינטרנט ייתן מכה חזקה וסופית. הדוגמא השנייה הם נציגי הציבור. הללו, שיהיו כליל השלמות, יכתבו וידברו את המילים הכי יפות בעולם ויהנו מתדמית של איש ציבור למופת אבל יש לזכור: הם לא נבחרו מעם הציבור (סנטורים, רק שלא יחכו לי בפינה). הם יתחילו פשוט לפחד אם יהיו בחירות אישיות כי אלה הם "שוט" שלפחות יאזינו לציבור. המסקנה, הכול מסתכם בפגיעה אישית בנוגע לדבר. אגב, הודות למילוי החסרונות הנ"ל, גם יענו לפניות של אזרחים (מה שהזכירה הכותבת). עתידי המנחם

 

[s h o o s h a]

רשימה מסודרת הולכת ונבנית-לידיעה

 

[רואה עתיד]

ועוד איך נסיבות מחמירות

מצד אחד טוענת האישה שהיא סוממה והקלטות בויימו. ומצד שני בחקירתה היא טענה כי ביצעה את המעשים בעידודו של בעלה, כיוון שהם מגרים אותו מינית. העדויות והתקליטורים מדברים בעד עצמם. מכל מקום טוב שהרשויות התעשתו והוציאו את התינוק מביתם של חולי הנפש. לפי מיטב שיפוטי מדובר באונס בנסיבות מחמירות ולפיכך יש לגזור על הנאשמת את העונש המקסימלי הקבוע בחוק, כלומר לא פחות מ- 20 שנות מאסר. ואם יוברר שהמעשים אכן בוצעו בעידודו של הבעל, או אפילו בעצימת עין שלו, גם עליו צריך לגזור את התקופה הנ"ל, או משהו בקירבתו. וכמו שנכתב במאמר הנלווה ואני מתרגם: התינוק גם אם הוא בן יומיים זוכר הכל והמעשים הקשים נצרבים בדיסק הקשיח שבמוחו לנצח. ולגבי עונשי מקסימום באופן כללי. כפי שאנו למדים, עונשי המקסימום שנקבעו בחוק פחות או יותר סבירים. הבעייה היא שרק במקרים מעטים מפעילים אותם, תמיד יש נטייה להתחשב בנסיבות מקילות. אנחנו משננים ונמשיך לשנן כאן שוב ושוב את אותה המנטרה וכפי ששוש אומרת: אסור לנו להתעייף מלחזור על אותם הדברים. אני מאמין שהלחץ הציבורי כבר פועל ובסופו של דבר הצדק האמיתי ייצא לאור.

 

[s h o o s h a]

והנה נתונים על אלו שאמורים לדווח

מחקר חדש קובע כי רבים מאנשי הצוות הרפואי, שאמורים לזהות מקרים של התעללות בילדים ולדווח עליהם - אינם מודעים כלל לנושא ולא למדו אותו. רבים מהם טוענים כי מעולם לא דיווחו על כך - והנתון הזה מעורר דאגה רבה אצל אנשי המקצוע. האם ייתכן מצב שבו רופא או אחות יעמדו מול ילד שעבר התעללות - ולא יזהו זאת? התשובה, במקרים רבים, היא חיובית. אנחנו סומכים על הרופאים, האחיות, העובדים הסוציאלים ואנשי מקצוע נוספים שיאתרו ילדים הסובלים מהתעללות. אבל ממחקר שביצעה עפרה כהן בחוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, עולה, כי רמת המודעות אנשי המקצוע לחוקים ולנהלים בנושא ילדים בסיכון - נמוכה באופן מטריד. מדוע דווקא אנשי המקצוע הרפואיים חשובים במקרים מסוג זה? משום שהם הראשונים, מחוץ למעגל המשפחה, שיכולים לשים לב לכך ש"משהו לא בסדר". עם קצת תשומת לב, הם יכולים בקלות יחסית לאתר ילדים הסובלים מהתעללות - אך במקרים רבים הם לא עושים זאת, בשל חוסר מודעות, חוסר הבנה וגם חוסר זמן. והנה נתון מעניין נוסף: 15 אחוזים מהמטפלים שחשדו בהתעללות, לא דיווחו עליה מאחר וחששו ממתן פירוש לא נכון לסגנון תרבותי של משמעת, וציפייה מראש לארועים בלתי נעימים בעקבות הדיווח.

 

[s h o o s h a]

והחקירה בעיצומה

בית המשפט הורה לשחרר למעצר בית את האב מאלעד, שנעצר יחד עם אשתו בחשד להתעללות מינית בבנם בן 11 החודשים. בדיון סיפר האב כי ההתעללות החלה כשהיה הפעוט בן חודשיים. ומה יכול להיות יותר חשוב מאשר "...העיתון "מעריב" קנה מהאב את תצלומי ההתעללות של האם בבנה התינוק תמורת 4,000 דולר..."

 

[רואה עתיד]

"מעצר בית" ו... מסחר באלימות

עדכון אחרון מהיום. בדרך כלל בית המשפט המחוזי חזק יותר מבית משפט השלום. אך הפעם אני תומך בלב שלם בהחלטתו של בית משפט השלום בפתח-תקוה. הגיע הזמן לומר אחת ולתמיד ש"מעצרי הבית" למיניהם מיצו את עצמם. רק מה? שבית המשפט לא יקבל פתאום "רגליים קרות" כמנהגו מימים ימימה. ומה אנו למדים מהודעתך? שנולד גם ענף חדש לאלימות והוא... המסחר באלימות. גם מתעללים וגם עושים מזה כסף. כנראה שעדיין לא הגענו לשיא השפל.