מסר למצוקה
הי מצוקה זו פעם ראשונה שלי בפורום הזה וקשה שלא להתייחס ולשלוח חיבוקים להרבה אנשים פה. אני לא יודעת מה ההסטוריה שלך, אבל אני מבקשת ממך ומקווה שבשלב ראשון תחליפי את שמך, קודם לראות ולבדוק מה יש לך בחיים לפני הנוחות הגמורה של לראות מה אין. כל בוקר שאת קמה ומסתכלת במראה אני בטוחה שאת רואה את אלוהים כך שהוא כל יום נגלה אלייך, וכשאני אומרת אלוהים, הוא רחוק מלהיות דתי (הדת הרגה כבר מזמן את אלוהים) אלוהים זה מושג כדי שיהיה לנו קל כאילו להאמין במישהו, אבל זה בעצם אנחנו. רגעים קשים למישהו הם בעצם נורות אדומות של קבלה עצמית וקבלת הדברים נכון שבזמן ההוה זה קשה ולוקח זמן, אבל גם אני מאמינה בשבילך שהזמן יעשה את שלו. אל תםחדי לדבר על הדברים כי אחרת הם ישארו בתוכך ויהרסו את המערכות. המון אהבה ממני מה דעתך כנגד כל האמונה שלך כרגע, לעשות משהו קצת מאולץ, ולשנות את השם לפחות להמאמינה? במקום מצוקה?
