מאמר נפלא! גם אני מלא בסיפורים כאלה
לפני כחמש שנים טסתי לארה"ב ל-6 הופעות של אירוסמית' וצ'יפ טריק. יום לפני אחת ההופעות אני מגיע לשדה התעופה בסולט לייק סיטי (טיסה לסן-חוזה, קליפורניה) כשאני רואה בגייט ליד המטוס את כל חברי צ'יפ טריק, יושבים כאחד האדם! אז אחרי שהצגתי את עצמי, הצטלמתי איתם ולקחתי חתימות... נכנסנו למטוס, ונחשו איפה אני יושב? לימינו של ריק נילסן...
אז כל הדרך דיברנו, יצא לי לשאול אותו כלמיני שאלות ולדבר על מוזיקה והחיים באופן כללי... באיזהשהו שלב, הוא אמר למנהלת שלהם, שישבה בצידו השני, לרשום לי איזה כתובת. אז הוא נתן לי, ואמר (באנגלית, כמובן): "שמע - אנחנו עושים מעין הופעה אקוסטית בתחנת רדיו הערב, זו הכתובת, תראה אם יסתדר לך לבוא...". חוץ מזה, היו איתם במטוס גם כמה אנשים מההנהלה של אירוסמית'. כולם ישבו מאחורה, זו היתה הרגשה כמו בבית הספר בטיול השנתי, שכל הילדים ה"מגניבים" יושבים מאחורה... בקיצור, הוא השתתף בשיחה שלי עם ריק נילסן (שכללה עקיצות ידידותיות בין שתי הלהקות...) ושאל אותי אם יש לי כרטיסים לשאר ההופעות (נשארו עוד 4). אמרתי שיש לי לשתי ההופעות הבאות, אבל לשתי ההופעות שאח"כ, תכננתי פשוט לנסות ולהשיג במקום. אוקיי, הוא אמר לי, בוא תרשום לי את השם שלך, ואני אדאג שיהיו לך כרטיסים לשתי ההופעות האחרונות. סבבה... בקיצור, נחתנו, אני יצאתי להתארגן על מקום לישון ודרך להגיע לתחנת הרדיו. הגעתי לשם בערב, וזה היה ממש, ממש מגניב: בתוך סטודיו של התחנה, הלהקה ישבה על שרפרפים, וכ-30 מעריצים (שרובם זכו בהזמנות בהגרלה של מועדון המעריצים) התיישבו מולם. זה היה בסגנון Story Tellers, עם סיפורים ושירים. השיא היה שריק הזכיר אותי! ("We have Guy over here from Israel, we actually met him on the plane traveling here!") זה היה אדיר... קצת קדימה בסיפור. אחרי שתי הופעות מצויינות (כולל מפגש שתוכנן מראש עם מועדון המעריצים עם חברי אירוסמית'), הגיעה ההופעה שלא היה לי כרטיס אליה. הלכתי לקופה בבוקר ושאלתי אם יש כרטיס על שמי. "לא", הית התגובה, "אבל יכול להיות שיגיעו עוד כרטיסי מוזמנים של הלהקה שעה לפני ההופעה". אז מה לעשות? לחכות ולקוות שהוא זכר אותי, או לקנות כרטיס? החלטתי לחכות. וזה השתלם. שעה לפני ההופעה אני מקבל את הכרטיס: בשורה הראשונה. על הקרקע. ב-ד-י-ו-ק באמצע. באופן אבסולוטי, הכרטיס הטוב ביותר שיכול להיות. חינם. במשך שעתיים, הייתי בגן עדן. ג'ו פרי ירד 20 ס"מ ממני על הברכיים וניגן סולו על הסלייד בתוך Draw The Line - ראיתי את אלוהים. בשיר הסיום, Train Kept A Rollin', סטיבן טיילר שלח את המקרופון ישר אלי לצרוח לתוכו ALL NIGHT LONG! בסוף השיר. גם להופעה האחרונה הוא סידר לי כרטיס מדהים - הפעם בשורה הראשונה בצד של הבמה. חוויות...