ישראל 2003 (כמעט)...

ישראל 2003 (כמעט)...

במסגרת פעילויות השבת שלנו ביקרנו אתמול חברים בעיר סמוכה. בני, עוד לא בן שלוש, פיתוח מיליטנטיות כמעט מפחידה ("אני יהרוג את האנשים הרעים ששרפו לנו את המנורה במטבח), הצטייד מבעוד מועד בנשקי צעצוע. שני רובים (שיהיה גם לרון). כשהגענו הבנתי שהגעתי ממש ללב ליבה של המלחמה. הלוקיישן: אוהל כדורים. משתתפים: חייל א´ בן כמעט 3 וחייל ב´ בן ארבע וטיפונת. חייל א´ לחייל ב´ "בוא, בוא תכנס למסוק" חייל ב´ לחייל א´ "זה לא מסוק זה טנק". "בוא נזרוק רימונים על האנשים הרעים" חייל א´: "כן, בוא נזרוק על הטלסטינים הרעים רימונים" (השיבוש במקור!!!) מטח של כדורים נזרק מתוך האוהל והנה שוב שלום שורר בבית משפחת ג. המארחת. חייל א´ בחר לאכול במבה חייל ב´ מטבעות שוקולד. עצוב לי שזו המציאות של הילד שלי. ולחשוב שאני קיוויתי שהוא לא ידע מה היא מלחמה.
 
הופה

גם את פה עכשיו? חחחחחח באמת עצוב אבל יש לזכור שבצד השני יש ילדים שטנק חונה להם מול הבית. ילדים. [
]
 
למה אתה מרחיק לכת?

לא צריך לגור מהצד השני כדי לראות טנק חונה לך ממש ממול לבית טל מי אבאוט איט ...
 
כן אניג, אני פה

זה עושה לך צפוף? אם כן אני יוצאת מיד! ולענין...בכוונה ציינתי שזו היתה העיר הסמוכה. לא עברנו שום קוים ואפילו לא התקרבנו לקו התפר. בשמים אפילו עפיפונים לא היו. מרכז הארץ. לב המלחמה.
 
אובג´קשיון חחחחח

ממש לא צפוף- חמים ונעים אפילו... בואי, בואי, מפנה לכבודך את הבוץ חחחחח
 

נשית~37

New member
אובג´קשיין אובר-רולד...חחחחח

נעה...שבי לידי, אולי "אדבק" ממך חחחחחח אהלן יפה..
 
זו המציאות העגומה של כולנו....

כולנו רצינו וקיווינו שרוח המלחמה לא תרחף מעל ראשי ילדיינו אבל ...נשאר בגדר רצון זה כואב ועצוב לראות את ילדינו משחקים במשחקי מלחמות ולדעת שיש להם כבר יעד מכוון. חג שמח ושבוע טופפפ
 
למעלה