סיפורו של טיפש מוכשר
ישראל סגל חבר נשיאות אגודת הלל. בצעירותו למד בישיבת פוניבז`, שם נמנה על קבוצת טובי הישיבה. המשגיח ז``ל קירב את קבוצת השטייגניסטים של הישיבה, כשמסיבה שכנראה היתה באמתחתו לא התייחס לישראל כפי שהתייחס לשאר. ישראל שנפגע עד עמקי נשמתו הדרדר עד שפרק עול. בתיסכוליו הרבים כתב מספר ספרים דמיונים בהם ניסה לצייר את אחיו כאיש משחית, לעומת זאת טבועה אמרתו המפורסמת `אם דתי כדן אחי` כנראה בדמו. יש קשר שלישי בין האחים בניגוד למפורסם ובניגוד למה שהיה בעבר. לאחר שהוציא את ספרו האחרון `וכי נחש ממית` הבינה גם התקשורת החילונית שהאיש הגזים מעט בשקריו והתייחסה מעט בזלזול כלפיו, כמובן שהוא היתמם ואמר שלא התכוון שאחיו באמת היה מלקה אותו אלא סיפר סיפור דמיוני. לאחר שהבין שהוא באמצע לעבור לינץ` תקשורתי התבטא בערוץ הראשון `החילונים גרועים בכך שאינם יודעים לקבל אליהם את הרוצים להצטרף`. מדבריו הוא נשמע כאדם קרוע.. פעילותו בתנועת הלל צומצמה כמו פעילותם של שאר החרדים לשעבר, כיום מרבית העובדים הרשמיים ובוודאי שכל חברי ההנהלה שם הינם חילוניים מלידה השונאים את כל מה שקשור ליהדות. לשואל אומר הרחק רגליך מאיש זה ומצוות חבריו -- הוא מסכן! למה לאחרים להתמסכן כמותו?
