ישראל,"מדינת סעד".

[iceviper]

ישראל,"מדינת סעד".

לפני מספר ימים ראיתי בטלוויזיה ("קצר בחצות") תוכנית מקסימה על קובה,המדינה היחידה שהעזה להגיד לא לנייקי, למקדונלד'ס ולטלוויזיה רב ערוצית,ועוד מעיזים להיות מאושרים. האנשים הנפלאים החיים שם עובדים 6 שעות ביום,ובשאר הזמן מבלים בילויים פשוטים: משחקי שולחן,צפיה בטלנובלה הלאומית,עשיית מוזיקה נפלאה (מי אמר "בואנה ויסטה קלאב"?). מה אגיד לכם: זה עורר בי מחשבות נוגות ביותר על מדינה קטנה במזרח התיכון,שבמשך פחות מ-20 שנה עשתה מהפכה של 180 מעלות מהיותה מדינת סעד ומנסה בכל כוחה להיות אוטופיה לעשירים. האם רצינו בזה? למה עד עכשיו לא התקיים שום דיון ציבורי רציני האם זה הכיוון הרצוי לנו? יש פה שני מאמרים וכתבה,לכל המעוניין: "למה שונאים את אמריקה" "הזלילה הגדולה" ייזכר לדראון עולם

 

[yeshgvul]

יונתן גפן התבלבל :

קארן קארפנטר ולא הלן קארפנטר. חוץ מזה, תודה על המאמרים. קובה היתה יכולה להיות אלטרנטיבה יותר מושכת אם ארה"ב היתה מפסיקה את הרדיפה המגונה כלפיה, ואם קאסטרו היה פחות אגרסיבי כלפי מי שמבקר את השלטון.

 

[אישלום]

קובה כמופת?

יש לי בהחלט סימפטיה למי שמפנה עורף לתרבות הצריכה, לחיים שססמתם היא - יום ללא בזבוז הוא יום מבוזבז. אלא שיש בי חשדנות כלפי רומנטיזציה של עוני. בקובה, ואולי עוד יותר מזה - בהודו. שם פורחת תרבות של עוני, שמאפשרת ניצול מחפיר ע"י מעטים. אולי אתה מכיר את הספר של הסופרת ההודית - ארונדהטי רוי, 'אלוהי הדברים הקטנים'. ספר המצליח באמצעים מינימליסטים להעביר סבל נורא בחברה שבויה בתרבות של קסטות ושל מעמדות. אין לי בעיה עם הדברים האחרים שהזכרת. יש סכנה שרומנטיזציה של עוני, תאפשר ותעודד את שימורו.