E u r o b o y
New member
ישראל זכתה באירוויזיון, בשנה הבאה בירושלים. וואו
את הכותרת הזו חיכיתי לכתוב כאן בפורום 14 שנה. מאז 2004 אני כאן, ולאורך השנים היו רגעים שלא האמנתי שזה יכול לקרות - אבל עמוק בפנים תמיד ידעתי: שיר טוב עם הופעה טובה ינצח, ולא משנה מאיזו מדינה הוא מגיע. לכן ידעתי שגם לישראל יש סיכוי לזכות בתחרות שוב, והנה השנה זה קרה. מי היה מאמין.
לקח לי שבוע להיכנס לכאן ולהגיב לתוצאות. שבוע של אופוריה והתרגשות, שבוע של עייפות מצטברת שהצריכה מנוחה אבל גם כזו שאחרי זכייה - עייפות שכל כך ייחלתי לה. אני ממש מרגיש עכשיו שלעבודה הקשה ב-14 השנים האינטנסיביות האלה יש תוצאה, המעקב הצמוד אחרי כל שיר ומדינה, העדכונים השוטפים, התקוות ובדיקת אתרי ההימורים בכל רגע... הכל השתלם. הכל התנקז לרגע אחד מושלם בו ישראל הוכרזה למנצחת האירוויזיון ולמארחת התחרות בשנה הבאה. אני עדיין מתקשה להאמין.
השנה זכיתי לסגירת מעגל מרגשת במיוחד. כבר 14 שנה שאני כאן, כאמור, והשנה זו הייתה הפעם הראשונה שהחלטתי ממש לנסוע לאירוויזיון ולחוות את החוויה הזו מקרוב. הכי מקרוב שיש. מתוך האולם. ומה אגיד לכם? מתברר שזו הייתה החלטה סופר נכונה ומשתלמת: היא הסתיימה בניצחון מדהים וסוחף, תחושת אופוריה מדהימה שבאה לידי ביטוי בעיקר בתגובות של הקהל באולם לאחר הניצחון שלנו. אנשים שרצו להצטלם איתי רק כי היה לי דגל ישראל, אנשים שלא הפסיקו לברך ולפרגן, אנשים שקפצו ונהנו מהשיר הישראלי ובסיומו הביטו אחד על השני והנהנו בהסכמה: "זה הולך להיות השיר המנצח". אלה היו רגעים שבהם הרגשתי גאה להיות ישראלי ולהניף את הדגל מעלה מעלה, בלי להתבייש או לחשוש. צמרמורת שעוברת בגוף, אחרי כל כך הרבה ניסיונות וחלומות - הדבר שהכי רצינו קרה.
אז כן, אני כותב כאן ועדיין לא מאמין. צופה ברגעי הניצחון שוב ושוב ולא מעכל שהקהל האירופאי באמת דירג אותנו במקום הראשון והעניק לנו את הניצחון. זה הישג בלתי נתפס בעיניי ומרגש כל כך. הוכחה ניצחת לכל מי שטען שישראל לא תוכל לנצח לעולם ושאירופה אנטישמית. אני כותב כאן ועדיין לא מאמין שאני מחליף את תמונת הקאבר של הפורום ללוגו האירוויזיון ובתוכו דגל ישראל - והפעם זה לא תרחיש דמיוני, אלא המציאות. אני כותב כאן ולא מאמין שכבר מדברים על מי ינחה את התחרות בשנ הבאה ושמתלבטים בין ירושלים, תל אביב וחיפה. אני כותב כאן ולא מאמין שישראל אשכרה אוטומטית בגמר עם 5 הגדולות. זה אמיתי?
14 שנים ורגע אחד שגרם לי לצרוח מאושר ולקפוץ כמו מטורף באולם בליסבון. רגע שבו חזיתי מקרוב בניצחון הישראלי הכל כך מיוחל ומתוק הזה. אם נמשיך להשקיע ככה - הניצחון הבא, החמישי בהיסטוריה, הוא רק עניין של זמן. ומה שהכי מרגש באמת? שכל המדינה נסחפה אחר ההתרגשות הזו. האירוויזיון הוא לא הבועה שהיה. הוא של כולם. האמונה חזרה, ההתרגשות חזרה, הצרחות ב-1 וחצי בלילה שישראל מנצחת שנשמעו כמעט מכל בית בישראל. אופוריה.
היום בעוד שנה בדיוק ייצא לדרך אירוויזיון 2019 בישראל. להאמין?
את הכותרת הזו חיכיתי לכתוב כאן בפורום 14 שנה. מאז 2004 אני כאן, ולאורך השנים היו רגעים שלא האמנתי שזה יכול לקרות - אבל עמוק בפנים תמיד ידעתי: שיר טוב עם הופעה טובה ינצח, ולא משנה מאיזו מדינה הוא מגיע. לכן ידעתי שגם לישראל יש סיכוי לזכות בתחרות שוב, והנה השנה זה קרה. מי היה מאמין.
לקח לי שבוע להיכנס לכאן ולהגיב לתוצאות. שבוע של אופוריה והתרגשות, שבוע של עייפות מצטברת שהצריכה מנוחה אבל גם כזו שאחרי זכייה - עייפות שכל כך ייחלתי לה. אני ממש מרגיש עכשיו שלעבודה הקשה ב-14 השנים האינטנסיביות האלה יש תוצאה, המעקב הצמוד אחרי כל שיר ומדינה, העדכונים השוטפים, התקוות ובדיקת אתרי ההימורים בכל רגע... הכל השתלם. הכל התנקז לרגע אחד מושלם בו ישראל הוכרזה למנצחת האירוויזיון ולמארחת התחרות בשנה הבאה. אני עדיין מתקשה להאמין.
השנה זכיתי לסגירת מעגל מרגשת במיוחד. כבר 14 שנה שאני כאן, כאמור, והשנה זו הייתה הפעם הראשונה שהחלטתי ממש לנסוע לאירוויזיון ולחוות את החוויה הזו מקרוב. הכי מקרוב שיש. מתוך האולם. ומה אגיד לכם? מתברר שזו הייתה החלטה סופר נכונה ומשתלמת: היא הסתיימה בניצחון מדהים וסוחף, תחושת אופוריה מדהימה שבאה לידי ביטוי בעיקר בתגובות של הקהל באולם לאחר הניצחון שלנו. אנשים שרצו להצטלם איתי רק כי היה לי דגל ישראל, אנשים שלא הפסיקו לברך ולפרגן, אנשים שקפצו ונהנו מהשיר הישראלי ובסיומו הביטו אחד על השני והנהנו בהסכמה: "זה הולך להיות השיר המנצח". אלה היו רגעים שבהם הרגשתי גאה להיות ישראלי ולהניף את הדגל מעלה מעלה, בלי להתבייש או לחשוש. צמרמורת שעוברת בגוף, אחרי כל כך הרבה ניסיונות וחלומות - הדבר שהכי רצינו קרה.
אז כן, אני כותב כאן ועדיין לא מאמין. צופה ברגעי הניצחון שוב ושוב ולא מעכל שהקהל האירופאי באמת דירג אותנו במקום הראשון והעניק לנו את הניצחון. זה הישג בלתי נתפס בעיניי ומרגש כל כך. הוכחה ניצחת לכל מי שטען שישראל לא תוכל לנצח לעולם ושאירופה אנטישמית. אני כותב כאן ועדיין לא מאמין שאני מחליף את תמונת הקאבר של הפורום ללוגו האירוויזיון ובתוכו דגל ישראל - והפעם זה לא תרחיש דמיוני, אלא המציאות. אני כותב כאן ולא מאמין שכבר מדברים על מי ינחה את התחרות בשנ הבאה ושמתלבטים בין ירושלים, תל אביב וחיפה. אני כותב כאן ולא מאמין שישראל אשכרה אוטומטית בגמר עם 5 הגדולות. זה אמיתי?
14 שנים ורגע אחד שגרם לי לצרוח מאושר ולקפוץ כמו מטורף באולם בליסבון. רגע שבו חזיתי מקרוב בניצחון הישראלי הכל כך מיוחל ומתוק הזה. אם נמשיך להשקיע ככה - הניצחון הבא, החמישי בהיסטוריה, הוא רק עניין של זמן. ומה שהכי מרגש באמת? שכל המדינה נסחפה אחר ההתרגשות הזו. האירוויזיון הוא לא הבועה שהיה. הוא של כולם. האמונה חזרה, ההתרגשות חזרה, הצרחות ב-1 וחצי בלילה שישראל מנצחת שנשמעו כמעט מכל בית בישראל. אופוריה.
היום בעוד שנה בדיוק ייצא לדרך אירוויזיון 2019 בישראל. להאמין?