ישנם אנשים קטנים...
היו היה בחור קטן וחביב שהלך ללמוד לו מקצוע לחיים, לצורך העניין נאמר קונדטוריה, ולו היה מורה, עליו נספר בהמשך. אותו בחור לא היה סתם בחור רגיל, הוא היה שונה, מיוחד... בעוד שבני כיתתו נמשכו לבני המין השני, אותו בחור נמשך לבני מינו זאת ועוד בעוד היותו דתי. אותו בחור, שלמד בדרך הקשה שאין לו במה להתבייש החליט לא להסתיר את זהותו בפני חברי כיתתו, הופתע מהאהדה והאהבה שרכשו אליו בני כיתתו והתעלמו הן מהיותו "שונה" והן מאותו קונפליקט בו הוא חי... אך, למרות שבני כיתתו ידעו על זהותו של אותו בחור, אותו מורה לא ידע וכן לא אהב במיוחד את הבחור. יום בהיר אחד, בחודש הגאווה, ביום מצעד הגאווה בירושלים ניגשו חברי הכיתה למורה וטענו שחייבים להשתחרר מוקדם מכיוון והמצעד יפריע להם בדרכם הביתה... המורה אסף את הכיתה ופצח בנאום בזאת הלשון: "תלמידים, דבר ראשון, כל מי שהולך היום למצעד מוזמן לקחת את הדברים שלו ולצאת מהכיתה כבר עכשיו. דבר שני, אני אשחרר אתכם מוקדם בגלל המצעד. אני בכלל לא מבין למה יש מצעד, מצדי צריך להרוג את כל ההומואים והלסביות שיש, מי שצועד וגם מי שלא". תדהמה תקפה את אותו בחור, ולא היה ביכולותו להוציא מילה מפיו (וזאת תדעו רבותי שדבר נדיר הוא זה, כי אותו בחור לא סותם את פיו לדקה ביום רגיל). הבחור נפגע, אמנם הוא רגיל בהקנטות וכל המשתמע מכך, אבל ממורהו? במקום לימודיו? האם זה ראוי שמורה יביע את דעתו בקול רם? האם אין טיפת רגישות וטיפת אינטלגנציה? תהה אותו בחור אם לפנות להנהלה ולדווח על אותו עניין אך לבסוף ויתר, וכי מה יעזור הדבר? איך יוכל לדפוק את שאר הכיתה רק בגלל פגיעה אישית? חושבים שזה נגמר??? לא, אותו בחור ממשיך לקבל הקנטות פה ושם ולמרות שאין אפליה בלימודים אותו בחור זוכה לא אחת ליחס מיוחד מאותו מורה... זה מה שקורה שלמורה שלך יש אינטלגנציה של ממותה ומנעד רגש של כפית...
היו היה בחור קטן וחביב שהלך ללמוד לו מקצוע לחיים, לצורך העניין נאמר קונדטוריה, ולו היה מורה, עליו נספר בהמשך. אותו בחור לא היה סתם בחור רגיל, הוא היה שונה, מיוחד... בעוד שבני כיתתו נמשכו לבני המין השני, אותו בחור נמשך לבני מינו זאת ועוד בעוד היותו דתי. אותו בחור, שלמד בדרך הקשה שאין לו במה להתבייש החליט לא להסתיר את זהותו בפני חברי כיתתו, הופתע מהאהדה והאהבה שרכשו אליו בני כיתתו והתעלמו הן מהיותו "שונה" והן מאותו קונפליקט בו הוא חי... אך, למרות שבני כיתתו ידעו על זהותו של אותו בחור, אותו מורה לא ידע וכן לא אהב במיוחד את הבחור. יום בהיר אחד, בחודש הגאווה, ביום מצעד הגאווה בירושלים ניגשו חברי הכיתה למורה וטענו שחייבים להשתחרר מוקדם מכיוון והמצעד יפריע להם בדרכם הביתה... המורה אסף את הכיתה ופצח בנאום בזאת הלשון: "תלמידים, דבר ראשון, כל מי שהולך היום למצעד מוזמן לקחת את הדברים שלו ולצאת מהכיתה כבר עכשיו. דבר שני, אני אשחרר אתכם מוקדם בגלל המצעד. אני בכלל לא מבין למה יש מצעד, מצדי צריך להרוג את כל ההומואים והלסביות שיש, מי שצועד וגם מי שלא". תדהמה תקפה את אותו בחור, ולא היה ביכולותו להוציא מילה מפיו (וזאת תדעו רבותי שדבר נדיר הוא זה, כי אותו בחור לא סותם את פיו לדקה ביום רגיל). הבחור נפגע, אמנם הוא רגיל בהקנטות וכל המשתמע מכך, אבל ממורהו? במקום לימודיו? האם זה ראוי שמורה יביע את דעתו בקול רם? האם אין טיפת רגישות וטיפת אינטלגנציה? תהה אותו בחור אם לפנות להנהלה ולדווח על אותו עניין אך לבסוף ויתר, וכי מה יעזור הדבר? איך יוכל לדפוק את שאר הכיתה רק בגלל פגיעה אישית? חושבים שזה נגמר??? לא, אותו בחור ממשיך לקבל הקנטות פה ושם ולמרות שאין אפליה בלימודים אותו בחור זוכה לא אחת ליחס מיוחד מאותו מורה... זה מה שקורה שלמורה שלך יש אינטלגנציה של ממותה ומנעד רגש של כפית...
