ישנו דבר אחד ש...

[Emiko]

ישנו דבר אחד ש...

אני מתעבת. הוא מתגנב לאט וחרש כשרק מתחילים ללמוד את השפה היפנית. הוא מעוות את כל מה שנוגע. הוא סיוטו של כל לומד יפנית. הלא הוא- wasei eigo (gairago?)! ועכשיו לעניין: למה יפנים צריכים בכלל את זה? לא קל יותר להמציא מילים יפניות? ולמה דווקא אנגלית? זה הרי לא בדיוק השפה האנגלית וגם לא בדיוק יפנית. מהי תכלית של כל זה? ^-^

 

[Tenguy]

שאלתי גם את המורה ליפנית שלי

ומסתבר שמן ההתחלה היה חשוב ליפנים לעשות הפרדה בין העולם היפני, שנשאר עם השמות והסימניות היפניות המקוריים, לבין כל מה שהגיע מן העולם החיצון והזר, לו קראו והטמיעו בקאטאקנה בלבד. כמו למשל המילה "גשר" - אם תגידי "גו~דן-גאיט באשי" או "י~קון באשי" - יפני ממוצע יתעלף מייד על המקום, כי באשי זה הגשר היפני הקמור, שנמצא אך ורק ביפן. לכן יש לומר "גו~דן-גאיט בירידז'ו" או "י~קון בירידז'ו" שזה גשר מערבי ביפנית. המורה ליפנית הוסיפה, שאם היפנים היו משערים כבר בהתחלה שיהיו כל כך הרבה שמות ומושגים בקאטאקנה כמו שזה היום - יכול להיות שהם היו עושים כמו שהסינים עשו (שכניראה למדו מן הניסיון היפני או שהבינו שמדובר בהמון מילים ומושגים חשים שייכנסו לשפה הסינית) ועושים הסבה למילים יפניות. מאידך, זה גם יכול להצביע על עוד פן של השפה היפנית, שעוברת יותר ויותר לשפה הפונטית (אם בהירגאנה ואם בקטאקאנה), וזונחת טיפין טיפין את הסימניות הסיניות (ראי דוגמא לשם סקורה (דובדבן), שכיום נכתב כבר בקאנה עבור כל הילדות שנולדו משנות התשעים וכבר לא בסימנית הסינית). ולסיום, אכן - המילים בקאטאקנה הן סיוט. אבל אני יכול לנחם אותך שאת לא לבד, כי גם יפנים מבוגרים שלא מעודכנים בשטף ההמצאות, החידושים ושאר ההשפעות המערביות לא מצליחים לקרוא היום טקסטים ביפנית שהיא שפת אימם (כמו הוראות רפואיות, מפרטים טכניים, מדריכים לציוד דיגיטלי, וכדומה).

 

[tals56]

אז בגלל זה סאקורה זה בהיראגאנה...

 

[GnomeBubble]

נראה לי שההיסטוריה של זה

קצת יותר מסובכת. קודם כל, צריך לזכור שהיפנים התחילו לאמץ מילים ממקור זר כבר במאה ה-16 או ה-17 (לא כל-כך זוכר איזו

) כשהם התחילו לסחור עם הפורטוגזים. מילה די ידועה ממקור פורטוגזי היא PAN (לחם), אבל מילה שהמקור הזר שלה קצת פחות מוכר היא טמפורה - שבאה מ-tempro בפורטוגזית. היפנים חיקו את שיטת הטיגון של המלחים הפורטוגזים שהגיעו ליפן והוסיפו לה אלמנטים משלהם (מיותר לציין שהמלחים הפורטוגזים לא השתמשו בסאקה וברוטב סויה...), ומכאן נולד הטמפורה של היום. ובעצם כאן טמון כל הסיפור: היפנים תמיד ידעו לאמץ כל דבר זר שמצא חן בעיניהם. עד שהיפנים נתקלו באירופאים, התרבות הגדולה היחידה שהם נמצאו איתה במגע ישיר הייתה התרבות הסינית העשירה, ומן הסתם הם אימצו הרבה מאוד דברים מן הענק התרבותי הזה שיצא לו להיות השכן שלהם - ובמשך כל הזה היפנים לא עברו סיניזציה מלאה, והעניקו לכל הדברים הסינים שאימצו אופי יפני. כך גם הם הצמידו משמעויות חדשות, יפניות לגמרי, לקאנג'י מסויימים - בדיוק כמו שהיום הם מצמידים משמעויות "אקסטרה" למילים אנגליות, למשל SAABISU. בכל מקרה, כשהיפנים התחילו לאמץ את המילים הזרות (באופן כללי - באותה התקופה מילים אנגליות היוו רק חלק קטן מאוצר המילים הזרות), הרפורמה בכתב שדיברתי עליה בהרצאה שלי (למי ששמע) עדיין לא התרחשה. קטקאנה שמשה פחות או יותר למה שמשמשת ההירגאנה היום (הטיות וסיומות של פעלים/תארים ומיליות), וההירגאנה שמשה למכתבים אישיים וקליגרפיה בכתב חופשי. המילים הזרות, כמעט תמיד נכתבו בקאנג'י. למשל, טמפורה (てんぷら) מהדוגמה הקודמת (שהיום נכתבת בהירגאנה, כי היא נחשבת ל"יפנית") נכתבה: 天麩羅 או 天婦羅. זהו כתב פונטי (אטג'י), אבל לפעמים (לעיתים די נדירות) השתמשו דווקא בצירופי משמעויות עם קריאה זרה. למשל BIIRU (בירה, מהולנדית) נכתבה 麦酒 - לפי הקאנג'י: "משקה אלכוהולי (סאקה) של שעורה". האמת שפשוט לא היתה שום הפרדה בין מה ש"יפני" לבין מה ש"מערבי" מבחינה טיפוגרפית (כלומר מהצורה שבה נכתב הטקסט). החידוש של כתיבת מילים זרות בקטקאנה בא רק אחרי מלחמת העולם השניה, כדי להקל על היפנים מכמה בחינות: א. להקל על שאילת מילים. עכשיו לא צריך למצוא אטג'י או גיקון (קאנג'י לפי משמעות) מתאימים למילה ואפשר פשוט לכתוב אותה ישירות לפי איך שהיא נשמעת בקטקאנה. זה גם כנראה אחד הגורמים לפריצת הסכר שאנחנו חווים. ב. להקל על היפנים שנתקלים במילים זרות. במקום לשבור את הראש עם אלפי צירופי אטג'י דומים ומבלבלים, ולנסות לזכור קריאות גיקון לא קשורות להרבה מילים, הם פשוט קראו קטקאנה. ג. (אולי המטרה השולית מבין ה-3) להפריד בין מילים זרות למילים ממקור יפני או סיני. באותה התקופה - כשהיו הרבה פחות מילים כאלו - זה נשמע הגיוני מאוד גם מבחינה של נוחות קריאה. אם השוני בין ההירגאנה לקאנג'י עוזר להעניק קווי מתאר ויזואלים לטקסט, מתכנני הרפורמה כנראה חשבו שצורת כתב שונה למילים הזרות יעזרו גם לקוראים שלא מכירים מילה זרה לדעת היכן היא מתחילה והיכן היא נגמרת - בגלל שהיא כתובה באופן שונה. זה מתווסף ליתרון הברור של זיהוי מילים זרות ש(אולי) הן לא מוכרות לך, אבל לפחות תדע שזאת לא מילה יפנית שאתה לא מכיר. ומה שציינת של שימוש במילים זרות לדברים בסגנון מערבי (בעוד שלמקבילהם בסגנון היפני יש מילה יפנית) היא בהחלט תופעה מאוד נפוצה. אולי אחת הדוגמאות הכי טובות היא DOAA (דלת, door) ו-to (דלת בסגנון יפני - כלומר דלת הזזה מסורתית). יש כמובן גם BEDDO (מיטה, כמו שאנחנו מכירים) ו-TOKO (מיטה במובן של משהו שישנים עליו - ובמשמעות המקורית, כלומר פוטון). וגם בעולם הממתקים יש את KYANDI שמשמש לממתקים בסגנון מערבי ולסוכריה מערבית באופן ספציפי לעומת KASHI　菓子 שמופיע בעיקר בהקשר של WAGASHI 和菓子 (ממתקים בסגנון יפני) ו-AME 飴 (להבדיל מ-AME 雨 גשם שנאמר בטון שונה!) שמשמש לסוכריה יפנית. ויש עוד הרבה דוגמאות... מצד שני, יש גם מילים יפניות תקינות לחלוטין שמתחלפות להן במילים זרות סתם כי הן מגניבות יותר. סתם לדוגמה, INTABYUU כשיש כבר את 面接, או RIPOOTO/REPOOTO כשיש את HOUKOKUSHO 報告書 ועוד כמה וריאציות.

 

[Tenguy]

גדול../images/Emo70.gif למדתי עוד הסטוריה של היפנית