מי אוהב שוקולד
New member
ישבתי וקראתי
אני יודע שזה מאוחר ויש יום ארוך מחר (לי לפחות) אבל תסלחו לי אם אני אחלוק איתכם כמה מחשבות על פורום בני עקיבא... יש להם הרבה ביקורת אמיתית עלינו, כלהקטע של הזכות שלנו לפסוק בתור יחידים על הלכות של תלמידי חכמים - זאת ביקורת נכונה, בעצם מאיפה הזכות שלי להגיד שמפי דברי אלוהים חיים? אולי מהאמונה באדם, ובהתגלמות האל באדם ( האור הגנוז). אני לא מרגיש שאני מסוגל להחליט לגמרי מתוך ידיעה על הלכות שחז"ל החליטו מתוך לימוד של שנים ארוכות וויכוחים ארוכים. לכן אני חושב שהתשובה של יואב לדרך הרפורמית היא הנכונה, רק שכמה יהודים רפורמים כאלה יש לנו באמת? אנחנו גאים בזה שאנחנו התנועה הכי גדולה בעולם היהודי או משהו כזה (במיוחד באמריקה) אם היינו סופרים יהודים רפורמים שמחליטים על אורח חייהם מתוך ידיעה מעמיקה של הלכות - כמה יהודים רפורמים היינו מוצאים? אני לא חושב שכל כך הרבה... אולי זאת בעצם דרך קשה מדי... על האדם לא רק ללכת בתוך המסגרת, אם תרצו בצורה עיוורת, אלא גם ליצור לעצמו את המסגרת הזאת שכמובן נובעת ונשאבת ומושראת מתוך היהדות, מסגרת מושרשת בדת היהודית, שהיא גם מבוססת על העומק העצום בה... יצירת מסגרת שכזו עשה קארו בשולחן ערוך, אנשים לא יכלו לדעת הכל ולהחליט לעצמם, ועוד לשמור ולזכור את כל המשמעויות הגנוזות שהיו שמורות לחכמינו... לא כולנו הרמב"ם או רש"י או קארו, טוב לפחות לא אני... ואני לא בטוח שאני יכול להתמודד עם יצירת מסגרת לעצמי ולשמור בעדיקות אחריה, אני יודע שאני עשוי או יותר נכון סביר להניח כי אני אפול לתוך עולם המאווים והדחפים והשאר - שמשייכים אותם לתפיסות החילוניות הארציות למידות רעות, עולם החול (שיש בו כל כך הרבה קודש) - אבל אני יודע שאני אסתכל לאתגר הזה בעניים - "וכשפול אקום - ולו לרגע - שלא יאמרו הוא נפל" (נתן זך). ופה הרפורמיות שלי מתאשרת, דווקא בכישלון, מהעמידה שלי מול האתגר של ליצור לעצמי מסגרת מוסרית- ערכית- אנושית- הומנית (שהיא הדת שלי) שנובעת נשאבת וחיה בתוך ומתוך רצף אחיד יחיד ומיוחד של יהודים גדולים כקטנים שחיו בהתנגשות הזו שבין החול לקודש, בין החדש לישן - היותי שייך לזרם של היהדות הרפורמית נשמר ונזכר. באותה מידה אני מבין גם שהדרך של חז"ל לא הייתה הדרך היחידה ושנמצאו גרסאות אחרות (היסטורית, עובדתית), אבל הצורך בהסכמה, שמעבר לפלורליזם, הסכמה מחייבת על בסיס מסויים... הססטוס קוו כבר פסה? הרי לכל חברה פלורליסטית יש גם בסיס הסכמתי... החברה היהודית צריכה להיות פלורליסטית, והיא רחוקה מזה, אך זהו המסר שלנו (אחד מני רבים) לחברה, שהוא מסר עמוק וחשוב, אך הוא לא יעבור ללא הסכמה על בסיס מסויים - היהדות, התורה מקור חיינו... אז מאיפה מתחילים? מהי היהדות, ומהו הבסיס לאורח חיים יהודי? אלו השאלות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו, אבל לשאול גם אותם, אחינו בני עקיבא, מהי היהדות עבורכם? בכלל אני לא מבין איך הם משווים אותנו בכלל לחילונים, או שאולי הם לא מבינים מה זה חילונים... עכשיו שאני קורא את זה זה סתם רצף של מחשבות, בכל מקרה הייתי צריך להוציא את זה לאנשהו... מקווה שבילבלתי מישהו... אוהב בלי סוף, ועייף גם כן... לילה טוב ואיחולי אהבה עד אין קץ...
אני יודע שזה מאוחר ויש יום ארוך מחר (לי לפחות) אבל תסלחו לי אם אני אחלוק איתכם כמה מחשבות על פורום בני עקיבא... יש להם הרבה ביקורת אמיתית עלינו, כלהקטע של הזכות שלנו לפסוק בתור יחידים על הלכות של תלמידי חכמים - זאת ביקורת נכונה, בעצם מאיפה הזכות שלי להגיד שמפי דברי אלוהים חיים? אולי מהאמונה באדם, ובהתגלמות האל באדם ( האור הגנוז). אני לא מרגיש שאני מסוגל להחליט לגמרי מתוך ידיעה על הלכות שחז"ל החליטו מתוך לימוד של שנים ארוכות וויכוחים ארוכים. לכן אני חושב שהתשובה של יואב לדרך הרפורמית היא הנכונה, רק שכמה יהודים רפורמים כאלה יש לנו באמת? אנחנו גאים בזה שאנחנו התנועה הכי גדולה בעולם היהודי או משהו כזה (במיוחד באמריקה) אם היינו סופרים יהודים רפורמים שמחליטים על אורח חייהם מתוך ידיעה מעמיקה של הלכות - כמה יהודים רפורמים היינו מוצאים? אני לא חושב שכל כך הרבה... אולי זאת בעצם דרך קשה מדי... על האדם לא רק ללכת בתוך המסגרת, אם תרצו בצורה עיוורת, אלא גם ליצור לעצמו את המסגרת הזאת שכמובן נובעת ונשאבת ומושראת מתוך היהדות, מסגרת מושרשת בדת היהודית, שהיא גם מבוססת על העומק העצום בה... יצירת מסגרת שכזו עשה קארו בשולחן ערוך, אנשים לא יכלו לדעת הכל ולהחליט לעצמם, ועוד לשמור ולזכור את כל המשמעויות הגנוזות שהיו שמורות לחכמינו... לא כולנו הרמב"ם או רש"י או קארו, טוב לפחות לא אני... ואני לא בטוח שאני יכול להתמודד עם יצירת מסגרת לעצמי ולשמור בעדיקות אחריה, אני יודע שאני עשוי או יותר נכון סביר להניח כי אני אפול לתוך עולם המאווים והדחפים והשאר - שמשייכים אותם לתפיסות החילוניות הארציות למידות רעות, עולם החול (שיש בו כל כך הרבה קודש) - אבל אני יודע שאני אסתכל לאתגר הזה בעניים - "וכשפול אקום - ולו לרגע - שלא יאמרו הוא נפל" (נתן זך). ופה הרפורמיות שלי מתאשרת, דווקא בכישלון, מהעמידה שלי מול האתגר של ליצור לעצמי מסגרת מוסרית- ערכית- אנושית- הומנית (שהיא הדת שלי) שנובעת נשאבת וחיה בתוך ומתוך רצף אחיד יחיד ומיוחד של יהודים גדולים כקטנים שחיו בהתנגשות הזו שבין החול לקודש, בין החדש לישן - היותי שייך לזרם של היהדות הרפורמית נשמר ונזכר. באותה מידה אני מבין גם שהדרך של חז"ל לא הייתה הדרך היחידה ושנמצאו גרסאות אחרות (היסטורית, עובדתית), אבל הצורך בהסכמה, שמעבר לפלורליזם, הסכמה מחייבת על בסיס מסויים... הססטוס קוו כבר פסה? הרי לכל חברה פלורליסטית יש גם בסיס הסכמתי... החברה היהודית צריכה להיות פלורליסטית, והיא רחוקה מזה, אך זהו המסר שלנו (אחד מני רבים) לחברה, שהוא מסר עמוק וחשוב, אך הוא לא יעבור ללא הסכמה על בסיס מסויים - היהדות, התורה מקור חיינו... אז מאיפה מתחילים? מהי היהדות, ומהו הבסיס לאורח חיים יהודי? אלו השאלות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו, אבל לשאול גם אותם, אחינו בני עקיבא, מהי היהדות עבורכם? בכלל אני לא מבין איך הם משווים אותנו בכלל לחילונים, או שאולי הם לא מבינים מה זה חילונים... עכשיו שאני קורא את זה זה סתם רצף של מחשבות, בכל מקרה הייתי צריך להוציא את זה לאנשהו... מקווה שבילבלתי מישהו... אוהב בלי סוף, ועייף גם כן... לילה טוב ואיחולי אהבה עד אין קץ...
הדברים שאמרת כאן מאוד נכונים בעיני. השאלות האלו והמחשבה התמידים האם אנחנו פועלים בדרך האידאלית עבורנו, המודעות העצמית להאם אני מרגישה שאני צריכה לעשות יותר? להנהיג את יהדותי בצורה שונה?.. זה אחד הדברים היפים שבתנועה ליהדות מתקדמת.. שתמיד יש חשיבה, תמיד יש התחבטות בדברים.. זה מקסים אותי בכל פעם מחדש. צר לי על תשובתי הקצרה.. צריכה לקנות דברים לצבא הגנה לישראל.. שיהיה לך ולכולם יום נפלא! המון אהבה ורד