יריד ילדים למען ילדים

kita1000

New member
יריד ילדים למען ילדים

בגן של הגדולה יש אירוע שנתי שבו כל משפחה מכינה משהו למכירה, בעיקר אוכל וממתקים מושקעים במיוחד, הילדים מסתובבים בין הדוכנים וקונים כאוות נפשם. כל הילדים חוץ מהילדה שלי שלא ממש יכולה לבחור. הכסף שנאסף נתרם לעמותת ילדים כלשהי. להגיע? לא להגיע? בשנה שעברה היתה צליאקית נוספת בגן כך שהילדה יכלה לקנות בדוכן שלה ולהפך. השנה לא...
 

hillator

New member
סתם שאלה

מה הבעיה שחלק מהדוכנים יהיו עם דברים ללא גלוטן? הרי אפשר למכור גלידות, סלט פירות , מוס שוקולד, פופקורן זה בלי גלוטן
 

hillator

New member
כן

אבל נגיד דוחן גלידה עם את באה ושמה לה בכף שאת מביאה מהבית בכוס סטרילית?
גם אני לא נוגעת בפירות באירועים רק מחשש שמשהו נגע
 

kita1000

New member
אני מלאת קנאה

באנשים שיכולים לצאת לסופר ולקנות גלידה
בין הרגישויות השונוץ שלהם זה לא אפשרי..
יש מקום מיוחד שמייצר לנו מדי פעם. דידה נדמה לי.
אבל בסופר? לא...
בכל מקרה זה לא העניין. כל הרעיון הוא הכנה עצמית של דברים. וזה מן הסתם לא יכול להתאים לנו.
היט תגיע כמו שנה שעברה ותראה דוכנים ותדע שאסור
&nbsp
 

hillator

New member
תראי

גם אני אלרגת לחלב אז אני מכירה את ההרגשה של הגלידה .. אני קונה סויה ללא גלוטן בונילה

אבל יש כל מיני מכשירים כאלו ביתים להכנת גלידה \שייקים.. מניחה שאפשר לעשות דוכן מיצינים.. דוכן גלידה ביתית..
 

טליאמתי

New member
אני עם הילה. אין סיבה שהבת שלך לא תשתתף באירוע כל כך נחמד

וערכי.
&nbsp
הזיהום המשני חשוב מאוד. אני עצמי מקפידה עליו מאוד.
יחד עם זה יש סיכונים מחושבים שאפשר לקחת לטובת הרגשת השייכות וההנאה של ילדתך. כדי שהיא לא תרגיש שהמצב שלה גורם לה להפסיד את הדברים הכייפים עם חברים. שהיא תוכל להיות חלק מחברת הילדים.
למשל:
כמו שהילה אמרה לגבי הגלידה. לקחת עם כףנקיה מעומק הגלידה/מהצד שלא נגעו בה עדיין.
אם מדובר בשלגונים-לודא שיהיה סוג אחד שהיא תוכל לאכול. בסה"כ לא מדובר בארטיק יוצא דופן בטעמו או במראה שלו. אלא בארטיק רגיל לחלוטין שב-מקרה מותר גם לצליאקים.
אפשר לבדוק עם מי שמוכר סוכריות גומי (אני מניחה שיהיה מי שיכין שיפודי סוכריות...) של איזו חברה הם ואם זה מישהו שאפשר לדבר איתו, אולי להמליץ על חברה מותרת לנו.
את יכולה להכין למכירה סוג מסויים של אוכל שהיא אוהבת, לשים שלט גדול ויפה "ללא גלוטן" ולבקש מאחד מבעלי הדוכנים שקשור לסוג האוכל הזה לצרף אותו אליו כדי שהיא תוכל להינות. (פיצה, בורקס וכו').
אני לא רואה בעיה עם פירות טריים. מקסימום נכנסים לגן לשטוף או מצטיידים מראש בבקבוק מים קטן.. תמיד אפשר לקחת מלמטה, היכן שלא נגעו עם ידיים מגלוטן. אם הפרי שטוף, אני בד"כ מנגבת אותו היטב במפית וזה מספיק לדעתי.
לגבי סלט פירות-פשוט לשאול את בעל הדוכן בנעימים האם נחתך על משטח נקי מגלוטן (לנסח בדרך שתדבר אליו כמובן:)).
&nbsp
נכון שהיא לא תוכל לאכול הכל אבל יהיה לה מגוון מסויים והיא תוכל להינות בדומה לשאר הילדים.
אם ההורים מוזמנים זה יהיה קל יותר לבקרה (אם כי צריך לדעתי להשגיח לא ליצור סביבה יותר מדי תשומת לב)
ובנוסף תוכלי להביא למען השקט שלך, גלידה וגביע מהבית ופשוט לבקש מבעל הדוכן לתת לה מהם.
&nbsp
לדעתי זה שלב קריטי שכדאי לתת בו את הדעת על הרגשות שאנחנו יוצרים אצלם ושאתם הם ילכו הלאה לחייהם.
הפסדים/ רווחים/ הסטריה/ נעימים/ הקפדה ובו זמנית שיקול דעת.
&nbsp
 

kita1000

New member
אז בעצם..לברר מה יהיה ולהכין חלופות עטופות בניילון מראש?

ואז לשתול בכל דוכן.
או לפחות בחלק מהדוכנים.
אוקי. מלא עבודה.
 

hillator

New member
לא דווקא

אפשר לבקש מהגננת שתוודא שיהיה נגיד דוכן
* מיץ פירות
* סלט פירות
הכנת קרטיבים

ודברים שהיא תוכל לאכול בפיקוח שלך.. לדעתי להשאיר אותה בבית באותו יום זה:
א. יעשה לה הרגשה של מנודה חברתית.
ב. זה יוצר דפוס מחשבה שחולי צליאק הם מנודים חברתית. בזמנו לפני כמה שנים שהתחילו אצלי הבעיות(אני בת 27 היום) חברה טובה שלי עשתה יום הולדת במסעדה ולא הזמינה אותי, גיליתי את זה ע"י תמונות של האירוע בפייסבוק ומאוד נעלבתי ואמרתי לה שזה שיש לי בעיה זה לא מחייב אותי להיות מרותקת לבית או מופרדת חברתית, ובאמת לא דיברנו אחרי זה כמה חודשים טובים (בסוף השלמנו )
גם אני סיימתי תואר בטכניון, עובדת בצבא, גרה לבד היום וכן יש לי מגבלות אבל אני תמיד מוצאת דרך לבוא ולקחת חלק, גם אם זה אומר שהולכים למסעדה לבוא לשבת עם כולם ולהזמין בקבוק סודה , גם אם זה אומר לצאת לטיולים של היחידה בצבא, תורניות אני עושה קבוע תורניות שיפוט ביפו (בפעם האחרונה האלוף משנה שם שאלה אותי איך הגעתי לתורנות הזאת והסתבר שלבת שלה יש צליאק :)) ובצוק איתן עשיתי המון , כן עמדתי על זה שאני ישנה בבית כי אני עם הבריאות שלי לא משחקת, אבל בפרוש אני לא איזשהו חריג.
 

kita1000

New member
תודה :)

עזרת לי מאוד.
אמא שלי כל הזמן חופרת לי שאני צריכה להרחיק אותה ממקומות שיעשו לה רע.
את צודקת. זה לא נכון לטווח הארוך.
אני לא יכול לסמוך על הורים אחרים שיקפידו על שטיפה וחיתוך פירות. היא כבר הגיבה לפירות שאכלה בבית אחר...
אבל אכין מקבילות לחלק מהדברים.
מכונת גלידה... יום אחד נקנה גם את זה.
אתמול קנינו מעבד מזון
 

hillator

New member
תראי

יש רע ויש רע.. לא ההיתי רושמת את הילדה לחוג אפיה .. אבל אם יש פעילות שכל הילדים לוקחים בה חלק? למה שלא תשתתף.. לגבי פירות כפי שהציעו כאן את הרי באירוע אז תשטפי דברים לפני שהיא נוגעת בהם.
תראי היום היא ילדה קטנה וזה אירוע שיקח מקסימום שלוש שעות מה יקרה עוד עשר שנים שהיא תרצה ללכת עם חברות לקולנוע? או יהיה להם סיור בבית ספר ליום שלם או יומים? או שתהיה בצבא.מתישהו בחיים היא תצטרך לדעת שיש דברים שאחרים אוכלים והיא לא . גם לי זה היה קשה בהתחלה (במיוחד עם החלב ד"א את הגלוטן עוד לקחתי בבגרות כולשהי.. ) אבל היום אני רגילה שמביאים עוגת יום הולדת למשרד אני לא אוכלת.. אז אני עומדת בצד אומרת מזל טוב לבעל השמחה וסבבה, בלי להיעלב בלי לקחת ללב.אפילו לפני חודשים עברתי תפקיד ואירגנתי שתייה ממש גדולה והזמנתי המון אנשים (למעלה מ100 איש היו) ושהלכתי להזמין דברים בחומוס גבעתיים הכל הכיל גלוטן ואני לא נגעתי בכלום, ובאמת לא הפריע לי . גם אני תאמיני לא לא בוטחת אפילו במשפחה אצלנו בכולם(כבר היו אירועים), פשוט הפסקתי ללקחת ללב ולהתרגש מדברים כאלו.

גם אצלי פעם הייתה גישה של להיעלב, לקחת ללב ולהתעצבן מכל אירוע כזה או להגביל את עצמי , הגישה אצלי השתנתה לפני שנה וקצת.. בגלל התיק הרפואי היפה שלי (יש גם סיפור לא פשוט עם חלב) לא אישרו לי קורס קצינים בבה"ד 1 (לא רצו אחראיות) והיה לי מפקד יחידה(סא"ל) שהפך חצי צה"ל שאני אצא לקורס מיוחד למתנדבים ביומיות. בקורס היו איתי בין השאר שני אנשים צעירים, האחד עבר תאונת דרכים חמורה והוא נכה , זה גרם לי לראות את הדברים בפרופורציה, אם יש מישהו שלא הולך על מה אני מקטרת? על זה שאסור לי בן אנג ג'רי. ועוד אחת שאלרגית לכל מאכל בעולם כמעט( ביצים, סויה, אגוזים, גלוטן, שומשום, חלב...) והיא הכי הכי בסדר בעולם , אפילו הייתה מכית זה הראה לי שהכל תלוי בגישה שלך לדברים..


לגבי גלידה אני מוכנה לתרום לך את אחת המכונות של ההורים שלי.. לאמא שלי יש כזה מגדל בבית עם כל מיני בלנדרים\מכונות גלידה שאני זורקת לה מיריד חבר כל חצי שנה...
 

kita1000

New member
תודה :)

הראית לי מבט לעתיד. זה מאוד מאוד מעודד שאפשר ככה להתמודד.
תודה :)
 

טליאמתי

New member
בדיוק לזה התכוונתי כשאמרתי "...הרגשות שאנחנו יוצרים אצלם

ושאתם הם ילכו הלאה לחייהם"
 

טליאמתי

New member
קודם כל, לא צריך בכל דוכן. לא יקרה כלום אם יהיו דוכנים שהיא

לא תוכל לקנות מהם.
הייתי הולכת בעקר על סוג המזון שהיא אוהבת, מניחה בתבנית קטנה ח"פ, ויש כאלה חמודות מנייר או בצורת לב, ואת התבנית מכסה בניילון. אולי אפילו תבנית אחידה בכל הדוכנים כדי שהיא תוכל לזהות מיידית וכדי שהייחוד שלה, שעלול להיות מעיק, יתן לה דווקא נקודת זכות

במקום לייחד אותה בכך שהיא לא תגיע "באשמת הגלוטן", לעודד אותה לקחת חלק באירועים מהסוג הזה גם אם יש כמה ויתורים סביבם.
את הויתורים האלה היא כבר מכירה והם לא קלים לילד בגיל הזה, עכשיו צריך לדעתי לתת לה חוויות מתקנות כדי שיהיה סוג של איזון חוויתי וערכי שאתו היא תוכל לקיים חיים טובים ונטולי גלוטן ורחמים עצמיים.
וזה דבר שנוצר מאוסף חוויות מהסוג הזה.
 

hillator

New member
מסכימה

כילד אתה בעיקר רואה דברים שחור או לבן.. בחיים יש גם אפור..
 
למעלה