אל תעשה לי את זה...
זה אני שהפסיד! הכנסתי את האוטו למוסך, והבטיחו לי אותו עד הצהריים. כשראיתי שזה לא הולך סיכמתי עם אמא של נעם שתגיע הביתה מוקדם, כדי לשדוד לה את המכונית ולבוא. והיא, מה לעשות, חשבה בטעות שהמשך התפקוד הסדיר של נמל אילת ומפעלי ים המלח יותר חשוב, ונשארה לתקן להם את התקלה ולפתוח להם את השערים. כאילו שזה באמת חשוב שהאוניה תצא בזמן. איזה כיף לראות את כל האוספים ולחשוב על 50 אוספים יחד במקום אחד. ממש חגיגה. רק אוסף אחד נראה לי קצת, איך לומר - הטסות של הגלגלים הזכירו לי ימים אחרים, בהם היו ילדים (אחרים - לא אני!!!) אוספים סמלים של מכוניות. גם אז אמרנו להורים, סליחה - הם אמרו - לא אני!! - שזה סמלים שנפלו על הרצפה. היינו גם מוכרים (אופס! לא יודע למה יוצא לי גוף ראשון כשאני בכלל לא הייתי בעסק) למוסך אחד ברמת גן את הכפולים. הצלחת לגייס לנו כמה מהאספנים? באמת שיהיה כיף אם הם ייכנסו וישתתפו.