ירידה במוטיבציה
שלום דפנה, בלי קשר לייעוץ שקיבלתי ממך בעבר בנוגע להסבה, אני מרגיש שחלה אצלי ירידה כללית במוטיבציה התעסוקתית. האם השינוי (שיקרה בימנו אנו, אני מקווה) ינער אותי ויגרום להחזרת המוטיבציה והאמון שלי בעצמי ובכישוריי, או שמדובר במשהו עמוק יותר?
מבחינת גישה, אני בבסיס אותו אדם. אני משקיע בכל דבר שאני עושה (בין אם עריכת ספר או חיבור ראוטר למחשב, מבחינתי צריך לעשות הכל באהבה ומכל הלב), אבל אני מרגיש פחות עם מוטיבציה משהייתי לפני 5, 10 או 15 שנים. אם פעם הגישה הייתה: "בוא נכבוש את העולם", כיום אני מרגיש שהגישה שלי מתאפיינת ב "בוא נעביר עוד יום, ממילא לא הולכים לשום מקום". הפכתי כבר אלרגי לביטוי "בוא נתקדם", כי אני לא מרגיש כ"כ את הצורך הזה. מבחינתי אחלה להישאר במקום. הבעיה היא, שאני יודע, שזה לא אני, אלא האני שרמוס ע"י החיים. מה לעשות כדי לשנות והאם בכלל כדאי "לשנות בכוח"?
ללא קשר ובאופן אישי, מספר ההשתפויות שלי בפעילויות חברתיות "מחוץ לשעות העבודה" קטן ל-0 (כולם עסוקים וגם אני), בחו"ל לא הייתי 7 שנים ובחופשה בארץ לא הייתי 8 שנים. החופשה הכי גדולה שלי היא סרט לבד בקולנוע או 3 אימוני פילטיס בשבוע. אפילו הקריאה, הפכה אצלי למשהו שנוא שאני דוחה. אני, שפעם קראתי 4 ספרים בשבוע כילד ו-4 בשנה כמבוגר, מקבל בחילה כשאני רואה ספר (להזכירך, אני עדיין עובד בהוצאת ספרים) וזה ממש מתסכל אותי.
אם יש לך עצות, אשמח לשמוע. תודה.
שלום דפנה, בלי קשר לייעוץ שקיבלתי ממך בעבר בנוגע להסבה, אני מרגיש שחלה אצלי ירידה כללית במוטיבציה התעסוקתית. האם השינוי (שיקרה בימנו אנו, אני מקווה) ינער אותי ויגרום להחזרת המוטיבציה והאמון שלי בעצמי ובכישוריי, או שמדובר במשהו עמוק יותר?
מבחינת גישה, אני בבסיס אותו אדם. אני משקיע בכל דבר שאני עושה (בין אם עריכת ספר או חיבור ראוטר למחשב, מבחינתי צריך לעשות הכל באהבה ומכל הלב), אבל אני מרגיש פחות עם מוטיבציה משהייתי לפני 5, 10 או 15 שנים. אם פעם הגישה הייתה: "בוא נכבוש את העולם", כיום אני מרגיש שהגישה שלי מתאפיינת ב "בוא נעביר עוד יום, ממילא לא הולכים לשום מקום". הפכתי כבר אלרגי לביטוי "בוא נתקדם", כי אני לא מרגיש כ"כ את הצורך הזה. מבחינתי אחלה להישאר במקום. הבעיה היא, שאני יודע, שזה לא אני, אלא האני שרמוס ע"י החיים. מה לעשות כדי לשנות והאם בכלל כדאי "לשנות בכוח"?
ללא קשר ובאופן אישי, מספר ההשתפויות שלי בפעילויות חברתיות "מחוץ לשעות העבודה" קטן ל-0 (כולם עסוקים וגם אני), בחו"ל לא הייתי 7 שנים ובחופשה בארץ לא הייתי 8 שנים. החופשה הכי גדולה שלי היא סרט לבד בקולנוע או 3 אימוני פילטיס בשבוע. אפילו הקריאה, הפכה אצלי למשהו שנוא שאני דוחה. אני, שפעם קראתי 4 ספרים בשבוע כילד ו-4 בשנה כמבוגר, מקבל בחילה כשאני רואה ספר (להזכירך, אני עדיין עובד בהוצאת ספרים) וזה ממש מתסכל אותי.
אם יש לך עצות, אשמח לשמוע. תודה.