ירושלים שלי
אחת לחודש אני עולה לירושלים שלי - גומעת ןנןשמת אותה - וצועדת ברחובותיה-סמטאותיאה - גניה - שדרותיה - מתעכבת ליד בתים חריגיהן ביופים=ייחודם = שקירותיהם - שפה ושם מעלים אזוב - ומספרים בלחאירועי העבר הספוגים בהם- ממשיכה לעבר מגדל דוד החומה הסובבת את העיר העתיקה והישר לכותל - לשקוע בין הזמנים ולמימצא ולעבור לזמנים ההם כשהכותל היה חלק מלב מדינת אבותינו ומרכז עליית הרגל ולב האומה - ניגשת לכותה שמה פתק אישי ופתקי בני ביתי ושמהפעמי לעבר - התחנה והשעה היא רגע לפני בוא הערב - כשקרני השמש האחרונות נושקות לבתי העיר לתושביה ולשכמוני שקשורים אליה קשר הצמוד אלי בכל רגע ורגע בחיי,,בעצב עוזבת מושא אהבתי ותשוקתי,,,לעבר מחוזות חוקים עד לביקור המיוחל והקרוב שהוא רחוק... נמה האחת .. שלום לך ירושלים שלי,,,אחזור אלייך נ מ ה,,,,אבנית,,,,,