ירושה

[איש אמוציונאלי]

ירושה

לאהובתי היה מנוי בהבימה. והלכנו להצגות יחד עם אנסטזיה. את הסלולארי של אהובתי אני מסרב לכבות. שמא, אולי, במקרה, יגיע מסר. והנה הגיע מיסרון מהבימה שמודיעים לאהובתי שעדיין עומדים לזכותה כרטיסים מאז 2011 ושאם לא תנצלם עד סוף חודש זה אז הם יאבדו לנצח. ושאלתי את אנסטזיה אם תרצה ללכת להצגה. והיא אמרה כן. הזמנתי זוג כרטיסים אחרונים למנוי של אהובתי להיום. הגענו וביקשנו מהאיש הנחמד שבאשנב את הכרטיסים של ... אהובתי! בום! אבל היא כבר איננה. רק אני ואנסטזיה מחוברים באיזה קשר הזוי. והיתה הצגה נחמדה מאד. ושוב טבעתי בתוך עיניה של אנסטזיה ואף מיששתי את פרקי אצבעותיה הדואבים. נגיעות לא נגיעות. היא לא נרתעה. ידיה יפות. אני מבין שמחכות לי שנים של עינויים קשים. התמורות בליבה (אם בכלל) לא יכולות לקרות בן לילה. אני מחפש את הסדק בחומה הבצורה. אוהב אותך אהובתי. אוהב את ירושתך לי. אוהב את אנסטזיה. אם אינה, אנא אני בא?

 

[yamkachol]

, הלב נקרע, ולא רואים

אנא מועדות פנינו.
ימים יגידו, ואנו נגיע וזה נדע.
כל דבר בזמנו.
עכשיו זה הזמן של אי הידיעה.
עכשיו זה הזמן של הרגשת הכאב הקורע.
לא כל הזמן, אך רובו.
גם זה,
בזמנו הנכון, ישתנה.
אתה תזכה ליותר הפוגות מהכאב.
מדובר בתהליך.

חגי

 

[yamkachol]

צ.ל: ..."ימים יגידו, ואנו נגיע ואז נדע."

 

[נסיכת הכוכב]

זה נחמה קטנה

שהעולם מסדר לכם ללכת יחד להצגה בזכות המנוי של אשתך ,
כאילו היא עוזרת לכם לבנות גשר של הבנות , לזכות להיות יחד
שאחותה האהובה ובעל האהוב יבלו יחד ערב תרבותי במקום נחמד
ההצגה זו פעולה נעימה למוח , לתת לו להרגע מהיום יום העצוב וכואב
תחשוב על זה כמו מחווה שנשלח אליך מהשמיים דרך הנייד שלה