"ירוקות"

"ירוקות"

תגידו, מישהו ראה כאן את הסדרה" ירוקות"? אםלא- אני ממש ממליצה לראות(אפשר לכתוב בגוגל יס ולמצוא את זה...) הכי הזדהיתי עם עוז (בת..)- היא יתומה משני הורים ודי מסתירה את זה מהחברות..כדי שלא ירחמו עליה. . אני כ"כ מבינה אותה.. גם אני לא רציתי לספר על זה שאמא שלי חולה כדי שלא יסתכלו עלי הפוך וברחמים ככאלה... מכירים את ההרגשה? רוצים לשתף?
 

LiorShap

New member
זה קורה לי הרבה.

מעדיף להסתיר את זה שאין לי אמא [כמובן לא מאנשים קרובים...אבל סתם ככה אני מעדיף שלא ידעו.]
 
מזדהה..

זה באמת קשה.. הכי הורס אותי זה שמתי שאמא שלי היתה חולה בסרטן אני הסתרתי את זה מהכיתה שלי ולא גיליתי לאף אחת (חוץ מ3 חברות טובות..) לא רציתי שירחמו עלי.. גם אני בן אדם מאוד שמח ומחורפן ולא רציתי שיחשבו שאני צבועה בגלל זה...ועד היום אני מתחרטת על זה שלא סיפרתי מיד אלא רק אחרי מלא זמן...כשהמצב כבר היה קשה..:( עוד בעיה שיש לי זה שאם שואלים אותי משהו על אמא שלי אני מתחילה להלחץ... קשה לי לדבר על אמא שלי על אנשים!! איך מתגברים על זה? כי אני רוצה לשתף את חברות שלי בדברים על אמא שלי.. ובהקשר לזה..בא לכם שנפתח שרשור על דברים מצחיקים/עצובים שקרו לכם בגלל שאתם יתומים? לא חייבים להשתתף... אני יתחיל: @ כל פעם שמתקשרים ורוצים את אמא, אני לרגע נלחצת ומתחילה לרעוד ואני אומרת שהיא לא בבית..(אין לי כח לפרט לטלפונים של תרומות..) ואז שואלים מתי היא תחזור? אני עונה: לא יודעת..אולי בערב.. חח. הלוואי..
 

A GIFT OF LOVE

New member
../images/Emo20.gif

אני מבינה את זה שאת רוצה לספר עליה, מכירה את זה. אני חושבת שתקחי את הזמן שלך. לאט לך. כשתרגישי מוכנה לספר, זה יבוא לך, אני מבטיחה. זה יבוא לך רגוע ושליו. והמילים יצאו כמו מים זורמים.
אבל, חשוב שאם את מספרת תספרי לאנשים שאת יודעת שהם לא ירחמו עלייך וידעו איך להגיב. לא תמיד אנשים יודעים להגיב כשמשתפים אותם. יש שנבהלים, שמתחילים לגמגם ולא ממש מסתדרים [אפשר להבין אותם נראה לי].
ואת תמיד יכולה לשתף אותנו כאן. אונם לא הכרתי את אמא שלך אבל אני אשמח לשמוע עליה. {באמת, זה לא מתוך צביעות או משהו. אני מדברת בכנות}
ואת מוזמנת לפתוח שרשור כזה. {כן, לפתוח. אני לא חושבת שכולם קראו את מה שהצעת כאן}
 

yaeli20

New member
היי לך

ראיתי את הסדרה בזמנו כשהיא הייתה בערוץ 2 והאמת ראיתי בגלל שהכרתי שם מישהו... ולגבי השאלה שלך... אני באופן אישי לא מסתירה את זה שאמא שלי נפטרה אבל אני גם לא מספרת ישר בכל פעם שאני מכירה אנשים חדשים "שלום אני יעל אני בת 25 אמא שלי מתה נעים מאוד"... אני מספרת כשזה עולה או כשאני רוצה שידעו... למעשה עד היום אני לא בטוחה מי מהאנשים שמכירים אותי יודע ומי לא...
 
היי גם לך!

ראית את הסדרה? נכון היא יפה? גם את ממש אהבת והזדהית עם עוז? ברור שלא מספרים ישר..זה אפילו מגוחך... אבל בכל זאת, איך אפשר להתגבר על הפחד לספר ולהחשף? הרי לא עשיתי שום דבר רע שאני צריכה להתבייש בו, אז למה כ"כ קשה לי לדבר על זה? הלוואי שאני יתגבר על זה!
 

yaeli20

New member
האמת...

אני לא כל כך זוכרת את עוז למרות שממה שכתבת זה מצלצל לי מוכר. אני הכרתי באותה תקופה את טל ולכן ראיתי את הסדרה. במקרה שלך המוות של אמא שלך הוא מאוד טרי ולכן את עדיין לא "רגילה" לזה... אין לך מה להתבייש או להרגיש לא נוח. מוות זה חלק מהחיים ואין מה לעשות נגד זה בסופו של דבר כולנו נגיע לשם יום אחד, חשוב שתזכרי שלפעמים תקבלי תגובה של פליאה או התנצלות וכד'. באופן טבעי כשמכירים אנשים חדשים את חושבת באופן אוטומטי שיש להם שני הורים ולכן כשאת באה ומספרת שאצלך לא כך הדבר ישנם אנשים שהתגובה המידית שלהם תהיה שוק קטן, אולי ישאלו קצת שאלות או יתנצלו.. יקירתי, אני לא יודעת אם להתגבר זאת המילה הנכונה אבל אני מבטיחה לך שככל שהזמן יעבור את תלמדי איך להתמודד עם זה ואיך להגיב לדברים.
 
תודה..

תודה על העידוד..זה באמת עדיין קשה לי להתרגל לזה לכן כל הסיטואציות הללו קשות לי.. אני מקווה שאני ידע להתמודד עם זה בצורה הטובה ביותר...בעזרת ה'!
 

A GIFT OF LOVE

New member
../images/Emo41.gif

פעם הייתי רוצה לקבור את עצמי כשהיו מזכירים את אימי. הרגשתי כאילו כולם מביטים בי ברחמים... ''אין לך אמא''... המבטים שלהם צולפים בי.
היום, אני פחות רגישה, הרגש יורד עם הזמן [ולפעמים זה טוב]. ואני מדברת על אמא שלי ובכלל על אמהות אחרות בלי להרגיש שמרחמים עלי. כמובן, כל עוד אני מדברת עם אנשים בעלי טאקט.
אגב, איך היית מסתירה את חוליה של אימך? האם נתקלת בשאלות מביכות? מבטים נוקבים? התלחששויות? את מוזמנת לשתף. {את זאת שפתחה את השרשור אם זכור לי נכון}
 
../images/Emo140.gifתודה על התגובה!

תודה על מה שכתבת.. באמת אני רואה שעם הזמן זה יורד..ואני כבר אפילו קצת מצליחה לספר קצת לחברות שלי דברים.. למשל לפני כמה זמן סיפרתי למישהי על חלום שחלמתי על אמא שלי..זה לא הרבה, אבל בשבילי זה התקדמות! פעם לא חשבתי שאפילו על זה אני יצליח לדבר... ברוך ה' לגבי ההסתרה- לא היה קשה להסתיר את זה... מה הבעיה? מאיפה שכולם ידעו? אף אחת לא העלתה בדעתה שאמא שלי חולה ..אני אדם שמח והתנהגתי לגמרי רגיל... אחרי שכבר החלטתי לשתף (כשהמצב כבר היה קשה ורציתי שנתפלל בכיתה...) כולם היו בשוק! ולא האמינו לי-כי ממש התנהגתי רגיל-עם חברות, הצלחתי בלימודים, התחרפנתי,שמחתי.. גם אח"כ כשמורות גם גילו, חלק ניגשו אלי והיו בשוק ואמרו שהן אפילו לא חשבו על זה ואיך הצלחתי להתמודד עם זה וכל הלחץ של הלימדים... אבל אחרי שסיפרתי לכיתה, לא סיפרתי לכל הבי"ס.. ועכשיו כמה בנות מספרות שביום שאמא שלי נפטרה אמרו שאמא של "אופטימית" מכיתה י' נפטרה..וכולן היו בשוק כי הן אפילו לא ידעו שהיא חולה.. בקיצור, סתם נושא מתוסבך... כיום אני ממש מצערת שלא סיפרתי..אבל אין מה לעשות...
 
לדעתי

יש לזה גם צדדים חיובים. בסך הכול היית תלמידת תיכון ולא תמיד בגיל הזה כולם טקטים, יכול להיות שאם היו יודעים על אימך היית נפגעת מכול מיני שאלות מטומטמות של בנות לא חכמות במיוחד (כך זה היה במקרה שלי). אז במובן מסוים, לדעתי, היה לזה גם צדדים חיובים.
 

A GIFT OF LOVE

New member
../images/Emo41.gifתודה ששיתפת../images/Emo41.gif

נראה שהצלחת להסתיר את זה בצורה ממש טובה. אני לא יודעת אם זה טוב או רואה כשמסתכלים לאחור אבל באמת יכול להיות שהיה לך קל יותר להתמודד אם היית משתפת את החברות שלך. בכל אופן, אני מאמינה שהכל לטובה. [גם אם לא רואים את זה עכשיו]
 
בבקשה..

כן..הסתרתי ממש בצורה מעולה..(אני צינית..:( ) אני יודעת שהיה יותר קל אם הייתי משתפת..אבל זה היה כ"כ קשה!!! אני גם בן אדם די בישן אז.. ברור שהכל לטובה!! למדתי מזה הרבה!! בעיקר לא לחזור על טעויות
.. למשל מתי שסיפרתי שאבא שלי התארס, החלטתי ישר לספר..למרות כל הקושי והפאדיחות.. ועמדתי בזה! ברוך ה'! לילה טוב חברים!!
 
למעלה