יקרות שלי...

liatsw1

New member
יקרות שלי...

בס"ד לא אשת בשורות טובות אני. שלילי מס' 16!!! מעניין שדמעות זה כבר לא חלק מההתמודדות. פשוט חולף לידי... הפעם עשיתי "פיפל". אחרי ההפלה בטיפול הקודם, חשבתי להרים ידיים. ואז חשבתי ש"פיפל" עדיין לא עשיתי, ועם קצת עידוד מהסביבה החלטתי לנסות. כמובן שעשיתי זאת בהרדמה מלאה. עם כאבים קשים אחרי... ואח"כ עברתי את הטיפול - שלא צלח. אבל זו הבעיה הקטנה. המזעזע בכל הסיפור הוא שקיבלתי אלרגיה חריפה! האלרגיה היתה לזריקת הגסטון. לפני כשנתיים באחד הטיפולים גם קיבלתי אלרגיה וחשדו שזה מהגסטון. אבל מכיוון שקיבלתי בעבר את הזריקה ולא קרה כלום - לא היו בטוחים. עברתי אבחון אלרגי ולא גילו למה אני אלרגית. לאלרגיה לקח כמעט שנה להתנקות מהגוף. כמובן, שלא השתמשתי יותר בגסטון. בטיפול האחרון הרופא הציע, ידוע שהתמיכה של הגסטון טובה יותר, ואני שלא הייתי בטוחה, החלטתי לקחת. 8 ימים ברציפות - עד שזה הופיע. אין לי מילים לתאר לכן איך אני נראית - נפוחה (מבצקות), אדומה, כולי מגורדת כמו מוצרעת, אין ליום ואין לי לילה. המפחיד ביותר היה שבתחילת האלרגיה כל המפרקים בגוך שלי כאבו וכמעט לא תפקדו - לא יכולתי להזיז את שורשי כף היד ואת הקרסוליים. לא יכולתי לדרוך על כפות הרגליים, כי גם הן כאבו תופת. יומיים פשוט לט ירדתי מהמיטה. לאחר זריקת סטרואידים וכדורי סטרואידים, הכאב במפרקים נעלם, אך האלרגיה לא נעלמה וגם לא נראה לי שתעזוב אותי בקרוב. אני על סף שגעון מהגירודים, מהאש שיוצא לי מהגוף ומאיך שאני נראית. ה-צ-י-ל-ו!!!!
ולא תאמינו - אני לא יודעתת אם למרות כל היסורים והסבל האלו שהם מנת חלקי כבר 8!!! שנים - האם להגיד כבר די ולהרים ידיים. אני עדיין לא מסוגלת. יודעת ש"אין יאוש בעולם כלל", סיפורי החברות שזכו להרות וללדת מאוד מחזקים אותי ואני מחכה שהנס הפרטי שלי גם יגיע. מה שבטוח שבתקופה הקרובה אני צריכה רק להרגע...אם יבוא טיפול נוסף יקח לי קצת זמן - אני צריכה אוויר וכמה שיותר צח. אני גם חושבת לעבור רופא לאחר תקופה כ"כ ארוכה שאני איתו. יודעת שאין דבר שיכולתי לעשות ולא עשיתי. זה כבר לא תלוי בי. רק בכוחות הנפש שאולי עוד נותרו בי. סליחה על ההשתפחות הארוכה. שנשמע רק בשורות טובות.
 

galim29

New member
ליאתי מקסימה, שולחת לך ../images/Emo24.gif|חיבו

ליאת יקרה. אני יכולה רק להציע חיבוק ענקי ולשלוח את החיזוקים מרחוק... כואב לי שאת מרגישה ככה ואני מקווה שתתחזקי, תאזרי כוחות חדשים והחלום שלך יתגשם במהרה. יש ניסים.. והפורום שלנו הוא ההוכחה.. תהיי חזקה. אוהבות אותך!!!
 
ליאת אהובה ../images/Emo201.gif

כל כך קורע מה שאת כותבת. כמה יסורים וכאב וסבל. האלרגיה לגסטון גם היתה גם מנת חלקי והגירודים חלפו אחרי חצי שנה בערך.. מקוה שזה יחלוף אצלך יותר מהר
מקוה שתתחזקי ותרגישי טוב. קטונתי מלתת עצות, אני רק יכולה לשלוח חיבוק ולהיות איתך בכל החלטה שתקבלי
זוכרת שבמפגש דיברנו על אימוץ ועל אפשרויות אחרות להפוך לאמא, אני אמרתי תמיד ואני עדין אומרת שהילד ש ל ך מחכה לך היכן שהוא והוא צריך אותך בריאה ושלמה
אולי הגיע הזמן לממש את האפשרויות האחרות, להפסיק את ה"הולד" המטורף הזה, אני מסכימה ש"אין יאוש בעולם כלל" אבל אני לא חושבת שלממש את האימהות לא בדרכים גנטיות זה יאוש, אלא דרכים אחרות להגיע לילד ש ל ך. תרגישי טוב יקרה, חושבת עליך ושולחת לך כוח
* מצטערת ומתנצלת מראש אם יש נימה של בקורת בהודעה שלי.
 
ליאת יקרה

כ"כ עצוב לשמוע את הסבל שאת עוברת. מאחלת לך בכל ליבי שבקרוב מאוד יתממש החלום שלך ותהפכי לאם, ולא משנה באיזו דרך תבחרי. אל תשכחי להקשיב לגוף שלך... תהיי חזקה ושמרי על עצמך. שולחת לך חיבוק גדול גדול
 

אליסהב

New member
ליאת יקרה

שולחת לך חיבוק גדול גדול
כמה סבל שזה ממש כואב לקרוא. מאחלת לך שחלומך להיות אמא יתגשם בעתיד הקרוב. תהיי חזקה
 
../images/Emo201.gif

הייתי שם, ואני מאד מבינה אותך. אבל (ותסלחי לי אבל אני לא יכולה להתאפק) יש דרכים אחרות להפוך לאמא שלא כוללות סבל וייסורים. אם את מחליטה שאת רוצה להיות אמא ויהי מה, לפנות לדרך אחרת כדי להגיע למטרה זו ממש לא הרמת ידיים, להיפך ! לפעמים הרבה יותר קל פשוט להמשיך מכוח האינרציה בדרך המוכרת, אבל לפעמים אם חושבים קדימה ובוחנים את כל האופציות מגלים שיש חיים מעבר לטיפולים, ויש דרכים אחרות ולא פחות טובות כדי להפוך להורים. ותאמיני לי שאני כותבת לך את זה מכל הלב.
 

ר ו מ י ה

New member
יפתי שלי ../images/Emo201.gif

שלילי מספר 16, פשוט אין מילים- הרי כל שלילי בפני עצמו הוא כאב איום וכאשר השליליים מצטברים הכאב הופך לתהום. את שואלת האם להרים ידיים מטיפולים? שאלה שכל זוג העובר טיפולים מתחבט בה, אך לשאלה הזו יש תשובה שרק את ואישך יכולים לתת מענה עליה. אני כן מאמינה, ליאת , שתהפכי לאימא ואני מאמינה שאי שם למעלה מחכה הנשמה המיועדת להפוך אותך לכזו והיא תמצא את דרכה אליך אם ע"י אימוץ/טיפולים/תרומה. אני מקווה שהבחירה שתעשו תהיה הבחירה בנתיב המהיר לאותה נשמה שמחכה רק לכם. מאמינה שהתשובה לגבי הדרך הנכונה נמצאת אצלכם. מחבקת אותך חזק חזק ומתפללת איתך שהס הפרטי שלך יגיע במהרה.
 

yaelma1

New member
ליאתוש!!!

דבר ראשון לא להתנצל על האורך!!! זכותך לשפוך את הלב וזה המקום!!! בקשר לאלרגיה אני מתארת לעצמי שזה באמת סבל אבל אולי אפשר לקחת משהו אנטיהיסטמני דוגמת אהיסטון ודומיו נגד הגירוד וככה פחות תסבלי מהגירוד כי זה באמת מעצבן ואני יכולה להבין אותך שאת כבר משתגעת זה באמת טיפוס על הקיר. אם להגיד די או לא? קשה לי מאד לענות לך, למרות שאני כבר 5 שנים בעסק. אני חושבת שזו החלטה שלך בלבד אבל מה שכן אני יכולה להגיד לך זה שאם את צריכה הפסקה ואוויר קחי אותם ואז בשקט תקבלי החלטה מה לעשות אני בכל אופן מבינה את הקושי שלך ואם תחליטי שאת מפסיקה אז זה גם לגיטימי וזו גם ההזדמנות להחליט מה עושים בקשר לרופא.
ובשורות טובות.
 

ha1231

New member
צר לי על השלילי ושולחת לך../images/Emo201.gif

אין לי מילים אלה רק לשלוח אליך הרבה חיבוקים וחיזוקים להמשך. יכול מאוד להיות שאם תחליפי רופא אז הכל השתנה אני יודעת על כמה שהחליפו יד (רופא) והטיפול היה המנצח שלהם. שווה שנסות. ובהצלחה בהמשך
 

liatsw1

New member
תודה מקסימות...

בס"ד כתבתי כדי לשתף, וקצת להפחית מהכאב...זה עוזר כשמוציאים את זה... וזה עוזר לקרוא את המילים החמות והמעודדות...החיבוקים מחממים את הלב! תודה יקרות. לגבי העצות - אל דאגה, אינני נפגעת. הפורום הזה מטרתו גם ליעץ וכל אחת מהחבילה שהיא סוחבת עימה ומנסיון שהיא צברה. אני מקבלת את הכל באהבה והבנה. אך האמת היא, שאני מכירה את כל האופציות - לא מהיום. אלו שאלות שאנו מתחבטים בהן יומיום. יש שיקולים נוספים שלא מוכרים לכולכן (כמו שיקולים הילכתיים - שעליהם איני יכולה לעבור) וזה מעבר לרצון האישי שלי להרות. אני מאמינה שכשהאלרגיה תרגע ויחלוף מעט זמן אני אהיה יותר צלולה לשקול דברים מחדש. אך כפי שאני מרגישה בפנים - אני עדיין מוכנה לנסות - אך צריכה קודם להתאושש. תודה שאתן כאן בשבילי!
 

גל 4

New member
חברה יקרה ../images/Emo201.gif ../images/Emo201.gif

אין לי מילים לתאר כמה אני מעריצה את כוחות הנפש שלך... וההשתפכות שלך, כפי שתיארת אותה כל כך קטנטנה ואצילית לעומת מה שאני ייללתי לאחר 3 טיפולים!!! התחזקי וקחי לך אויר הרבה... אי אפשר לדעת איך יגיע ... ומתי... אבל גם הנס שלך יבוא. יש לי חברה שגם היתה חוטפת אלרגיות נוראיות מהטיפולים ההורמונליים עד כדי כך שלא יכלה להמשיך בשום אופן. נראה לי שמצבך חמור פחות (למרות שזה נשמע אבסורדי) ומקווה שיעבור במהרה.
 
ליאת מתוקה

ליאתי יקירתי מכירה כל כך טוב את הרצון לנס הפרטי, אולי אין לי זכות כי לא ניסיתי אפילו לא את הפעם האחת והיחידה שמותר לי לנסות, לא חושבת שהרמתי ידיים לא חושבת שהתייאשתי זה כל הזמן בראש וברצון להחליט כבר ללכת על זה או לוותר. מאוד רוצה שגם לי יתרחש הנס ושאוכל לספר לעולם שגם אני בהריון, רוצה להרגיש מה זה. זה כל כך בתוך תוכנו הרצון להרות וזה חזק מאיתנו ותמיד עולה במוחנו המחשבה מתי יקרה הנס ואז חלומות בהקיץ על הפנטזיה... לא חושבת שלוותר בכלל או אפילו לזמן מה זה להרים ידיים ובטח זה לא ייאוש זה לבחור במשהו אחר סיפור קצר - מכירה זוג שניסו 12 שנה הכל ולא הצליח, החליטו לבחור באימוץ - אימצו ילדה מדהימה מחו"ל, בערך שנתיים אחרי התרחש הנס והנה הריון ספונטני והיום יש להם בן משלהם לחץ = אוייב ליאתי אני מכירה אותך עוד מהיותך סמויה, וזוכרת כל שיחה שלנו. בטוחה שהתייעצת עם כל מי שצריך להתייעץ איתו מבחינה הילכתית בטוחה שאת מקשיבה לגופך ולנפשך והלוואי והדרך אותה תבחרי תואר ותתברך ותגשים לך את חלומך תרגישי טוב ותשמרי על עצמך אנחנו כאן בשבילך ואיתך בכל מה שתריצי אוהבת אותך
 
ממש נס

שאחרי אימוץ יש להם גם "בן משלהם"
שתי הבנות שלי, אותן אימצתי, הן הבנות שלי. אולי לא ילדתי אותן מהרחם שלי אבל הן שלי-שלי-שלי (נו טוב, גם של בעלי). ומי שהולך לאמץ רק כדי שאולי יקרה לו "נס", אולי באמת עדיף שלא יאמץ. האימוץ הוא הנס שלי, שבזכותו אני אמא, שבזכותו יש לי שתי בנות נפלאות (משלי !).
 
אני חושבת ששנתיים לפני..

התרחש הנס בכך שילדם הגיע אליהם בדרך שיועדה לו ולהם. וגם אני חושבת שמי שבוחרת באופציות אחרות להפוך לאם ביולוגית / גנטית על מנת לחכות ל"דבר האמיתי" כדאי שתוותר על האימוץ. לכל הורה כאן בפורום יש ילד משלו. הפורום הזה הוא ראיה חיה ונושמת לכך.
 

נעמי 17

New member
לפעמים אלוהים מחלק מתנות מבלי שנדע

"לפעמים אלוהים מחלק מתנות מבלי שנדע" זה המשפט שאמרתי לאחותי במהלך חג החנוכה כשהבטתי בבני משחק עם האחיינים שלו. באפריל 2001 הסתיים טיפול הIVF האחרון שעברתי. אחד הטיפולים המסוייטים , גם אישפוזים, גם היפר סטימולציה וגם דיכאון שלהערכתי היה כבר במצב קליני. הרגשתי מצד אחד שאני רוצה למות ומצד שני הבטתי בעצמי ואמרתי, את? את? בעלי לשעבר גם הוא היה כבר מחוק משבע שנים של סיוט מתמשך. את הידע על האנדו הוא קיבל יחד איתי מהרופאים והיה מלווה אותי לכל האישפוזים ומטפל בי ובבית< באותה התקופה הוא עשה: קניות, כביסה, נקיונות, בישולים ועוד, אני בקושי הצלחתי להחזיק מעמד בטיפולים ובעבודה.> הוא ידע מהו אנדו, הוא גם הזריק לי את כל האמפולות האפשריות. בכל השנים הארוכות שהיינו ביחד אני הייתי הרוח האופטימית במשפחה, מצאתי פתרונות למצבים הקשים, רופאים, ייעוץ והוא היה שם ותמך. כשלא יכולתי להתמודד נפשית עם העומס ופניתי אלו ישירות, לקבלת עזרה , שם הוא לא ידע להתמודד, שם היה הקושי שלו. סך הכל היינו 18 שנים ביחד. 7 שנים מתוכם בטיפולים. פתיחת בטן, לפרסקופיה ואלף אישפוזים. יום אחד הבנתי, שבכדי לחיות , באמת לחיות ולצאת מה"בור" אני חייבת לעשות שינויי אמיתי. ניסיתי , הלכתי לייעוץ, למתקשרת,ניסיתי טיפול פרטני וזוגי אך ללא הועיל הבור היה שם. קיבלתי החלטה: אני לא מוכנה לעבור את הסיוט הזה שוב. בעלי הזדעזע. לא היה מוכן לקבל את "הויתור שלי". ואני מיום ליום התחזקתי בהחלטה. זו היתה נקודת השבר, ונפרדנו. לעד. בחנוכה כשהבטתי בבני משחק, המחשבה שעברה בראשי היתה : איזה מזל היה לי, שלא ילדתי את הבן שלו חיכיתי אז. לפני שנים, ואיזה מזל יש לי היום עם בני והאיש שלו אני נשואה. ואמרתי ---- תודה. לפעמים אלוהים מחלק מתנות מבלי שנדע. את בני אימצתי לפני שלוש שנים. לאיש נישאתי לפני חצי שנה.
 
ריגשת גם אותי ../images/Emo25.gif

הייתי שם.סיום הסיפור שלי קצת אחר.. אבל זה לא סוד שהייתי בדרך לאימוץ בן. רצה הגורל והריתי בטיפול לפני האימוץ. אני חושבת שהחיים קצרים מידי כדי לחוות מסה כל כך גדולה של סבל. יש אופציות אחרות. וטיפול ויעוץ זה דבר מבורך תמיד. זה יכול לחולל ניסים ונפלאות. מסכימה לגבי המתנות נעמי
מועך
 
ריגשת גם אותי ../images/Emo25.gif

הייתי שם.סיום הסיפור שלי קצת אחר.. אבל זה לא סוד שהייתי בדרך לאימוץ בן. רצה הגורל והריתי בטיפול לפני האימוץ. אני חושבת שהחיים קצרים מידי כדי לחוות מסה כל כך גדולה של סבל. יש אופציות אחרות. וטיפול ויעוץ זה דבר מבורך תמיד. זה יכול לחולל ניסים ונפלאות. מסכימה לגבי המתנות נעמי
מועך
 
ריגשת גם אותי ../images/Emo25.gif

הייתי שם.סיום הסיפור שלי קצת אחר.. אבל זה לא סוד שהייתי בדרך לאימוץ בן. רצה הגורל והריתי בטיפול לפני האימוץ. אני חושבת שהחיים קצרים מידי כדי לחוות מסה כל כך גדולה של סבל. יש אופציות אחרות. וטיפול ויעוץ זה דבר מבורך תמיד. זה יכול לחולל ניסים ונפלאות. מסכימה לגבי המתנות נעמי
מועך
 
בן משלהם...

אולי אם אנסה להסביר למה התכוונתי לפעמים אחרי שמורידים לחץ בכל דרך שהיא יש אנשים שמצליחים להשיג את מה שלא הצליחו להשיג כאשר היו נתונים בתוך הלחץ. אני חושבת שלאישה שהיה וודאי שאין לה סיכוי להרות באופן טבעי ו- 12 שנים של ניסיון בהפריות לא הצליחו ופתאום זה קורה לדעתי זה בהחלט נס. אף פעם לא שמעתי על מישהו שהולך לאמץ כדי שיקרא לו נס גם לא הזוג עליהם סיפרתי. אז אולי המילה "משלהם" לא הייתה במקום אני רשומה לאימוץ ואני לא מצפה שאחרי שאני אקבל את הילד/ה שלי יתרחש נס כלשהו אבל אם זה יקרה זה יהיה נס בהחלט
 
למעלה