הנה סיפור שילמדך עד כמה אוהב ישראל
עד כמה אוהב ישראל הוא היה. ובסיפור זה נזכרתי דווקא שבוע שעבר, בלימוד פרשת השבוע. הקיסר האוסטרי ביקר בירושלים, לפני בערך 150 שנה. כמובן שהוא לא פסח על ביקור בבית רבה הגדול והנערץ של ירושלים, רבי שמואל סלנט. ביתו של רבי שמואל היה מקביל למחסן הנמצא בחצר בית משותף בימינו, ואוליי מעט יותר מזה. לקיסר הוצע כסא, בעל ארבעה רגליים, שעליו מתוח מעשה מקלעת עשויה קש, כמו שהיינו קונים אצל הערבים לאחר 1967. והנה משהתיישב הקיסר ירום הודו. נקרעה מקלעת הקש, והמבוכה היתה גדולה ולא נעימה. אך לא אדם כרבה של ירושלים יאבד עשתונותיו. ובחיוך הוא אומר לקיסר: כשיעקב אבינו (בפרשת שבוע שעבר) הכין עצמו ללינה באותו לילה בו חלם את חלום הסולם, נאמר ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, מעין חומה לשמירה מחיות טרף בלילה. ויהי בבוקר נאמר, ויקח את האבן אשר שם מראשותיו. נשאלת השאלה, איך מאבנים רבות נעשתה אבן אחת בלבד. אלא שבלילה האבנים רבו זו עם זו. כל אחת אמרה "עלי יניח צדיק את ראשו" עד שהקדוש ברוך הוא עשאן לכולן אבן אחת. אף כאן, אומר רבי שמואל לקיסר, הכסא הינו מעשה מקלעת עם הרבה חורים קטנטנים, וכל נקב אמרה "עלי יישב הקיסר" מה עשה הקדוש ברוך הוא, עשה מכל הנקבים נקב אחד גדול, וכך עשה שלום בפמליית הנק´בים שבכסא הקיסר. והמבוכה נעלמה לרעיונו של הרב.