הנה ביקורת שכתבתי לפני אי אילו
חודשים. ותמציתה - נחמד, רומנטי בהחלט בחדרים הפרטיים, אבל לא נחזור לשם כאשר נהיה מורעבים במיוחד - גם יקר, וגם מנות בשר יחסית קטנות... יקיניקו טנקה - ציפייה ואכזבה...- meravbr: בתור פתיחה, אסביר למה בכלל הגענו עם ציפיה. הסיפור מתחיל בחורף 2000-2001 בניו-יורק. נחתנו כמה ימים אחרי הכריסמס בתפוח הגדול והמדהים, שמנו תיקינו במלון וולקוט הבסיסי והחביב (רח´ 31 סמוך לחמישית) והלכנו לתור אחר מסעדה. התברר לנו שרחוב אחד או שניים משם (32 או 33 לא זוכרת) קרוי "קוריאה הקטנה" ולא בכדי. יש שם המון מסעדות יפניות / קוריאניות ואוכלוסיה בהתאם. עשינו סבב בין מספר מסעדות (ובד"כ ממש אין לנו מזל לנחות על מסעדה מצוינת בחו"ל) והחלטנו ללכת על המסעדה הראשונה שנכנסנו אליה (ובניו-יורק תנסו לזכור איפה בדיוק הייתם לפני רבע שעה כשהבטן מקרקרת ברחובות עמוסי הכל טוב שלה...). והיה מדהים!!!! רוב הישובים במסעדה היו בני המזרח הרחוק (לפחות במוצאם) – וזה כבר אומר שנחתנו על מסעדה אתנית אותנתית. ישבנו בין המון משפחות עמוסות ילדים ב 9 בערב (מה שלא תראו בארץ) ואכלנו בסגנון שאף פעם לא אכלנו בארץ – הוגשה לנו פלטת בשרים ופירות ים עמוסה בכל טוב, צלוחיות עם רטבים שונים (חריפים מאד וחריפים סתם...) ואורז "להשלמת הכנסה"... ניתן לנו הסבר קצר ע"י המלצר איך וכמה צולים את הבשר על הפלטה שהיתה מונחת באמצע השולחן – כאילו שצריך ללמד ישראלים לעשות "על האש" – והיתה פשוט ארוחה מדהימה שעשינו לעצמנו... ונודע לנו (כנראה מכם ומהצצה במקום) שיש בארץ מסעדה "שמעבידה" את לקוחותיה באותה שיטה. אז היינו חייבים לנסות – חייבים שקט נפשי, לא? הזמנתי את החדר הפרטי (מראש DEBIT של 30 לזוג) וכשבאנו הובלנו כלאחר כבוד למעין תא מתוך 4 תאים שמופרדים ע"י מחיצות עשויות מניר אורז (כלומר שומעים הכל בין המחיצות), חלצנו נעלים בחגיגיות והתישבנו. כמובן שזכינו להסבר על המסעדה והשיטה, אמרנו שאנחנו מכירים וניגשנו מיד לראשונות. או שבעצם, בנזוגי גילה שיש מעליו מצלמה. שאלנו את המלצר האם אנחנו צודקים, וקיבלנו אישור. האם בנזוגי צודק שחייבים לידע אותנו בענין? "נ" אחד לרעת המסעדה (מה הם כבר חוששים שאנשים יעשו במחיצות הללו??? ואם יעשו – אז????) הראשונות שאכלנו – מבחר קימצ´י – צלחת של 3 חמוצים – כרוב (חריף לאללה), מלפפון וצנון שהיו חריפים במידה. 40 שח. מירי – כרוב חמוץ מתוק נחמד – 20 שח. ניקו מקי – חטיף של חתיכונת פטרית שיטקה וחתיכונת בשר בשר קר על מצע אורז וחסה בצלוחית – 10 שח לעיקרית – כלומר לבשר שנצלה על הפלטה – התלבטנו. לא כ"כ רצינו הרבה פירות ים, ורצינו גיוון בשרי אבל היתה צלחת מיקס פירות ים (קטנה 120, גדולה 215) ולא היתה צלחת מיקס בשר. ממש התאכזבנו. אז הזמנו קרבי – פרוסות לצלייה של בשר בקר – 75 שח, ומיקס קטן של פירות ים (מספר פרוסות קלמרי, 6 שרימפס, מספר חתיכות פילה סלמון) – 120 שח. וקיבלנו קצת אורז מבושל (שעורבב ע"י המלצר עם הגשתו ברוטב בסגנון טריאקי ששמו מעליו) בצד. עם ההזמנה נאמר לנו שכל מנת בשר משקלה 180 גרם. צלינו לנו ונהננו למדי (במיוחד מהבשר ומהשרימפס). ביקשנו תוספת אורז (וקיבלנו חיוב של עוד 25 שח. כששאלנו למה חויבנו הוסבר לנו שמגיעה מנת אורז קטנה לכל עיקרית ואנחנו מראש קיבלנו מנה זוגית...). כל הנ"ל פלוס ד. קולה אחד – 330 שח. נהננו, אבל לא נחזור כ"כ מהר מעצם התחושה שצלחות הבשר היו לא מספקות ביחס למחיר שנלקח עליהם... אה, כן, גיליתי גם מספר שברי זכוכית למרגלות רגלי היחפות (השולחן משוקע ויושבים כשהרגלים אינן גלויות). כשהראתי את זה למלצר, זכיתי במבט נדהם והתנצלות רפה ביותר... והיינו חייבים לתקן לעצמנו את האכזבה – אז שמנו פעמינו לכיוון ת"א ותרנו,כאמור (למי שקרא את השרשור של ענת11) אחר מקום לשבת ולשתות. חיפשנו את שסק ולא מצאנו (העכבר שנמצא כדרך קבע באוטו כנראה שנזרק כלאחר כבוד לאחר שהקטנטונת התעללה בו), נכנסנו למכה ולא היה כ"כ איפה לשבת. הצצנו במענטץ´ ונראה לנו יותר מדי מואר. גם בטי פורד נראה מלא. אז נכנסו לתהל. הושבנו ממש בפינה. שתינו מוחיטו (אני) ג´ק דניאלס (הוא) ואכלנו סופלה שוקולד טעים (אבל אני עושה יותר טעים) לקינוח. 70 ומשהו שח. פתיחה נעימה לסופשבוע...
