"יצר הרע" ו"יצר הטוב" :
באחד הדיונים כאן (עם לוקי , נציב המיים ורגליים כמדומני) , הועלתה הטענה שאיננו יכולים לבחור "האם לכעוס" או לא.
מצאתי דוגמה דומה , שיכולה לשפוך אור על העניין :
נניח ויש בי את יצר העצלנות מצד אחד , רצון להישאר בשמיכות ולא לעשות כלום , ומצד שני אני מבין שנכון עבורי לצאת ולעשות ריצה , למשל.
אומנם אינני שולט ביצר העצלנות , אך עדיין אני יכול לבחור האם לשמוע לו או שלא.
מהבחינה הזו המודל של "יצר הרע \ יצר הטוב" היא מדויקת.
יש כאן בפירוש מאבק פנימי בין שני כוחות מנוגדים.
ובהרחבה :
יש בתוך כל אחד מאיתנו "שדים" שונים - זה יכול להיות שד העצלנות , שד הכעס , או כל שד אחר.
השד מבטא את דעתו בכל תרחיש , ומבחינה מסוימת אנחנו מקבלים את דעתו כדעתינו.
בדרך כלל איננו מבחינים ביננו לבינו ואנחנו חושבים ש"אני כועס".
אך עדיין , קיים איזשהו רגע של החלטה :
בדיוק כפי שאני יכול לבחור נגד "שד העצלנות" ולצאת לריצה , אני יכול לבחור לצאת גם נגד "שד הכעס" ולא לכעוס.
ניתן להגיד כי בתוכינו נשמעים קולות רבים , חלקם רמים וצעקניים יותר מאחרים , אך עדיין אנחנו קובעים לאיזה מהקולות ניתן את הכח לפעול.
גם אם כרגע "שד הכעס" צועק בתוכינו (ואולי אין לנו את היכולת לשלוט בכך) אך איננו חייבים לשמוע לו. הוא בסך הכל עוד אחד מהקולות בתוכינו , לא יותר מכך
אנחנו יכולים לתת את "הכח לפעול" לאיזשהו קול אחר.
ככל שנעביר יותר כח לאותו "קול אחר" , שד הכעס יקבל פחות כח (וגם ההיפך נכון).
ממילא בפעם הבאה צעקותיו של "שד הכעס" תהיינה חלשות יותר , וקולו של הקול האחר יהיה חזק יותר.
באחד הדיונים כאן (עם לוקי , נציב המיים ורגליים כמדומני) , הועלתה הטענה שאיננו יכולים לבחור "האם לכעוס" או לא.
מצאתי דוגמה דומה , שיכולה לשפוך אור על העניין :
נניח ויש בי את יצר העצלנות מצד אחד , רצון להישאר בשמיכות ולא לעשות כלום , ומצד שני אני מבין שנכון עבורי לצאת ולעשות ריצה , למשל.
אומנם אינני שולט ביצר העצלנות , אך עדיין אני יכול לבחור האם לשמוע לו או שלא.
מהבחינה הזו המודל של "יצר הרע \ יצר הטוב" היא מדויקת.
יש כאן בפירוש מאבק פנימי בין שני כוחות מנוגדים.
ובהרחבה :
יש בתוך כל אחד מאיתנו "שדים" שונים - זה יכול להיות שד העצלנות , שד הכעס , או כל שד אחר.
השד מבטא את דעתו בכל תרחיש , ומבחינה מסוימת אנחנו מקבלים את דעתו כדעתינו.
בדרך כלל איננו מבחינים ביננו לבינו ואנחנו חושבים ש"אני כועס".
אך עדיין , קיים איזשהו רגע של החלטה :
בדיוק כפי שאני יכול לבחור נגד "שד העצלנות" ולצאת לריצה , אני יכול לבחור לצאת גם נגד "שד הכעס" ולא לכעוס.
ניתן להגיד כי בתוכינו נשמעים קולות רבים , חלקם רמים וצעקניים יותר מאחרים , אך עדיין אנחנו קובעים לאיזה מהקולות ניתן את הכח לפעול.
גם אם כרגע "שד הכעס" צועק בתוכינו (ואולי אין לנו את היכולת לשלוט בכך) אך איננו חייבים לשמוע לו. הוא בסך הכל עוד אחד מהקולות בתוכינו , לא יותר מכך
אנחנו יכולים לתת את "הכח לפעול" לאיזשהו קול אחר.
ככל שנעביר יותר כח לאותו "קול אחר" , שד הכעס יקבל פחות כח (וגם ההיפך נכון).
ממילא בפעם הבאה צעקותיו של "שד הכעס" תהיינה חלשות יותר , וקולו של הקול האחר יהיה חזק יותר.
