יצירה:
אני לא כתבתי את זה, אבל חבר שלי כתב (נא להרגע, הוא לא ציפור) .. וממש אהבתי את זה. אז חשבתי לשתף
תגידו מה אתם חושבים. עוד "לפנות בוקר" במכונית מאת עמית ב. (נלקח מאתר מקושרים) look my eyes are just holograms look your love has drawn red from my hands from my hands you know you`ll never be more than twist in my sobriety מור דן טוויסט אין מיי סוברייטי.. מור דן טוויסט אין מיי סוברייטי.. מוזר, אני חושב - הרדיו תמיד משמיע שירים שתואמים את מצב הרוח שלי. גלגל"צ לפנים.. זכיתי להתיידד נורא עם הרדיו. אחרי הכל - איתך אני מבלה את הלילה, אבל איתו אני חוזר הביתה בבוקר. אני גם מודה, התמכרתי לקולה של השדרנית, הקוטעת את ה"מוסיקה ברצף" של הלילה ופותחת את תכנית הבוקר שלה בשלווה. שלווה אמיתית, כזו שפשוט.. משרה שלווה. שלווה שבחיים לא קיבלתי ממך. אל תביני אותי לא נכון! קיבלתי ממך דברים. קיבלתי ממך הבנה, וחום, ועוד הרבה דברים ש..אני לא ממש צריך. "אהבה",את אומרת? צודקת. קיבלתי ממך אהבה, אהבה שלא יכולתי להחזיר. לא לך. לא עכשיו. "אין לא יכול. יש לא רוצה!"..פלאשבקים מהעממי. ובכן - אני לא יכול, רוצה או מעוניין. אז הנה אני - כביש 4, עשרים לש.. לא, כבר רבע לשש בבוקר, מנסה להבין אם טניטה טיקאראם שרה בעצם עלי. "...look, my eyes are just holograms" היא שרה.. אני כבר לא שיכור כמו שהייתי בלילה, ולפי כאב הראש הייתי שיכור בלילה. זה כבר די הרבה זמן, שיוצא לי לחשוב על מה שאני עושה בלילה, רק בבוקר שלמחרת. בלילה אני נותן לך ולטייס האוטומטי לנווט, אבל בדרך הביתה ידידי בעל הרמקולים מחזיר אותי לדרכו של האדם החושב. פעם זה שלום חנוך שבוקע מהרדיו ומודיע ש"ככה וככה", פעם זה סטיבן טיילור וחבורתו שמחליטים שcryin` זו הדרך להתגבר על בעיות בתחום הרומנטי. לפעמים גלגל"צ שלי אפילו מבריק עם המילים הנצחיות של הביי סיטי רולרס. עכשיו זה מכה בי, למרות שזה היכה בי פעמים רבות בעבר, ואני מספיק פיכח כדי לומר שאת טוויסט רציני בחיים שלי. כך טניטה חושבת. זה התחיל מטעמי נוחות. לא.. זה לא התחיל מטעמי נוחות.. אין שום דבר נוח בנסיעות הארוכות שמפרידות בינינו. זה התחיל, אם כן, בגלל ש..ממילא היית לבד וחיפשת חבר. והיית יפה, יפיפייה. את עדיין כזו, את יודעת. אני הייתי בתקופת נפילה. נפילה בין הכסאות, אל הקרשים והלאה אל תוך הבור שתחתיהם. אני לא מאשים אותך על שתפסת אותי, היה לי נוח שתפסת אותי. פשוט.. היה לי יותר נוח להמשיך ליפול. אני רואה שאי אפשר להתעלם מטעמי הנוחות כגורם להתחלת הסיפור הזה, על כן אני לוקח את דבריי בחזרה ואומר שזה התחיל מטעמי נוחות. קצת. בין השאר. עוד רמזור, ועוד אחד אחריו. מכיר כבר את סדר הירוקים בכל צומת.. קובע את המהירות שלי בעיניים עצומות לפי חלקי הכביש, שחילקתי לי די מזמן לפי מצלמות המהירות. קוסם לי הרעיון הזה, שאני נע במהירות של 120 קילומטר לשעה במאמץ מינימלי של כף הרגל. כל לילה אני נע אלייך, כל בוקר אני נע ממך. אל תגידי שאני עייף. אני לא עייף, ולא שיכור, לא עכשיו. אני פכח וצלול, ולמרות זאת רוצה הביתה ולא אותך. אני עירני וחד, ולמרות זאת רוצה למיטה שלי ולא להשאר לארוחת בוקר אצלך. אני יכול להגיד לך בלב שלם שאני לא רוצה לצאת לשום מקום איתך, אני לא רוצה לשתות איתך, אני לא רוצה לשכב איתך או לעמוד איתך או לשבת איתך. אני לא רוצה את הסיגריה שאחרי איתך, וגם לא את מה שלפני ובמהלך. "קל להגיד מה אתה לא רוצה", את בטח אומרת.. "מה אתה כן רוצה?", את בוודאי שואלת.. זו לא אשמתך,אני משער. גם לא שלי, בהשערה שנייה. אני כמו כולם. אני רק רוצה את מה שאין לי. "חדרה", השלט מודיע. הגעתי הביתה. --------- כל הזכויות שמורות לעמית ב. (הלא ציפור! חח)
אני לא כתבתי את זה, אבל חבר שלי כתב (נא להרגע, הוא לא ציפור) .. וממש אהבתי את זה. אז חשבתי לשתף
תגידו מה אתם חושבים. עוד "לפנות בוקר" במכונית מאת עמית ב. (נלקח מאתר מקושרים) look my eyes are just holograms look your love has drawn red from my hands from my hands you know you`ll never be more than twist in my sobriety מור דן טוויסט אין מיי סוברייטי.. מור דן טוויסט אין מיי סוברייטי.. מוזר, אני חושב - הרדיו תמיד משמיע שירים שתואמים את מצב הרוח שלי. גלגל"צ לפנים.. זכיתי להתיידד נורא עם הרדיו. אחרי הכל - איתך אני מבלה את הלילה, אבל איתו אני חוזר הביתה בבוקר. אני גם מודה, התמכרתי לקולה של השדרנית, הקוטעת את ה"מוסיקה ברצף" של הלילה ופותחת את תכנית הבוקר שלה בשלווה. שלווה אמיתית, כזו שפשוט.. משרה שלווה. שלווה שבחיים לא קיבלתי ממך. אל תביני אותי לא נכון! קיבלתי ממך דברים. קיבלתי ממך הבנה, וחום, ועוד הרבה דברים ש..אני לא ממש צריך. "אהבה",את אומרת? צודקת. קיבלתי ממך אהבה, אהבה שלא יכולתי להחזיר. לא לך. לא עכשיו. "אין לא יכול. יש לא רוצה!"..פלאשבקים מהעממי. ובכן - אני לא יכול, רוצה או מעוניין. אז הנה אני - כביש 4, עשרים לש.. לא, כבר רבע לשש בבוקר, מנסה להבין אם טניטה טיקאראם שרה בעצם עלי. "...look, my eyes are just holograms" היא שרה.. אני כבר לא שיכור כמו שהייתי בלילה, ולפי כאב הראש הייתי שיכור בלילה. זה כבר די הרבה זמן, שיוצא לי לחשוב על מה שאני עושה בלילה, רק בבוקר שלמחרת. בלילה אני נותן לך ולטייס האוטומטי לנווט, אבל בדרך הביתה ידידי בעל הרמקולים מחזיר אותי לדרכו של האדם החושב. פעם זה שלום חנוך שבוקע מהרדיו ומודיע ש"ככה וככה", פעם זה סטיבן טיילור וחבורתו שמחליטים שcryin` זו הדרך להתגבר על בעיות בתחום הרומנטי. לפעמים גלגל"צ שלי אפילו מבריק עם המילים הנצחיות של הביי סיטי רולרס. עכשיו זה מכה בי, למרות שזה היכה בי פעמים רבות בעבר, ואני מספיק פיכח כדי לומר שאת טוויסט רציני בחיים שלי. כך טניטה חושבת. זה התחיל מטעמי נוחות. לא.. זה לא התחיל מטעמי נוחות.. אין שום דבר נוח בנסיעות הארוכות שמפרידות בינינו. זה התחיל, אם כן, בגלל ש..ממילא היית לבד וחיפשת חבר. והיית יפה, יפיפייה. את עדיין כזו, את יודעת. אני הייתי בתקופת נפילה. נפילה בין הכסאות, אל הקרשים והלאה אל תוך הבור שתחתיהם. אני לא מאשים אותך על שתפסת אותי, היה לי נוח שתפסת אותי. פשוט.. היה לי יותר נוח להמשיך ליפול. אני רואה שאי אפשר להתעלם מטעמי הנוחות כגורם להתחלת הסיפור הזה, על כן אני לוקח את דבריי בחזרה ואומר שזה התחיל מטעמי נוחות. קצת. בין השאר. עוד רמזור, ועוד אחד אחריו. מכיר כבר את סדר הירוקים בכל צומת.. קובע את המהירות שלי בעיניים עצומות לפי חלקי הכביש, שחילקתי לי די מזמן לפי מצלמות המהירות. קוסם לי הרעיון הזה, שאני נע במהירות של 120 קילומטר לשעה במאמץ מינימלי של כף הרגל. כל לילה אני נע אלייך, כל בוקר אני נע ממך. אל תגידי שאני עייף. אני לא עייף, ולא שיכור, לא עכשיו. אני פכח וצלול, ולמרות זאת רוצה הביתה ולא אותך. אני עירני וחד, ולמרות זאת רוצה למיטה שלי ולא להשאר לארוחת בוקר אצלך. אני יכול להגיד לך בלב שלם שאני לא רוצה לצאת לשום מקום איתך, אני לא רוצה לשתות איתך, אני לא רוצה לשכב איתך או לעמוד איתך או לשבת איתך. אני לא רוצה את הסיגריה שאחרי איתך, וגם לא את מה שלפני ובמהלך. "קל להגיד מה אתה לא רוצה", את בטח אומרת.. "מה אתה כן רוצה?", את בוודאי שואלת.. זו לא אשמתך,אני משער. גם לא שלי, בהשערה שנייה. אני כמו כולם. אני רק רוצה את מה שאין לי. "חדרה", השלט מודיע. הגעתי הביתה. --------- כל הזכויות שמורות לעמית ב. (הלא ציפור! חח)