יציאת מצריים

[מוטי ש]

יציאת מצריים

הבה ונאחד כוחות ונראה אם נצליח למצות מהסיפור הזה את כל מה שיש בו,מוטיבים, רעיונות,דמויות,סמלים,מבנה עלילה וכו וכו.. קמהדנו,התפקיד שלך לתחזק את השירשור הזה מעתה והלאה, נעץ אותו בראש הפורום למשך שבוע ונראה מה נעלה בחכה. נניח ונעלה רק את הפרשנות של מישהו אחד,גם זה טוב,לא? תנו לדמיון להתפרע,תנו לאסוציאציות לקחת אתכם על כנפי נשרים ואם יש כאן תימנים בפורום,אז על מרבד הקסמים או מה שלא יהיה... העירו את הענק שבפנים,העירו את מתי המדבר ותנו לקולם להישמע! טוב,אני את העצם שלי זרקתי,השאלה עכשיו,"היכן קבור הכלב ואיפה עצם העניין"? קמהדנו אתה ראשון.הצטרפת כבר אל שורות המחץ של הפרשנתדתות. אם לא תצליח להרים את הפרוייקט הזה למעלה באמצעות פרשנות ניצחת,אז דע לך שההשלכות יהיו שבני ישראל לא יגיעו לארץ המובטחת ובשום פנים אופן שום כלב לא יפונה! מאיפה נחתה עלי המילה הזאת שום?מצה זאת שאנו אוכלים על שום מה מה מה וכו..

 

[קמהדנו]

40 שנה ביציאה

אסוציאציה - במצרים השליכו היאורה את הילודים בהודו משליכים הגנגסה את המתים מעגל החיים הושלם

 

[מוטי ש]

קמהדנו ../images/Emo191.gif

כולם מתכוננים לסדר ואתה לא נעצת את ההודעה בראש השירשור! וודאי אמרת לעצמך,שאתה מנהל הפורום ואינך מוכן לקבל תכתיבים! אל תשכח את כל מה שעבר על פרעה ועל עמו,כנראה תהליכים די מכאיבים!! ולאחר שראיתי חתימה יפה אצל seeker68 החלטתי לכתוב שירון קטנטן לפסח! Into this world we're thrown Like a dog without a bone הנה השיר! שחרר את האגו לחופשי ותן לו לכשכש בזנב במרחבים! אחרת בגללו אתה דורך על הקקות בין העשבים! הכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם,בייחוד כאשר הוא מאולף ולא נובח כל הזמן על השכנים, מפריע להם בין שתיים לארבע או באישון הליל כאשר הם ישנים, על אחת כמה וכמה כאשר נושך אותם פתאום בגלל דמיונות שונים ומשונים. אך כאשר הוא מאולף,הוא כמו הספינקס של הפרעונים.. מי שרוצה לשחק את המשחק של פסח,בוא נראה אותו משתחרר מהרגלים. אני אכתוב רק הודעות קצרות ואעשה גלים..

 

[קמהדנו]

עוד לא ראיתי

שום דבר כאן שווה-נעיצה

עכשיו תן פרשנות קצרה ואיכותית

 

[מוטי ש]

ההודעה

החליטה להסיר את מועמדותה מראשות הודעות הפורום, זאת כתוצאה מחוסר שיתוף פעולה של האחראי הראשי על ההודעות. חוץ מזה ,תגיד לי,השתגעת?שאני אפרש לבדי את הכל?,אין סיכוי שאני נופל למלכודת כזאת ועוד בשבוע שהבטחתי לכתוב הודעות קצרות,יא חתיכת מסיט מדרך הישר שכמוך! אני לא מוכן לפרש בקצרה,אני מוכן להתחיל בקצרה(זאת אינה פרשנות,זאת התחלה של פרשנות. וזאת למרות שיש לי פרשנות מאוד ארוכה על הדבר הזה... בני ישראל המתייסרים בעבודת פרך קשה ובייסורים מידי המצרים במצריים=מעגל הסמסרה,חיי העולם הזה, על מה "שטוב" בהם לכאורה(סיר הבשר,השומים,הבצלים)ועל מה שרע(העבודה הקשה,העמל,חיים ללא תכלית או מטרה או ייעוד) בני ישראל,אם תרצה הם החלק היצרי והיצירתי באדם.המצרים,לעומת זאת,הם חלק אחר באישיות(הדימוי העצמי אולי).כאשר בני ישראל קשורים יותר למהות שהזדהמה(ירדה מארץ ישראל בעבר הרחוק,אך עדיין קשורה לשם בשאיפותיה הלא מודעות) והמצרים קשורים יותר לחלקים העליונים של האגו ברמת תרבות,רעיונות,דיעות וכל מיני סיפוקים חיצוניים אחרים שאינם ברמת היצר והלא מודע..זה בגדול,מה אתה אומר?יש מצב? זהו לעתה עתה.להפעיל קצת את החלקים היצירתיים שבמוח זה לא ממש מזיק,אתה יודע,ולהפעיל בשיתוף פעולה יכול להיות אפילו יעיל כאיזשהו תרגיל לאגו...תמיד יכול לבוא בארס בסוף ולומר,זה לא זה ,אתם לא יודעים על מה אתם מדברים וכדומה... הפירוש הכי מדוייק הוא למעשה....ואז נזכה לפירוש של בארס,אתה רואה יש לי משנה סדורה..

 

[קמהדנו]

10 מכות ../images/Emo122.gif../images/Emo105.gif../images/Emo188.gif

מה המשמעות שלהן, ומדוע בסדר הזה? מהקל לכבד? כבד קצוץ? אתה רואה, רק תירגלת קצת שחרור מתביעות ודרישות, וקיבלת הכל

 

[מוטי ש]

אין לי מושג

אם יש לזה משמעות היא תעלה ותבוא לאחר מכן,לא?.. אל תדאג,אני אחקור את הנושא עם תקליטור חברותא ללומד וקצת עם גוגול ונקבל רעיונות במהלך השבוע או שלא.. כרגע,בוא נחזור אחורה קצת בזמן.מה לדעתך יכולה להיות המשמעות של הרצון הפרעוני להשליך תינוקות זכרים ליאור? "כל הבן היילוד,היאורה תשליכוהו",זה הרצון הפרעוני.לפניו היה את הרצון של: "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ"מה מאפיין את הרצון הזה?כיצד הוא ניגש לפתרון בעיות?מה מניע אותו בתהליך הזה?אהבה?פחד?מה זה "הבה נתחכמה לו"..מה מייצגת החוכמה הזאת, האם זאת חוכמה? מה הדימוי העצמי באדם נוטה להכחיש ולהדחיק ביותר?מה הוא היה מעוניין להרוס? מדוע הוא פוחד מהלא מובן,מהלא ידוע,מהמסתורי,מהיצרי,מהיצירתי? בני אדם הלכה למעשה מדכאים בצורה יוצאת מגדר הרגיל את היצירתיות שלהם! איך הם עושים זאת?מה הדרך הטובה ביותר להרוג יצירתיות? לאחר מכן, מתי מתחיל תהליך של שינוי ואיזה צד באדם עשוי לאפשר תהליך שכזה,"זכרי" או "נקבי"? איך הרצון להרוג את התינוקות מתקשר לעניין הזה? מה הייתה הנקודה בזמן בסיפור המקראי שבו התחיל בדיוק תהליך השינוי ומהיכן הוא התחיל? מה יכול לסמל משה התינוק?מדוע בת פרעה(נציגת השלטון הפרעוני)מוכנה לאמץ אותו ומה המשמעות של הבאת המינקת העברית להניק את הילד?) מבחינה תקשורתי גרידא מה זה מסמל מבחינת התהליכים הפנימיים באדם,נניח היחס שלנו לצדדים מסויימים בתוכינו שאנו מוכנים כאגו לקבל,צדדים שללא ספק המקור שלהם לא בדימוי העצמי(שיכול גם לדמיין דברים)? למי יכולה להיות את ההשפעה התקשורתית הגדולה ביותר מבחינת העברת מסרים,האם לא זה שמכיר את כל הצדדים לפני ולפנים?אחד שהיה חלק משתי מערכות? נו,אפילו רמזתי כאן לתפיסה שלי,קמהדנו,ההודעות שלי מתחילות להתארך,תשכח מזה,אני לא מפרש כלום,נראה לי..

 

[קמהדנו]

המון שאלות

תשובה אחת - אשף התקשורת היה אהרון, שדיבר בשם משה. מה זה אומר?

 

[מוטי ש]

האמנם?

משה היה מקושר לכל העולמות ולכן היה תהליך של האצלה, כמו שהאטמוספירה מתווכת את קרני השמש,לא? במילים אחרות,המפגש של משה עם האלוהות העלה אותו במימדים אהרון הוריד את הערפל מעל המילים,משום שהיה קשור יותר לארציות, שהייתה מוכרת יותר לעברים במצריים. אל תשכח שמשה נולד עברי אך לא גדל כעברי ולכן בתקשורת שלו מול העברים נדרש בעיקר אהרון.בתקשורת של שניהם מול פרעה, אלוהים היה להם לפה,אך בעיקר למשה עצמו(שהיה לו קשר לשני העולמות, מבחינת מקור-עברים,מבחינת גדילה-מצרים.) הנה הפסוק: שמות פרק ד וַיִּחַר אַף יְדֹוָד בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ: (טו) וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן: (טז) וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים: שים לב להאצלה,יש היררכיה מסויימת.התנך אומר,עם אלוהים לא כל אחד יכול לדבר, אבל אלוהים יכול להיות כל אדם שיש לו קשר עם אדם שיש לו קשר עם אלוהים.. פעם קראתי מאמר של המורה הרוחני גורדגייף שמדבר בדיוק על העניין הזה. בתקשורת יש היררכיה.במהלך הפיכתו של דבר לפשוט או מובן לאדם מסוג מסויים, ישנו מעבר של נתונים בין כמה רמות כאשר כל רמה מותאמת למה שהאדם השני יכול להבין,להכיל או לקבל.זאת המשמעות מבחינה תקשורתית וזו גם למשל דרך פעולתם של שנאים חשמליים המתרגמים רמות אנרגיה מסויימות.

 

[מוטי ש]

עוד דבר על מנהיגות ותקשורת.

נתחיל במשהו פסיכולוגי מאוד פשוט.כאשר משה ואהרן מגיעים לפרעה בפעם הראשונה על מנת לבקש ממנו לאפשר לעם לזבוח מרחק שלושת ימים במדבר.פרעה ,כמובן,מסרב. מה שהוא עושה הוא להקשות על העם המבקש שינוי בחייו אפילו יותר.נראה שבמקום חופש, העם הועמד בניסיון ראשון של נחישותו להשתחרר באמת,כי הלחץ עליו גדל כל כך עד שבשלב מסוים אין לו כוח יותר לשמוע למשה ולדבריו,בעטייה של העבודה הקשה. דבר זה מראה,שתחילתו של רצון מלווה במאבקים אישיים רציניים ובתחושה הולכת וגדלה של קושי. את הקושי הזה חשים היטב גם משה ואהרון,כי העם בא אליהם בתלונות קשות מאוד. דהיינו,ההתפתחות כהיבט של נחישות של מנהיגות או לחילופין ההתפתחות כביטוי של מנהיגות מודעת. מנהיגות מודעת כביטוי ליכולת הבנה והכלה של האחר,למשל,האמפטיה של משה כלפי העם,ההשתדלות שלו עבורם,או אם נראה זאת כביטוי למשהו המתרחש בנפש,פשוט מאוד ,קבלה עצמית,הימנעות משיפוט. סה"כ מדובר היה בעם מעצבן מאוד,לפי כל הסימנים והם המשיכו לעשות למשה את המוות אפילו במדבר לא מעט פעמים(דתן ואבירם,עכן,המים ,עגל הזהב ועוד) רק אמפטיה יכלה לעזור כאן.אמפטיה עצמית,סבלנות,אמונה ותקווה אמיתית.(אם נרצה,חזון מדוייק) שמות פרק ה יִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה: (כא) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא יְדֹוָד עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ: (כב) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְדֹוָד וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי: (כג) וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ: בקיצור,עניין לא פשוט...כיוון שכל המאבק הזה הוא ביטוי של תהליך נפשי(על פי ההנחה) נקודת המפנה המשמעותית היא כמובן בחציית ים סוף,שם למעשה חלק גדול מהלבטים הרגשיים שבתוככי הנפש טובעים בים,בעוד חלק אחר באדם ממשיך הלאה להמשכה של אודיסאה מרתקת למדי. כיוון שהעבד מכיל בתוכו את המשעבד,הרי פרעה ורוכביו ממשיכים עם העם לתוך המדבר עצמו, שמתחיל להוות זירה אמיתית של התמודדות וקתרזיס פנימי.ומכאן הרגרסיה הפנימית לדיבור הפנימי על סיר הבשר,על השומים והבצלים.כמו הדמות במטריקס שמתה להתענג לה על סטייק טוב.

 

[מוטי ש]

קראתי וקראתי

גם כמה פרשנים ולא הצלחתי ממש למצוא משמעות מדוייקת לדבר הזה מלבד הדברים הבאיםונלמד על כך מעוד דוגמא) קיים דמיון ,לעניות דעתי,בין הסבל שאלוהים השית על איוב ביד השטן לבין הסבל שאלוהים השית על פרעה ביד משה ואהרון.בשני המקרים מה שהאל למעשה "תקף" היה "הדימוי העצמי",הן זה החיובי, דהיינו הדימוי העצמי של האיש הצדיק ואוהב האלוהים והן זה השלישי,זה המתייהר,הגאוותן,זה הסבור שהוא עושה בעוצם ידיו.שני סוגים של אישיות.. יש הבדל אחד ברור,כאשר מדובר בצדיק איוב,כל המכות באות אליו ללא כל הסבר,בסדר עולה של חומרה,כאשר המכה האחרונה פוגעת בו עצמו ,"בנפשו".עוד זה הולך וזה בא.לא כך הדבר במקרה של פרעה והמצרים,ניתן להם די והותר זמן לחשוב על כל מכה ומכה,להימנע ממנה,להיעתר,להיכנע,לוותר,להרפות,אולם בכל פעם ופעם מידת הגאוותנות גברה ולכן ביחס ישיר גם מידת הסבל. כיוון שאנו מניחים שמדובר בדימוי עצמי הרואה את עצמו שולט בעולם,הרואה את עצמו כמקור לדברים(הניסיונות של החרטומים לשחזר את מעשי אהרון ומשה כדי לבטל את המשמעות המסתורית,האלוהית שיש במכות הללו), העירעור של הדימוי העצמי הזה באופן הדרגתי אך קיצוני היה נדרש.ממה זה מתחיל?ממה שהדימוי העצמי הזה מזין את עצמו,דהיינו מים,או איזושהי אנרגיה שהיא מקור חיים בכלל אולם ברגע מסוים אין הדימוי בעצמי מצליח להשתמש בה עוד,המים הופכים לדם,דהיינו לחרב פיפיות מסויימת.זה מסתיים במכת בכורות.במה פוגעים כאן?במה שמהותי לאותו דימוי,בדבר שבו הוא רואה את סיבת קיומו.כאשר זה קורס,אין כל טעם עוד בשום דבר אחר,מה שנותר הוא רק מעשי התאבדות של ייאוש אחרון(הרדיפה אחר העברים למדבר ולים סוף).ובין לבין,במסגרת הזאת,התנך מספר לנו על כל פגיעה אפשרית שניתן לפגוע באדם,בגופו(שחין,כינים),ברכושו,בתחושת הביטחון שלו(ערוב למשל)בטעם הטוב שלו ובתפיסה העצמית שלו(צפרדעים)ובשלוות הנפש שלו(כינים,שחין,ברד).במילים אחרות,הדימוי העצמי מקבל את כל מה שהוא יגור ממנו,כל תפיסת העולם שלו מתמוטטת ולכן המכה שלפני האחרונה היא מכת חושך,דהיינו עיוורון טוטאלי,שבו איש אינו רואה את אחיו,וראיית העולם מתמוטטת סופית בטרם תעלה ותבוא המכה האחרונה...בגדול,המכות הן פסיכולוגיות ונועדו ליצור לחץ מתמשך ועימות פנימי מתמיד.ניתן לראות כי במהלך המכות,פרעה חולק על החרטומים,החרטומים על פרעה,פרעה על עצמו(סותר את עצמו שוב ושוב)ובקיצור היסטריה,שהיא עירור מסביב של המרכז הרגשי עד לרמות מאוד גבוהות של חיכוך. לא מרחיב יותר מדי,כדי לא לעבור את הגבול שהצבתי לעצמי להודעה אחת..אבל זה כדי לעורר את המחשבה.אם מישהו רוצה הוא יכול להמשיך,לתקן,לשפץ,להוסיף.

 

[מוטי ש]

חחח,

האם בסופו של דבר זה יהיה שירשור שבו מוטי מדבר בעיקר עם מוטי?.(חתיכת נרקיזיסם קמהדנו,יש מצב שהנושא הזה לא ממש מעניין אנשים, או שפשוט מאוד זה לא פורום פרשנות על יציאת מצרים? יאללה,נראה לי שאני לפחות הדגשתי כבר כמה דברים חשובים שהיו לי בראש, ואני אשאיר את השירשור לאחרים,כמזון למחשבה.יכול להיות שאנשים עדיין מטיילים ברחבי הארץ בעקבות סיפורי התנ"ך וממנגלים.גם זאת אפשרות. בגדול ,עוד הדגשה קטנה להודעה שלמעלה.נראה לי שהקטע עם עשר המכות מדגיש את הרוויה של האדם מהסבל שנגרם לו בעטיים של מעשיו או הקארמה שלו. גם שקר עצמי,גם גאוותנות ויהירות,גם סילוף בראיית המציאות(התכחשות למה שקורה, אמונה שהמקור של מה שקורה איננה באדם עצמו וזה יעבור)וכן הלאה. אלו הן כמובן רק השערות ובכל מקרה,נראה לי שהתנך מסביר לנו כאן שהדימוי העצמי של האדם הוא המקור לכל צרותיו ואולי הדבר שהכי קשה להרפות ממנו או לוותר עליו. העבדים הפרעונים העברים והפרעונים עצמם קשורים בקשר עמוק מאוד,שהוא קשר של הרגל רב עוצמה,כאילו ממש עם חבל טבור.יציאת מצרים היא כמו תהליך של לידה, עשרת המכות הן הצירים וסבל היולדת,וים סוף הוא הניתוח וכריתת חבל הטבור. משה ואהרון מתפקדים כמיילדת ומינקת לעם הנולד.(שמתם לב שהמצרים בסופו של דבר טבעו בים כשם שעשו לתינוקות הזכרים העבריים?) אדם מוצא ממקום אחד(בעזרת סיוע) ומתחיל במסע למקום אחר,פיתוח העצמיות.(גם עם סיוע) נקודות ההתייחסות של העבד נשארות כניסיון,מתמיד שעימו יש להתמודד לאורך הדרך בנקודות שונות.

 

[קמהדנו]

כן ../images/Emo13.gif מוטי'ם

אבל כולנו יצאנו מורווחים בכל דור ודור חייב אדם וגו' אז קיימת מצווה! לעולם אין לדעת מה מעניין מי, כי כפי שאתה רואה מדי פעם יש קורא אנונימי שמתוודה על קריאתו השוקקת את כתביך! אולי כדאי לך לפתוח בלוג. כלכלית! כי על כל אלף כניסות מקבלים איזה שמונה שקלים טבין וטקילין! מטבע עובר לסוחר! אבל זה גם לא משנה, כי היה לך צורך עז לבטא דברים, וכך עשית בעוד חודש - ל"ג בעומר. פרומו - האש מייצגת את שריפת הדימויים השקריים באמת הנצחית

והקרטושקעס???

 

[מוטי ש]

וודאי

שיש מצווה,אבל לי הייתה כוונה אחרת לחלוטין מעבר לזה,דהיינו סיעור מוחות מסוג מסוים. לדוגמא,אתה שאלת על אהרון ואני כיוונתי את תשומת הלב שלי למה שידוע לי על מבנה התקשורת הסבוך בין הצדדים השונים,וגם עלו לי רעיונות אחרים, שאולי לא הייתי חושב עליהם לפני כן. שאלתה על עשרת הדיברות ואז עלו בדעתי רעיונות במהלך הלילה על חלק מהדברים, שלמחרת היום גם יצא לי להתעמק בהם יותר. הדברים היצירתיים המוצלחים ביותר הם אקראיים,הם נוצרים כתוצאה מגירוי אקראי של נוירונים שמוביל באופן מופלא לאיזו סערה תקשורתית פנימית היוצרת תוצאה יוצאת מגדר הרגיל לפעמים. אתה יכול להשליט על הסערה את המשמעת האנליטית של ההמסיפירה השמאלית, אולם עדיין זה לא אותו דבר כמו שהיית מתכנן מראש מה אתה הולך לכתוב ומסתמך אך ורק על עצמך. יחד עם זאת,אינני מאוכזב מהתוצאה(אם כך נדמה לך),סה"כ,בסופו של דבר גם מה שיצא הוא טוב ועכשיו אפשר להמשיך הלאה,מה שמזכיר לי שאני יוצא לחופש כבר בפעם המי יודע כמה בדברי ימי הפורום הזה,אבל כמו שאני מכיר את עצמי,מן הסתם עוד אחזור.. מתאים דווקא לצאת לחופש לאחר דיון שכזה על יציאת מצרים,אז קמהדנו,למרות שלא ידעתי בתחילה למה אתה מתכוון באומרך קרטושקעס לא עלה בדעתי כלל וכלל לשאול אותך,שהרי או אז,יציאתי לחופש,(תרתי משמע הייתה מעוכבת במידת מה.אי לכך כיאה וכנאה לאדם שרוצה להיות עצמאי ביררתי את הנושא לעומקו בגוגול וקיבלתי לידי ממש תשובה חמה כמו גחלים שחומות בטעם תפוחי אדמה.יחי הקרטושקעס!. חוץ מזה ,איך אומר ידידינו שוורצנגר בטון בטוח ושאינו משתמע לשתי פנים: I will be back .(זה פחות או יותר מה שאמר משה לפרעה לאחר כל פעם שהוא הנחית עליו איזו מכה,תאר לך את שוורצנגר משחק את משה,ללא ספק הוא היה אז לא רק כבד לשון ופה,אלא עושה השרירים העברי הראשון ונוסף לכל מושל רחום בסגנונם של האמריקאים עם עונשי מוות ממש הומניים למצרים בסגנון ברבקיו של אחרי הצהריים וכדומה

 

[קמהדנו]

../images/Emo13.gif

 

[o n m y w a y]

אותי אישית מעניין

המסע שהם עשו במדבר. ארבעים שנה!!! רוב החיים של אדם. אך מה שמעניין שהתהליך הביא אותם כעם להיות מסוגלים להכיל את התדר "תורה". למרות כל הנפילות הרוחניות בדרך, בסוף התהליך הם מגיעים לארץ המוטחת. לכן אני חושב שהמסע הזה, הוא מסע תודעתי שאנו עושים. המצרים מסמלים האגו. העברים את המהות, הבריחה ממצרים את התהליך שבו נופלים וקמים הודות "לניסים" קטנים בדרך, מעמד מתן תורה מסמל את תחילת דרכו העצמאית של האדם בדרכו אל אלוהיו מתוך בחירה מודעת ורצון מבורר. ההגעה לארץ המובטחת גדולה אפילו מהניחוש הטוב ביותר שלי, לכן אני משאיר זאת.... לבארס?

 

[מוטי ש]

אהלן

מעמד מתן תורה בהחלט מעניין.אני סבור שזה קשור להסכם שמישהו עושה עם עצמו ואם אלוהיו,או שמא נאמר תחילתה של יושרה פנימית שיכולה לאפשר לאחר מכן דברים אחרים? אבל עם ישראל עם המנטליות של העבד תמיד היה עם עקשן,קשה עורף. מבחינה חיצונית הם קיבלו את התורה,מבחינה פנימית עדיין נדרשו 40 שנה כדי להפנים אותה ברמת עשייה.מילים אינן משנות הוויה,עשייה כן,לא?

 

[o n m y w a y]

אתה תותח!

וכל מי שיאמר אחרת, יש לו עסק איתי! סחטיין, קרעת אותי מצחוק!

 

[מוטי ש]

אחי

תקשורת מסונכרנת יכולה לחולל פלאים.זה מה שמעניין אותי,זה מה שאני מתרגל,זה הבסיס לכל דבר בחיים.לא יכול להיות אחרת. ראה התהליך שעבר משה בינו לבין עצמו. כל מי שכלוא באיזשהו מקום,חייב להשתדל אצל זה שהוא כלוא אצלו,חייב לדעת את שפתו על מנת שיוכל לבקש בקשות חנינה ושיחרור בשפה המתאימה וללא הזדהות עם המסר(תקשורת פנימית,דיבור פנימי)משה הופך להיות הגורם הפנימי הזה,הגורם המתבונן במשעבד ובדרך חייו,מכיר אותו מבפנים,הופך להיות חלק ממנו עד שמגיע למצב של רוויה מהזדהות. או אז הוא רואה את סבל עמו("גרעין המהות",זאת שירדה למצריים כחלק מתהליך בלתי נמנע של חיי העולם הזה בימי יוסף) ומתחיל להיות מזוהה עימו."לשם מה כל זה"? הוא שואל?"לשם מה כל זה"?"לשם מה הסבל הזה?,מה המשמעות של כל זה"? השאלה דוחפת למעשה.המעשה דוחף לחיכוך.החיכוך הוא של משה עם המשעבד המצרי המבקש להרגו כבר בפעם השנייה. הפעולה הראשונה של משה היא פזיזה וחסרת אחריות.ברצונו לעזור ולסייע ומתוך זה שהוא לא ממש יודע מה לעשות לאור גודל המשימה הוא "הורג נוגש מצרי". הוא איננו ממש יודע שלא משנים את המערכת על ידי מלחמה פזיזה במערכת,כי המערכת יודעת לאזן את עצמה והיא תשיב מלחמה.זאת ההזדהות עם הסבל וניסיון ראשון "לעשות משהו" כדי לשנות זאת. הרג הנוגש המצרי היא הרג של משהו(תכונה) באישיות והרג של משהו באישיות הוא מעשה לא חכם,כי זהו מעשה של הזדהות. למעשה,זאת היא פעולה המעידה על דיבור פנימי לא מסונכרן.כל פעולה של אלימות במציאות מתוך הזדהות היא פעולה שבה לא רואים אפשרויות.אתה אינך רואה את האפשרויות באופן פנימי בגלל שהדיבור הפנימי שלך בינך לבין עצמך חסום.או אז מגיע השיפוט ואכן אנו מסוגלים לראות מה אומר העבד המצרי(צד נוסף בתוך המכלול למשה): שמות פרק ב וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ: (יד) וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר: (טו) וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר: משה מגיע למדבר בפעם הראשונה והמדבר של משה היא תחילתה של ההתבוננות ויציאה מחוץ לקונטקסט של הדברים, למשה יש הזדמנות לראות את הדברים לא ברמה של המצרים ולא ברמה של העברים,אלא ברמה שמחוץ למערכת. יש לו הזדמנות לתרגל תקשורת נקיה שבה אין הזדהות(מערכות היחסים שאותן הוא יוצר במדבר)עד שמגיע הרגע שבו הוא פוגש באלוהות,כאן זאת כבר תקשורת עם משהו הנמצא בתוך העולם ומחוץ לעולם,זאת נקודת המבט של היקום עצמו, תחילתה האמיתית של התבוננות נקייה.או אז,כאשר משה אומר לאל שהוא "איש כבד פה ולשון" אנו מבינים את חשיבותה של התקשורת.אלוהים אומר לו "אני אדבר מפיך".זאת הרמה הגבוהה ביותר.תקשורת אובייקטיבית.תקשורת שכזאת,גם כאשר היא משיתה על "הבריות" עשר מכות,הרי שזאת איננה אלימות,אלא הכרח הקיים בדברים,סוג של לימוד.או אז משה יכול לחזור למצרים כאשר הוא מביא את ההתבוננות הנקיה להתמודדות מחודשת ואמיתית,כאשר הוא מקבל סיוע מהמציאות עצמה(אהרון). והזקנים(עוד רמה של תקשורת). בכל מקרה,אחי,אתה רואה שהחזרתי אותך לנושא השירשור(שהוא לא אני או תכונותיאלא יציאת מצרים ומשמעותה. ושלא יהיה כל ספק,זאת עדיין הודעה קצרה בעיני..

 

[עוגי מחפש עוגיה]

כמה חורים יש במצה אחת ?

סיפרו ! ואם תתבלבלו התחילו לספור מההתחלה ! (מדיטציה זו נהגו לעשות בני ישראל בחיפזון, בזמן שהמצרים רדפו אחריהם) /tapuzforum/images/emo9.gif