יציאה

[רון בחורון]

יציאה

אני בבעיה אין לי אומץ לחפש גאה כמוני דתי ולצאת מהארון. אני חרדי! נראה לכם שזה פחד מוצדק?

 

[מתי גולני]

כולנו בבעייה

כפי שכתבתי כאן בעבר, אינני מתיימר להציג עצמי כפסיכולוג ולא כיועץ מקצועי. אני מביא איתי כ"נדוניה" רק את נסיוני האישי. אלה מסקנותיי: כמוך וכמוני יש הרבה בארון. השאלה במקומה עומדת, כי אכן החברה הדתית-חרדית עדיין איננה בשלה לקבל את ההולכים בדרך שונה מדרכה. ראה בעניין זה כאן את הודעתו של "תל אביב" ואת תגובתו של "סמטוי בוי". השאלה היא: מדוע אנו לא לא משתדלים לפחות להיפתח כלפי עצמנו? האם לא קל יותר להתמודד עם הבעייה ביחד? חומר למחשבה.

 

[סבבב]

אין חובה ביציאה מהארון...

אפשר להכיר ולהיות בקשר עם גבר אחר, ובמיוחד אם הוא דתי, גם אם אתה בארון. אל תשכח שיציאה מהארון בציבור אליו אתה משתייך - יש לה הרבה מאוד השלכות...

 

[SmartToyBoy]

מסכים בהחלט

צריך לשקול פי אלף פעמים יציאה מהארון בחברה הדתית מאשר בחילונית. נכון שיכול להיות שהכל יהיה בסדר, אבל יש סיכוי גדול שגם יהיה הרבה לא בסדר. אז צריך לקחת בחשבון הכל....

 

[aviadd1]

אין חובה אבל רצוי

נכון בחברה החרדית זה לא ממש מומלץ. גם לא אם אתה עוסק באיזה תפקיד חינוכי (רב/מורה) בציבור דתי. ייתכן אפילו לא אם אתה גם ביישוב קטן או תלוי במחייתך בהוריך. לגבי כל השאר. כדאי. מומלץ. לא מכיר הרבה אנשים שהתחרטו על הצעד הזה. קשר עם בן זוג כשאתה מחוץ לארון מאפשר יותר יציבות, פחות שקרים וגם זכויות.

 

[תל אביבי1]

../images/Emo45.gif

לא מכיר אפחד שהתחרט. רק להיפך.

 

[פשוט קיבוצניק]

שלום.

זאת הפעם הראשונה שאני קורא בעיון הודעות בפורום הזה, אני קיבוצניק חילוני בן 20, מחוץ לארון וכרגע משרת בגדוד חי"ר. אני יצאתי מהארון בכיתה י"א אבל אני זוכר איך פחדתי בתקופה שקדמה ליציאה מהארון. בניתי תוכנית שלמה איך אאנוס את חיי לתוך תבנית מוסכמות, והפחד התהומי הזה שמה מישהו יגלה התברר לי כפחד מהפחד עצמו. היום אני יודע שלא יכולתי אחרת גם במחיר של ניתוק מהסביבה הקרובה. למזלי כל חברי הקרובים והמשפחה פתוחים ותומכים. שנה וחודשיים מתוך כלל זמן שירותי עד כה הייתי חובש במחלקה של בני ישיבות בעיקר מהגוש ומעתניאל. אם לומר את האמת אף אחד מהם לא היה ממש בייניש (לפי הסראוטיפ) ואחרי שנה ביחד רובם כבר ידעו. יאמר לזכותם שהם היו מאוד פתוחים לרעיון- לא הסכימו כמובן עם הדרך, אבל הקשיבו, קיבלו ואף חלקו סיפורים מהישיבה (אלה שמשתיקים בד"כ). בזמן שביליתי איתם היתה זו הפעם הראשונה שבאמת נפתחתי לרעיון של דת- יהדות. למדתי מהם המון בעיקר על היופי במסורת היהודית, ולכן לא חלפתי על הפורום שלכם... אמר מישהו מעליי בשירשור משהו על להיפתח לעצמך. אני חושב שזה התהליך הכי קשה שעברתי ועדיין עובר וכשיש מקום לדבר על זה עם עוד אנשים שנמצאים במצב דומה אפשר להיפתח עד הסוף, לי זה מאוד עזר. הפחד הוא לגיטימי, את העובדות אי אפשר לשנות אבל לחיות חייבים ומי שלא חי מת. אוהב את כולכם, רועי

 

[SmartToyBoy]

ברוך בואך בצל קורתנו ../images/Emo24.gif

מעניין לשמוע את הסיפור שלך. סתם שתדע, שגם העובדה שחבר'ה מהגוש ומעותניאל הקשיבו (אני גם מכיר כאלו אגב - רובם ככולם, במיוחד מעותניאל, אנשים מדהימים) משמחת ומעודדת מאוד. זה יפה שנפתחת לכיוון היהדות... אני חושב שבלי קשר לדתי או חילוני - זה בהחלט חיובי כשיהודי מתעניין במורשתו אתה מוזמן לספר עוד על עצמך, ואם יש לך שאלות ונוכל לענות, אז בכיף

 

[תל אביבי1]

מה זה "עותניאל"?

 

[SmartToyBoy]

חחח

יווו אתה כזה חילוני

סתם סתם... עותניאל זו ישיבת הסדר מאוד מאוד מפורסמת (נמצאת באיזור הר חברון). והנה עוד מידע: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%AA_%D7%A2%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C

 

[תל אביבי1]

../images/Emo9.gif אני חילוני גאה

תודה על הקישור. היה מעניין. יפה הרעיון של "שני ראשי ישיבה בעלי גישות שונות", למרות שאני מנחש ששניהם מקפידים שלא לצאת מתחומי המגרש המותר. אז מה, זו הישיבה הצפונבונית של המתנחלים?

 

[מתי גולני]

למה מצחיק?

למה זה כל כך מצחיק? יש בינינו, שהשמות עתניאל, סוביא, כארמל, בית חג"י, מעון, פני חבר, בית יתיר ועוד לקוחים כאילו מפלנטה אחרת. זה מראה לנו עד כמה יישובים אלו מרוחקים ממרכז החדשות. אם אין בהם סמים (בדרך כלל), אין פשיעה או כל היבט פלילי אחר, על מה אתה רוצה שיכתבו? על הישיבות, שמספרן רב יותר מאשר בתל אביב?! הרי גם על תל אביבה לא כותבים אלא "פלוני רצח", "אלמוני גנב", פלמוני שדד", "טלמוני שדד"... אילו היו כותבים על החיים הרוחניים העשירים, הציבור היה חדל לרכוש עיתונים אלו. מה היו מתפרנסים?

 

[תל אביבי1]

"מי שלא חי מת"

את המשפט הזה יש לשנן היטב. תהליך היציאה מהארון כרוך גם בכאב. הרבה כאב. אבל מדובר בתהליך שיש בו הרבה עוצמה ריגשית ואומץ לב והמון אהבה לעצמך והתמורה שווה זהב. כי התמורה היא חיים. ומי שלא חי - מת.

ברוך הבא איש גיבור.

 

[טבעוניזם]

בקשר ל"יציאה"

אין לי בעיה לדבר איתך על זה אבל אני מעדיף לדבר במסרים אז שמור על קשר ודבר איתי במסרים גל!