יציאה שניה מהארון

light life

New member
יציאה שניה מהארון

חברים יקרים,יש לי בעיה קטנה. אני בחורה בת 22 ויצאתי מהארון לפני שנתיים שלוש,כבר לא זוכרת... עברתי יותר מידי מאז,זה כולל תקופה מאד ממושכת של ניתוק מההורים. לא מזמן חזרנו לדבר והכל נראה בסדר,כמעט כמו לפני כמה שנים. הסיבה שחזרתי לבית הוריי הייתה כלכלית וכמובן כי קיבלתי סימנים שזה זמן טוב לחזור לדבר. הבעיה שלי: בעוד מספר חודשים אני עוזבת שוב את הבית לגור עם הבת זוג שלי שהם לא יודעים כ"כ על קיומה. כרגע היא נמצאת בחו"ל כבר כמה חודשים ובגלל זה הם לא יודעים עליה כלום ולא רואים אותי "נעלמת" אליה כל יום.אני פשוט בבית כל הזמן ומלבד עבודה אין לי שום בילוי אחר. בקיצור ידידיי,אני חוששת שהורי חושבים ש"חזרתי למוטב" ושזה פשוט עבר לי.. בקרוב כשאעזוב את הבית אני פוחדת שזה יכה בהם שוב כמו בהתחלה ואני לא מעוניינת בזה. עברתי גיהנום כשיצאתי מהארון ואינני מעוניינת ביציאה חוזרת. מה עלי לעשות כדי לרכך את זה או להמנע מזה? אני רוצה להתחיל חיים חדשים כשהם מעורבים בהם לשם שינוי. אם יש לכם עצה אשמח מאד לשמוע אותה,גם בפורום וגם בהודעה אישית. תודה רבה..
 

ת ה ל ה

New member
השאלה היא עד כמה זה נראה לך כרגע

שהם שוב יגיבו בצורה קשה. הבנתי שכבר עברתם את הענין הזה פעם אחת והנה למרות הקשיים והניתוק הם בכל זאת הוכיחו את אהבתם אליך ורצו אותך בבית. נראה לי ששתיקתם אולי דוקא יש בה מהקבלה ולא מהדחיה וזה שאת בבית ולא יוצאת לדעתי לא מוכיח כלום, הרי את לא יוצאת גם עם בחורים לכן אין בכך הודאה על זה ש"עבר לך". חיי את חייך, את יוצאת מהבית, את בוגרת ובוחרת לחיות את החיים שלך יחד עם זוגתך, חפשי את האושר שלך ועם הזמן בתקווה שגם ההורים יקבלו זאת בפתיחות רבה יותר. הצעד הראשון מצידם כבר נעשה. ואנחנו כאן, שלחי אותם לתהל"ה, שם יפגשו הרבה הורים במצב שלהם שעברו את כל שלבי המשבר ויצאו מחוזקים ומקבלים. כל טוב דליה
 

light life

New member
השתיקה שלהם..

מפחידה אותי,הבעיה היא יותר עם אבא מאשר אמא. איתה עוד אני יכולה להסתדר בקטע הזה אבל אבא הוא "הבעייתי".. במצעד הגאווה שנה שעברה חילקו פליירים של תהלה והאמת שראיתי את ההורים שם ורציתי לבכות,מדהים אותי שיש הורים כאלו ואני יודעת ששלי יכולים להיות כמעט כאלו. הבעיה שאבא שלי גדל בבית פרמיטיבי מאד והוא לא מקבל את זה בשום מצב. רציתי לקחת את הפלייר של תהלה ולשם בתיבת דואר בבית,שידעו שיש עוד רבים כמוהם,אבל הוא היה הורג אותי... אני לא מסוגלת לדבר איתם על הארגון הזה,אני מאד מפחדת,זה מצחיק כי הוא היחידי שגורם לי לפחד ואני רק רוצה לחיות כשהם בחיי ושיכירו את הבת זוג שלי. מה אני יכולה להגיד או לעשות? מאיפה אני אמצא דרך שיגלו את הארגון הזה? אמא שלי לגמרי בעניין לדעתי,אבל היא לא תעמוד נגד אבא שלי. מתסכל אותי,חשבתי שעם הגיל זה יעבור אבל אני קוראת את המילים האלו ומרגישה כמו בת 17 שוב. לא מגיע לי לחיות חיים נורמלים איתם?? אווף!
 

ת ה ל ה

New member
בהחלט מגיע לך חיים נורמלים

וטובים ובעיקר כאלה שאת בחרת. זה לא פשוט לעמוד מול אבא, אבל לפחות אמא יותר בצד שלך. אולי תציעי לה להגיע לתהל"ה לבד. אולי "תגייסי" אותה קודם והיא תוכל לפלס את הדרך לאבא. יש לנו בקבוצות מספר מקרים של הורה אחד שמקבל ומגיע למפגשים והורה שני שמסרב. לפעמים זה לוקח הרבה זמן עד שגם השני מתרצה. אל יאוש. תשמחי בזה שאת הולכת בדרך שלך ומגשימה את חייך עם בת זוגך. ברגע שלא תגורי בבית בקרבה כל כך גדולה לאבא הדברים יהיו אחרים. זכרי שגם ההורים שראית במצעד הגאווה היו פעם במצב אחר, במצב של קושי, מאבק פנימי כאב. שוב - הציעי לאמא להגיע, הראי לה את האתר שלנו. אני בטוחה שהיא תעדיף לנסות מאשר לאבד אותך. אם תרצי לשוחח בטלפון או לבוא לקבוצה בואי בעצמך לבד קודם. יש אצלנו הרבה "ילדים" שמגיעים לבד ומקבלים כוח מהקבוצה וגם עצות טובות. בהצלחה דליה
 

ba3bu5n

New member
שלום ליט ליף.שלא ככינויך לא--<

יהיה לך קל.אני מבין את אביך שלו יחסר הצד הגברי בענין,ילדיך- או נכדיהם ינחמו אותם ואולי יפתחו מערכת יחסים טובה יותר.תהי כנה אתם.
 
למעלה