יציאה מהארון

[subdave]

יציאה מהארון

לא כתבתי על זה מעולם בפורום, ולא התוודיתי על זה באופן מלא בפני אף אחד. אז ככה... שנתחיל מהתחלה? אוקיי... יום אחד, לפני הרבה הרבה שנים, בהיותי בערך בן 15-16, ישבתי עם ידידה (אח"כ חברה) ועלעלנו במגזין "לאישה". יש לזכור, שזה היה הרבה לפני תקופת האינטרנט. כמעט 20 שנה אחורה... ואז הגענו ללוחות הקניה/מכירה/הכרויות. וידידה שלי, תוך צחוק, התחילה לקרוא "עבד רציני מחפש מלכה שתשלוט בו". בום! הרגשתי כאילו מישהו זרק אותי ממגדל שלום (היי, זה מה שהיה אז!). פתאום הרגשתי שזה בדיוק מה שאני, ולא הצלחתי להגדיר עד אותו יום! מאז זה רודף אותי... נחזור לימינו. היום אני נשוי ואב לילדים. לאשתי ניסיתי לספר על הקטע שלי, אבל היא לא מעוניינת בכלל. להיפך, זה מגעיל אותה. חושבת שזו סטיה. אז ניסיתי להדחיק את זה זמן רב. ללא הצלחה יש לומר... מגיל 16-17 ועד היום, אני on ו-off בעניין הזה. אף פעם לא יישמתי באמת. למה? היום אני לא מיישם מכיוון שאני אוהב את אשתי ולא מתכוון לבגוד בה. אני מאוד משתדל להמנע ולהתאפק. אז לפעמים אני מצליח. המקסימום שהצלחתי להמנע מזה היה שנה. ומה הכוונה "מזה" אתם שואלים? הכוונה לשיטוט באתרים בנושא, סייבר צ'טים, וכדו' כיד הדמיון הטובה עליכם, חוץ ממפגש עם מישהי אמיתית. אז מה אתם אומרים? האם להתמסר לפנטזיה או להמשיך להדחיק? אגב, כיום אני שוב "בפנים", תקופה של שבועיים כבר. נשברתי. כנוע מחפש תשובה...

 

[גיל א ח ד]

זה לא ששוב....

אתה "בפנים" או "בחוץ? זה אתה כעת תחליט על כמה ממיך אתה מוותר

 

[הכוסמת מארץ עוץ]

יש מקום...

אני חושבת שאין באמת דבר כזה "בגידה". אלא בעצמנו. לעבור כברת דרך בחיים, להביט בסוף לאחור ולהבין שלא היית שם בשביל עצמך, זה עצוב, ולפעמים הרבה יותר כואב... יחד עם זאת, מה שיש לך היום הוא יקר ערך... בת זוג, אהבה, בית, ילדים... אז האם זה אפשרי לשמור על כל אלה ועדיין לתת מקום לעצמך?? הכיוון הוא (לדעתי) להפסיק לשפוט את עצמך. לקבל באמת את כל הרבדים שלך, את כל המחשבות...הצרכים, התאוות, קודם כל בינך לבין עצמך לקבלם ללא שיפוט אם זה טוב או רע, בסדר או לא בסדר...זה אני...ביטוי מושלם של אלוהות... לאט... העז לשאול את השאלות... התשובות תגענה. באהבה. הכוסמת. גם אני ביטוי מושלם של אלוהות.

 

[זרזר85]

מזדהה. מה עושים באמת?

מזדהה לחלוטין איתך (אם כי הסיפור שלי קצת שונה). וגם אני לא יודע מה עושים, חוץ מלהסתובב באינטרנט וללמוד. אני לא בטוח ש"אתה מוותר על משהו ממך" וגם אם כן אנחנו מוותרים על מישהו מעצמנו כל הזמן. אבל בכל זאת אני חושב, שלאנשים כמונו (אלא שמתחשבים בבת הזוג ולא רוצים להרוס את מה שיש), יש איזושהי דרך ביניים. כשאמצא אותה...

 

[subdave]

אני שמח לשמוע

שאני לא המשוגע היחיד... אגב, שלחתי לך מסר אישי. אשמח אם תענה. יש עוד כמונו?

 

[מעדיפה גדולים]

יש הרבה כמוכם.

נשים וגברים שכלואים בתוך חשיבה פוריטנית, חינוך קשוח שהוביל אותם תמיד לחשוב על כולם ולא על עצמם. גם אני הייתי כזו. אבל השתחררתי. היום אני חיה חיים מלאי סיפוק ומבינה למה הכוונה כשמאחלים למישהו אושר. תשמע אני לא רוצה לשפוט אותך אבל בוא נחשוב שניה יחד - אתה רוצה דבר אחד. אשתך מצידה רוצה משהו אחר. אתה מרגיש אשם (חינוך חינוך..) ומרגיש שאשתך צודקת. שמה שאתה רוצה זה באמת מלוכלך ומגעיל וטפו טפו טפו אתה אפילו לא יכול לפנטז על זה בנחת. כולא את הרצונות והתאוות שלך לזמן ארוך. חמודי, זה סיר לחץ. אם לא תאפשר לאדים לצאת - זה יתפוצץ. אני מבינה. אם אשתך לא בעניין - אי אפשר להכריח אותה. אי אפשר להכניס אותה לעניין בכוח. נכון. אבל כמו שהצרכים והמחשבות שלה מקבלים הבנה מצידך, בדיוק באותה מידה (לא יותר ולא פחות) מגיע לך לקבל הבנה ממנה. אז היא לא רוצה לתת לך את מה שחסר לך? אין בעיה, יש אינטרנט, יש מספיק מקומות לפרוק, לקרוא, לפנטז. תן דרור לנשמה שלך. אתה חי רק פעם אחת וחבל שהפעם הזו תהיה שנים של תסכולים וכאב. די. צא מהארון ותתחיל לפרוח. אם אשתך אוהבת אותך היא צריכה לעזור לך לפרוח ולא לדכא את החיים שלך. אגיד שוב, אין לי דבר נגד אשתך ואני מבינה שלא לכל אחד מתאימה צורת החיים הזו. אבל אין לאיש זכות למנוע מאחר את ההתנהגות הטבעית שלו. אם אתה עבד- תהיה עבד!!

 

[subdave]

תודה על התגובה המפורטת

אני לא חושב שזו תוצאה של חינוך. זו תוצאה של חישוב פשוט מה אני יכול להרוויח מול מה אני עלול להפסיד. אני יכול להרוויח מימוש פנטזיה. יש בזה טוב, אבל מה שרע בזה - שזו כבר לא תהיה פנטזיה. זה בטח לא יעורר אותי כמו שזה מעורר אותי היום. נכון? אם כך, הרווח כבר ירד לחצי רווח. מה אני יכול להפסיד? אישה מדהימה שאני באמת באמת אוהב. ושני ילדים מתוקים שהם כל החיים שלי. ועוד לא נכנסו לקטע של אחרי הגירושין - תשלום מזונות,לא לראות את הילדים, להפסיד את הדירה, הרכוש ועוד... ולמה אני אפסיד? כי אשתי לעולם לא תבין איך אני מסוגל לשבת מול האינטרנט עם לוע פעור ושפתיים יבשות כשאני מסתכל על סרטון של מישהי לבושה שחורים מכריחה גבר ערום ללקק את עקביה. זה לא ילך. אז לפי חישוב כלכלי קר (הפסד משפחה ורכוש עקב גרושין) מול חישוב רגשי (סיפוק פנטזיה), אני חייב להכריע לטובת חיי המשפחה. את יודעת כמה פעמים חשבתי על גירושין רק לצורך זה? נו, ונגיד שהתגרשתי - מה אז? נדודים בין מלכה אחת לאחרת? שעבוד הגוף שלי לטובת סיפוק פנטזיה? לגור אצל מלכה ולעבוד אותה 24/7? הרי יש לי חיים מלאים משלי! עבודה, חברים, אני לא יכול לעזוב את כל זה... לא, זה בלתי אפשרי. בנתיים אני בתוך הארון.

 

[הכוסמת מארץ עוץ]

מתוך הארון

אתה יכול לנסר לך צוהר קטנטן להוציא מדי פעם את האף ולנשום קצת... מעט אויר צח עוד לא הרג אף אחד לא חושבת בכלל על האפשרות לוותר על כל היש שבחיים אבל..לא חייבים להיחנק. ושוב...אני מאמינה, שכל אחד מוצץ את הדרך שלו... לאט... ואגב...פנטזיה, כשזו מתממשת, בהנחה שהיא נקייה משיפוט ותחושת אשמה. אמממ... אצלי הרווח שילש את עצמו. (טוב זה בגלל שאני לא מרובעת) כוסמת. מאמינה בשילוב מנצח.

 

[subdave]

קל לי יותר להסכים איתך

ההצצות האלה לאינטרנט וכדו', הם הניסורים הקטנים שלי בארון. אני רק מפחד שיום אחד, מרוב ניסורים, אשתי תראה אותי מעבר לדלת. על חם. היא לא תסלח לי על זה. אני יודע...

 

[מעדיפה גדולים]

הפחד מונע ממך לחיות

לא תמיד העולם מתהפך כשאנחנו לוקחים מה שטוב לנו. לא בהכרח יהיו גירושים, לא בהכרח תיעלם הפנטזיה, פנטזיות יכולות גם להתפתח, להתרחב. הכל טוב ויפה שאתה אוהב את האישה שלך וכל זה - אבל גם לך מגיע. אולי שיחה רצינית אולי אפילו ייעוץ מקצועי יכול להועיל. למה אתה מוותר על עצמך בכזו קלות?

 

[subdave]

תשובה שעניתי הרגע למישהי...

---- בכל אופן, לאשתי לא הצלחתי לגלות אפילו עד כמה אני בתוך העניין. כשהתחלתי לרמוז על זה, היא מיד נדחתה ואמרה שזה מגעיל אותה. העניין הוא שהיא הוסיפה שאני לא מאלה שאוהבים נשים על עקבים גבוהים ומוכנים לקבל מכות שוט ולהגיע לכדי כאב. בעצב רב מלמלתי "לא מה פתאום. רק קצת בשביל הריגוש". המקסימום שהצלחתי להוציא ממנה תוך כדי סקס זה קצת שריטות (לא עד כדי זוב דם חלילה, היא בחיים לא היתה עושה לי את זה) ואולי מכה אחת או 2 בתוסיק. לא יותר מזה. וגם זה היה חד פעמי. אה, ופעם אחת (לפני כמעט שנה?) ראינו סרט תיעודי בערוץ 10 (נדמה לי ששם זה היה) על חייהם של מלכות ועבדים בישראל. והראו שם דברים שלא האמנתי שיראו בטלויזיה. ועל כל דבר הכי קטן היא אמרה "איכס! אני מקווה שאתה לא כזה! זה דוחה!" ואני... אם הייתי יכול, הייתי נמרח שם על הרצפה וגומר מרוב קנאה בעבדים שבטלויזיה. אבל מה יכולתי לעשות? זה מגעיל אותה עד כדי דחיה. ואם אספר לה שאני כזה באמת, אני חושש שהיא לא תוכל להשאר איתי. זה באמת מגעיל אותה עד כדי גועל. ----

 

[מעדיפה גדולים]

מכאן זה נראה

יותר שזה מפחיד אותה.. כמו אנשים שפוחדים מג'וקים אבל לא נעים להם אז הם אומרים שזה מגעיל אותם. חוצמזה, מה רע במשחק תפקידים קטן? לא צריך להגיע עד זוב דם.. אפשר להתחיל רק ממתן פקודות כמו "תזחל אלי" "תנשק לי את הרגל" דברים לא מגעילים.. רק להיכנס לאווירה.

 

[subdave]

כמה פעמים אני יכול לנסות?

כמה פעמים קראתי ברך לפניה ולקקתי את כף רגלה? היא מיד משכה אותה ואמרה שזה מגעיל. שזה מקום לא נקי (אפילו אחרי מקלחת). כמה פעמים אני יכול לבקש ממנה לקשור אותי במיטה ומה שאני מקבל זה צעיף על הידיים שאפילו הבן שלי יכול לפתוח במאית שניה? אולי פעם אחת או פעמיים היא הסכימה לקשור לי את העיניים. אבל לא יותר מזה. היא מעדיפה את השיטה השמרנית. כל מה שלא קונבנציונאלי (חוץ מאוראלי), מחוץ לתחום.

 

[הכוסמת מארץ עוץ]

כוחה של מילה

היא לא תסלח לי על זה. אני יודע... כאשר אתה אומר את זה... אתה לא מאפשר לאף אפשרות אחרת להתממש. ואולי... רק אולי... תגלה יום אחד... שישנה דרך....להגיע אל ליבה האוהב של אישתך... שביל נסתר, פתלתל... ואולי... התפקיד שלך בבית זה ללמד אותה לסלוח... לשחרר מעט את כבלי המוח. לקבל את השונה ממנה...בסליחה. נכון, זה לא פשוט, כרגע זה חלום. אולם, השינוי מתחיל בתוכנו, הדרך ארוכה אבל אולי... זהו הצעד הראשון שלך. רק אולי... כוסמת. מאמינה. שחלומות מתגשמים.

 

[subdave]

ראי תגובתי לאוהבת גדולים

ותציעי לי את מה עלי לעשות...

 

[מעדיפה גדולים]

תשמע

כמו שאמרת, הכל עניין של הנהלת חשבונות. יש לך נפש כלואה, ואתה לא מוכן לעשות כלום לשחרר אותה כי אתה כביכול יודע מה יקרה. סליחה אם אני נשמעת קשה מדי - אבל בחיאת. אתה כבר איש גדול. אתה לא מוכן לצאת מהארון? אחלה. תישאר בתוכו, אבל אל תצעק הצילו. אם אתה רוצה שינוי, שינוי דורש מחיר. אם אתה לא מוכן לשלם את המחיר, אין סיכוי להגשמת חלום או כמו שחבר טוב שלי אומר - מי שלא מעיז לא מתיז. לאיזו תשובה בעצם אתה מצפה מאיתנו?

 

[subdave]

גם סימפטיה תהיה נחמדה...

לא צריך לקטול. מספיק קשה לי גם ככה.

 

[לגמרי מתחילה]

מאד מאד מזדהה איתך

אני נשואה ,ומאד רוצה לחוות מערכת יחסים כנישלטת לבעלי אין ענין בזה , וכמו אישתך זה אפילו דוחה אותו... פעם (עד לא מזמן) הייתי בטוחה שזו תשאר תשוקה ניסתרת ולא ממומשת, אולם הזמן עובר וזה לא מרפה ממני, זה חזק ממני. אני לא רוצה בשום פנים ואופן לפגוע בבעלי , וגרושים כלל אינם באים בחשבון ( מלבד הנושא הזה , אנו חיים די באושר). היום אני חושבת שאני חייבת לממש את את מה שאני באמת, אך לא במחיר פרוק הנישואים. ומה נשאר ? לבגוד.... כמה אני יכולה רק לשוטט באינטרנט או לצ'וטט ? אז עדיין לא מיממשתי את רצוני , אך לדעתי זה יקרה בסוף.

 

[subdave]

אני עדיין לא הגעתי למסקנות האלה

אבל גם אני לאט לאט מבין שזה חזק ממני. שאני לא מצליח לכלוא את זה ולשכוח מזה. בגידה עדיין לא באה בחשבון בשום פנים ואופן. אבל לתת דרור ליצריי בדרכים נלוזות אחרות (אינטרנט), כנראה שלא תהיה לי ברירה...

 

[לגמרי מתחילה]

לגבי האינטרנט

אם זה יכול לספק אותך , אז זה מצויין! פשרה יותר טובה יהיה קשה למצוא. אני חושבת שהרבה נשים הן סלחניות לגברים בנושא גלישה באינטרנט לאתרים פורנוגרפיים, זה לא נחשב בגידה...