maayani2295
New member
יציאה מהארון?
אמא שלי ואני ממש קרובות..
כבר פעם שלישית שאני באה לצאת בפנייה, זה עומד לי על קצה הלשון, והמילים נקטעות ואני עוצרת.
זה לא שאני מרגישה שאני =חייבת= לספר לה, אבל אנחנו כל כך קרובות, וזה מרגיש כאילו אני מסתירה חלק גדול ממני בלי סיבה.
מצד שני, רק היום הרגשתי שאני באמת מצליחה להשלים עם הזהות המינית שלי. האם כדאי לצאת בפנייה רק אחרי שאהיה שלמה עם עצמי?
בנוסף,אמא שלי אוחזת (אחזה, לא יודעת אם עדיין) בסטריאוטיפ מוזר שלסביות אלה נשים מתוסכלות שלא מצאו גבר אז הן מתפשרות על נשים.
היא יודעת שיש אפשרות לזוגיות עם אישה מרצון ובחירה, כי היו לי כמה חברות לסביות (ידידות.. נשאר רק היי וביי וקשר בפייסבוק) שהבהרתי לה שהן בזוגיות עם אישה מרצון.
החבר שלי נפרד ממני לפני שבוע.. אני מפחדת שהיא תחשוב שאני נמשכת לנשים רק כי אני "נואשת" או משהו..
אבל אני בכלל נמשכתי אלייהן מאז שנה שעברה אם לא לפני, והחבר ואני נפרדנו לפני שבוע..
אמא שלי ואני ממש קרובות..
כבר פעם שלישית שאני באה לצאת בפנייה, זה עומד לי על קצה הלשון, והמילים נקטעות ואני עוצרת.
זה לא שאני מרגישה שאני =חייבת= לספר לה, אבל אנחנו כל כך קרובות, וזה מרגיש כאילו אני מסתירה חלק גדול ממני בלי סיבה.
מצד שני, רק היום הרגשתי שאני באמת מצליחה להשלים עם הזהות המינית שלי. האם כדאי לצאת בפנייה רק אחרי שאהיה שלמה עם עצמי?
בנוסף,אמא שלי אוחזת (אחזה, לא יודעת אם עדיין) בסטריאוטיפ מוזר שלסביות אלה נשים מתוסכלות שלא מצאו גבר אז הן מתפשרות על נשים.
היא יודעת שיש אפשרות לזוגיות עם אישה מרצון ובחירה, כי היו לי כמה חברות לסביות (ידידות.. נשאר רק היי וביי וקשר בפייסבוק) שהבהרתי לה שהן בזוגיות עם אישה מרצון.
החבר שלי נפרד ממני לפני שבוע.. אני מפחדת שהיא תחשוב שאני נמשכת לנשים רק כי אני "נואשת" או משהו..
אבל אני בכלל נמשכתי אלייהן מאז שנה שעברה אם לא לפני, והחבר ואני נפרדנו לפני שבוע..
