יציאה מהארון

[יום.]

יציאה מהארון

אומנם כתבתי את זה כתגובה להודעה של סבב אך במחשבה שניה אני חושבת שיש מקום לפתוח הודעה חדשה ולתת לדיון הזה את במה הראויה לו. ולפיכך יציאה מהארון, מה היא בעצם? כיצד אתם מגדירים את האקט הזה של "יציאה מהארון" ומה הוא "הארון" שלכם?

 

[הנמר הסקסי]

תגובה לשאלתך..

ההגדרה שלי ליצאה מהארון אומרת הכל. זה לספר לכל בן אדם הקרוב אלייך כגון: משפחה, חברים וכ'ו.. אני יודע שהרוב החברה פה קשה להם ואפילו יותר לספר על זה בגלוי. דבר כזה לוקח זמן ואולי הרבה שנים מי יודע..?! זה דבר שצריך לתחתנן איך לעשות אותו לתת את כל תשומת הלב לדבר הזה, ולהאמין שהאנשים הכי קרובים אלייך לא יעשו בעיות. למשל אני לא סיפרתי להורים שלי ואני בטוח שאספר להם שנים לאחר מכן, למרות שאבא שלי יודע קצת אבל לא מעדיף לדבר על זה. ואמא שלי חותרת לי מפה עד להודעה חדשה "איפה הכלה?", "רוצה שידוך?" זה כבר נמאס. אבל גם מעט חברים שיודעים עליי. ו... בהצלחה למי שמתכוון "לצאת מהארון" בקרוב או בעתיד הקרוב או הרחוק. "הקב"ה אנחנו אוהבים אותך.. הקב"ה אנחנו קנאים לך..."

 

[orenin]

"הארון" המרכזי שלי זאת אמא

למרות שכמובן אני מעוניין לצאת מהארון בפני כולם, כרגע המטרה שלי היא אמא. אני יודע שברגע שהיא תדע מזה - כבר יהיה לי הרבה יותר קל- ביציאה מהארון בפני אנשים אחרים בפרט, ובחיים בכלל. בסופו של דבר אני יודע שאני אהיה שלם עם עצמי ב-100% רק כשהאנשים מסביבי ידעו עלי. וזה כבר מתקשר למקרה מעניין שהיה לי בשבת עם המשפחה - ישבנו כולם בסעודת שבת. בשלב כלשהוא קמתי מהשולחן והלכתי לשכב קצת על הספה בסלון. אחרי כמה דקות אחותי התחילה לספר שהיא ראתה זוג הומואים עם התינוק שלהם השבוע ליד הבית שלנו. ממש חיכיתי לשמוע מה יהיו התגובות של ההורים שלי... זה היה משהו כזה: אמא: "מסכן הילד" אבא: "אני בטוח שדווקא הם יעניקו לו המון אהבה בחיים" אחותי: "כן הם היו ממש מקסימים איתו" אמא: "אבל איזה חיים זה לילד?" אבא: "מה אני אגיד לך, זה לא טבעי" אמא: "כן, לא נורמלי" מה אתם חושבים? נורא שמחתי לשמוע את התגובה הראשונית של אבא שלי.. אמא שלי כרגיל מבאסת

 

[יום.]

חבר'ה איפה אתם?

טוב ניתן גם אני תשובות, אני חושבת שבכל זאת זה מן הראוי הארון בשבילי זה בעיקר המשפחה המצומצמת אם כי גם המשפחה המורחבת (איתם אני מקווה שיהיה יותר קל כי הם חילונים), בפני החבר'ה בעבודה אני כבר בחוץ. קשה לשים את האצבע על האקט המסוים שהוא חציית הסף עבורי בין השהייה בארון למחוצה אליו אני מניחה שאם וכאשר אני אנהל מערכת יחסים רומנטית עם אישה זה יהיה עבורי חציית הסף.

 

[dkey]

בדיוק כך

בזוגיות יש כך כך הרבה דברים שמחייבים הצהרה חד משמעית. החל מעצם החיים המשותפים, הרצון לחיות נורמלי כמו כולם ולהגיע לכל הארועים יחד ועד הקמת משפחה. יציאה מהארון בפני ההורים היא אכן היציאה המשמעותית ביותר אבל רק כמה שנים אחר כך כשאתה באמת חי נקי מכל הסתרה ומספר באדישות מה קורה בחייך ומשתף, רק אז באמת היציאה הושלמה. אגב, שמתי לב שפתאום לא דיברת על דו מיניות אלא על חיים עם אשה.

 

[קשקוש בלבוש המקורי]

אני מקנא בך

ישנם דברים רבים, שבחברה החילונית הרבה יותר קל לשאת אותם מאשר בחברה הדתית. מאידך למען לא אהיה "חשוד" אגלה מתוך ידיעה ברורה, שלפעמים ישנו נמצב הפוך. דווקא בכחברה הדתית הרבה יותר קל להתמודד איתם. המצב לא פשוט. מה עושים? דבר אחד ברור: הרבה יותר קל לעזוב את המסורת ואת האמונה הדתית לכיוון החילוניות מאשר להיפך. "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי".

 

[dkey]

../images/Emo140.gif

זה אולי יצר אבל לא החיים אותם אני חי.

 

[קשקוש בלבוש המקורי]

ואני לא התכוונתי

אלא להביע את דעתי האישית, גם אם יש עוד רבים, שחושבים כמוני. להיות הומו דתי זה לא הקל כלל וכלל. מצד אחד האמונה במסורות, הנוןבעת מתוך תחושה פנימית אמיתית, נותנת המון בחיים. החגים, השבתות והאירועים שביניהם מסיבים המון אושר וסיפוק רוחני, ומהצד האחר - המעשים, העומדים לכאורה בסתירה לאמונה. הלוואי היה לזה פתרון קל (לפחות כפי שנראה ב"עצת נפש") ורבים מקרב ההומואים היו מקבלים זאת אבל לצערי זה איננו כך (ואל תיראה סתירה למה שכתבתי בעבר, כי מעולם לא טענתי, ששינוי הנטייה אפשרי באופן מוחלט). לכן "אוי לי מיוצרי" כאשר אני חוטא (ולא חשוב במה) ו"אוי לי מיצרי", כאשר אני מצליח להתאפק מלחטוא.

 

[יום.]

לא הבנתי את דבריך

"אגב, שמתי לב שפתאום לא דיברת על דו מיניות אלא על חיים עם אשה."

 

[dkey]

אם זכרוני אינו מטעה אותי

בעבר התבטאת שאת דו מינית ובהודעה הזאת יותר דיברת על חיים עם אשה.

 

[יום.]

אני אכן דו

ואיני מוצאת סיבה להודיע על כך להורים אלא אם כן לא תיהיה ברירה

 

[armadilloo]

הארון האמיתי

נראה שהדבר שאולי מעסיק הומואים יותר מכל זה הארון. עיסוק בצורה אובססיבית- כמעט שהעלו אותו לדרגת אלוהות. האם יצאת מהארון?, למה לא יצאת מהארון?, תצא כבר מהארון! מה שחשוב לדעתי באמת זה לקבל את עצמך ולחיות את החיים שלך בדרך שבה אתה מאמין שהיא הנכונה לך, בין אם זה להתחתן עם לסבית ובין אם זה להתחתן עם גבר. יש אנשים שרוצים לספר לכולם, יש אנשים שרוצים לספר רק לקרוביהם, יש כאלה שלא רוצים לספר לאיש. אני לא רואה בזה כל פסול. אם נוח לך שאף אחד לא יודע- תבורך. אם בא לך לצעוק את זה ברחוב- תבורך גם כן. אני לא רואה למה לנסות לשכנע אנשים כאילו יש איזה אמת מוחלטת שלספר לכולם זה האידיאל. לכן- הארון האמיתי בעיני זה החברה (ופרטים מתוך החברה) שמנסה לכפות את דעתה על חבריה. הארון בעיני הוא הניסיון לקבור את דעותיהם של השונים, והיציאה ממנו היא להעיז ולשמור על דעותיך ולא להתקרנף כשנראה לך כשכל השאר טועים. לכן דוגמאות ליציאה מהארון של החברה הדתית היא השלמה עם היותך הומו ודתי ומלחמה בנסיון של טאטוא התופעה וכן להיות שמאלני דתי. ויציאה מהארון ההומואי היא לא להסכים לכל מה שנהיה קונצנזוס בקהילה- מצעדי גאווה למיניהם, ההכרח לספר לכולם על היותך הומו, אימוץ אידיאולוגיה שמאל- רדיקאלית וכו'.

 

[סבבב]

../images/Emo45.gif

 

[dkey]

מדהים איך אפשר לסובב את הכל

הדבר האחרון שהומו בארון רוצה לעשות הוא לצאת ממנו. אין קונצנזוס של הקהילה כי אין קהילה. אף אחד לא מכריח לספר, להגיע למצעד כלשהו או לאמץ אידיאולוגיה שמאל. אם אני למשל כותב כאן שלצאת מהארון זה בריא ומועיל זאת דעתי בלבד ועל סמך מה שעברתי ומה שאני רואה מסביבי. אני לא חבר בשום קהילה ולמעשה אין לי חברים הומואים במובן של חברים בלב ובנפש. אני מכיר הרבה הומואים אבל החברים של בעלי ושלי הם האנשים שאיתנו כל החיים. נ.ב.: בעלי ואני היינו היום אחר הצהרים באיזה מוסד פיננסי. באיזה שלב שאלה אותנו הפקידה אם יש קשר ביננו. אני עניתי שאנחנו קרובים. בן זוגי ענה במהירות שאנחנו בני זוג. מדהים כמה הארון עוד טבוע בי... המצחיק הוא שאמא שלו עשתה לי בדיוק את אותו הדבר לפני כחודשיים. הלכתי איתה לאיזה יעוץ משפטי ואז שאלה עורכת הדין אם אני תפוס כי יש לה להכיר לי. בעוד אני עניתי שאני לא פנוי, אמו ענתה שאני נשוי לבנה. שומו שמיים, סטרייטים (מה סטרייטים, אמא של בעלי) מתגאים בכך שאני הומו.

 

[קשקוש בלבוש המקורי]

מה זה "להיות בארון"

אנסה להעמיד כעצמי במקומך. חילוני אשכנזי בורגני, משכיל (אולי גם קצין במיל.) ומה עוד? כל המעלות. אתה "נשוי" לבן זוגך (כדבריך). יבושם לך. מה זה עניינם של אחרים לדעת, אם אני נשוי או רווק או גרוש? אם שואלים אותי למעמדי הרשמי, אשיב, כפי שמצוין בתעודת הזהות שלי, אך אם שואלים אותי, אם אני ובן זוגי קרובים, התשובה תהיה כן. איזו קרבה? אלו יחסים? את מי זה צריך לעניין? עוד כמה מחמאות: ברישא של הדברים אני מזדהה עם כל מלה והיא הנותנת, שאני אינני רואה עצמי לקהילה ההומוסקסואלית, כי אכן אין קהילה כזאת, וחבל. יש מתי מעט צדיקים, שניתן לספור אותם באצבעות יד אחת (ובראשם - ידידנו אסף זהבי), שמנסים ליצור פעילות משותפת, אבל כל ניסיון לקשר קהילתי לא צלח עד כה לצערי. למציעתא אין לי מה להוסיף אלא, שזה עניין של ספונטניות, או כפי שהבהרתי בתחילת דבריי. לגבי הסיפא - נחמד ושוב הכל עניין של ספונטניות. עם מי אני נשוי ואיך, אין זה עניינו של איש, כשם שאיש לא אמור לשאול זוג סטרייט נשוי, האם קיימו יחסים ביניהם בלילה שעבר. בדרך אגב הבעת הפליאה היא אכן במקום. מה יש להתגאות בזה, שאני הומו? בסך הכל זאת תכונה, שאין דבר עם מושגים של טוב ורע. אולי אינני צריך להתבייש כל כך, כי זה חלק ממני. אבל להתגאות?! אני מוכן להתגאות בזה, שאני חכם, שאני ידען, או כל תכונה חיובית אחרת, שיש בה תועלת לציבור (אולי הייתי גאה, אילו הייתי ליכודניק, אבל אני משאיר גאווה זאת לגולש, שנושא כינוי זה, וכן לאלה בפורום, שהצהירו על נטייתם הפוליטית ועל זיקתם לליכוד).

 

[dkey]

לא הבנת

היא היתה גאה בכך שאני נשוי לבן שלה. שאלת ההומואיות לא היתה בכלל נושא. היא באותו רגע בעצם אמרה שהבן שלה הומו וזה לא בעיה או סיבה לעצב או דרמה או תחושת סוף עולם. שהיא גאה במי שהבן שלה ובבחירות שלו. לגבי נושא פומביות הזוגיות שהעלת, יש הבדל בין פומביות הזוגיות שהיא מאוד חשובה (מוזר שאינך רואה זאת במיוחד משום שהדת היהודית כל כך שמה דגש על כך) לבין האינטימיות עצמה שאכן אינה מעניינו של הזולת. אין הבדל בין זוגיות מאותו מין לזוגיות בין שני מינים שונים. מעבר לכך, חד משמעית אני חושב שפומביות הזוגיות תורמת לחיזוקה. כל האינטראקציה ביננו לעולם החיצון שיודע שאנו זוג מחזקת ותומכת בקשר. ביחס לנושא הקהילה, אני מנסה לגבש מסקנות. זה כנראה כמו הפיקציה הזאת שנקראת עם. יש כאן מכנה משותף של רצון להשיג זכויות רק בגלל שלא נותנים לנו לחיות כהבנתנו, אבל ממש אין מעבר לזה. ככל שתהיה קבלה שלנו על ידי החברה כך פחות יש גטו וקהילה. באופן אישי כבר ציינתי שאין לנו כמעט חברים גאים והומוסקסואליות אינה כלל פרמטר.

 

[קשקוש בלבוש המקורי]

הדת היהודית

אכן שמה דגש על זוגיות אבל במובן הפנימי ובתוך הבית בלבד. אדרבא! המחמירים מבקשים קווי תחבורה נפרדים חתונות נפרדות ועוד הרבה דברים. חלילה מלהראות חיבה לאשה ברחוב בניגוד למתחייב מבית. קשה מאוד לשפוט אדם כלשהו וצדיק באמונתו יחיה. בהזדמנות זאת היה עליי להגיב תחילה להודעתך השנייה אולם בשל "מעצור" במחשב תידחה התגובה. עם זאת אף היא תהיה קשורה גם לעניין זה.

 

[tiramisu1]

"פותחין הארון"

ברור לי שכל אחד תופס את היציאה מהארון קצת אחרת, אבל לדעתי - היציאה האמיתית מהארון היא בשלב שבו כבר לא צריך "לצאת מהארון" טיפין טיפין וכל פעם מחדש, אלא שהארון פשוט פתוח. שבאמת מרגישים עם זה נוח ושלמים עם הנטייה. אחרת - פשוט ממשיכים להתחבא. היום מאמא, מחר מסתבא, מחרתיים מהשכנים וכן הלאה. אני יודע שהדברים קשים וקיצוניים ולא מתאימים כל כך לקהל הפורום הזה ספציפית, אבל זו דעתי. אז שכל אחד ישאל את עצמו האם הוא רוצה שזו תהיה משימה מפרכת שמלווה אותו בכל צעד בחיים או שהוא רוצה לחיות את חייו בדרכו ושאחרים יתמודדו עם זה.

 

[יודיX3]

אין דבר כזה שלב של לצאת מהארון

מכיוון ויציאה מהארון הוא תהליך יומיומי שממשיך עד היום האחרון שלנו. ההתמודדויות הן שונות, חלקן קשות ביותר וחלקן קשות פחות אבל אי אפשר לשים יציאה מהארון על נקודה אחת בחיים.

 

[יום.]

אחח אחח דיון שלי הצליח להביא אותך לפה

כבוד!