חן חן
אני אחזיר לך את המחמאה גם כן, כיף להתדיין (וגם איתך טפאל, סחה על הטעם הספרותי המשובח! קלארקי חביב עלי ביותר, למרות שהוא פדופיל). ובכן... "ככל שאני מחכים יותר כך אני מבין כמה מעט אני יודע" - אתה בטוח שזה אריסטו? חשבתי שסוקרטס. "האם לא ניתן לקרוא לחוסר יציבות - יציבות מסויימת?" הממ... באופן תיאורטי כן, אבל מעשית לא. הנה דוגמא: קח תינוק חמודי
ושים אותו בסהרה למשך חודש
(עם מים ואוכל והכל, אנחנו לא ברבריים), אחרי זה שים אותו באנטרטיקה למשך חודש , וחוזר חלילה. ניסוי מחשבתי כזה. נראה לך שהוא יחזיק מעמד בתוך ה"יציבות" הזו? במילים אחרות: מחזור השינוי בסביבה הוא סדיר, אבל הסביבה עצמה לא. הנה דוגמא נוספת: ליזי במחזור. כל חודש, כמו שעון. ונראה לך שאני יציבה??
אני, אגב, לא חושבת בכלל שכור אטומי או מדבר קרח הם סביבה קשה לחיים. סבאבה של חיים, לא לי, אבל סבאבה. לגבי מלאכים - הם מתוארים כקורני אור
, אבל לא *עשויים* מאור, ובטח לא מאנרגיה. הקונספט של אנרגיה הוא זר לחלוטין לדת ומיסטיקה, בגלל שניתן לדבר עליו במושגים מדוייקים ולא אמורפיים. חוצמיזה, האור הוא ברוב המקרים סמלי - סממן של טוהר רוחני - ולא אור ממשי. יש גם חוקי סטייל קפדניים על איזה אור, באיזה גוון וכמה מקצים לכל קדוש ומלאך וכו'. (כשאני אומרת "רוב המקרים" אני מתכוונת לאומנות מונוטאיסטית - יהודית או נוצרית. לא מבינה המון בשאר. באותה מידה אפשר לטעון שבגלל שלישו יש עיגולים מעל הראש אז הוא המציא את שיגעון ההולה-הופ). ולגבי יצורי אנרגיה... הממ... זה ידרוש מעט הסברים. חוק שימור האנרגיה קובע שבתוך מערכת סגורה לפי בחירתנו קיים שימור אנרגיה כל עוד אין השפעה של כוחות חיצוניים על המערכת שבחרנו. במילים אחרות: אנרגיה לא יכולה לשכפל, או אפילו להגדיל את עצמה. זה פשוט בלתי אפשרי מבחינה פיסיקלית. ולמה יצור אנרגטי אמור לבזבז את עצמו למוות? נגיד שהוא מנסה "לומר" משהו לקפטן קירק. כדי ליצור גלי קול הוא חייב ליצור הפרעה במולקולות האוויר - והרי אי אפשר ליצור יש מאין (אחת מן האקסיומות הקדומות ביותר בעולם, של פרמנידס). כלומר כדי ליצור הפרעה הוא חייב "לנענע" מולקולות באופן מלאכותי כדי לדמות דיבור. הנענוע חייב לציית לחוק שימור האנרגיה ולכן החום והאנרגיה הקינטית שנובעים מהתנגשות המולקולות חייבים להחליף אנרגיה שבאה במקור מהיצור. ואם הוא מכלה את האנרגיה של עצמו על כל פעולה שהוא מבצע, הרי שסופו להעלם לחלוטין אם אין לו מקור אנרגיה כלשהו. למה אי אפשר "לקחת" אנרגיה מבחוץ? אני חושבת שאתה חושב על אנרגיה בצורה טיפה מוטעית. אנרגיה היא לא אור. אי אפשר "להרגיש" אנרגיה מכנית, אי אפשר למשש, לראות או להפריד אותה לחלקים, אין כזה דבר כמו "גוש" או "אזור" של אנרגיה. אנרגיה היא מדד חישובי, תכונה של מערכת חלקיקים, לא משהו חומרי. ובגלל כל זה, אנחנו משתמשים בחוקים שציינתי למעלה - שלפיהם אין אפשרות להכניס אנרגיה למערכת ללא התערבות כוח חיצוני למערכת. "אולי אין הם מודעים לקיומי כשם שאני אינו מודע לקיומם ?" דווקא לא. הבעיה שלנו עם אנרגיה היא שאין לה ביטוי חומרי ולכן אנחנו לא רואים אותה. חומר אפשר לחוש מצויין. לגבי הגדרת החיים... מושגים כמו "איכות חיים" או "טעם החיים" (קוקה קולה
) הם פילוסופיים ועל כן נושא עניין להוגים. ה"חיים" עצמם נתונים להגדרה מדעית, מדוייקת ופשוטה שמורכבת מכמה תנאים בסיסיים (ולא, אין להם קשר לבני אדם דווקא). תבדוק באינטרנט, זה לא דבר חדש. אפילו דאטה התייחס לקריטריונים האלו באחד מהפרקים של TNG ביחס לאיזה רובוטים קטנים כשהוא טען שהם צורת חיים חדשה. אחד מן התנאים מהווה קצת בעיה לגבי וירוסים, לא זכור לי בדיוק איזה, אבל אני די בטוחה ש"שימור הגזע" הוא קריטריון שלא נוגד אף צורת חיים אפשרית. ומשום שאין אף צורת חיים בת אלמוות (ולפני שתקפוץ - גם יצורים אנרגטיים...) מהו שימור גזע עבור כל יצור שאינו בן-אלמוות? רביה, שכפול, הוספה. לבסוף, אתה נכנס לשאלות קצת... אי לומר... כאילו-פילוסופיות כמו "האם מודעות חייבת לתקשר, או להיות ברת תפיסה". אבל זו לא פילוסופיה, כי פילוסופיה מרחיקה את עצמה באופן הגדרתי ממה שאינו ניתן לתפיסה ע"י המחשבה. מה אומר ומה אגיד... אתה יכול להתדיין על זה שנים ולא לזוז מילימטר. המצב הפשוט הוא שלכל יצור חי שאנחנו מכירים בו יש השפעה כלשהי על הסביבה שלו. גם לחיידק, אמבה, פלנקטון... אם אומה שלמה של יצורים יכולה לעבור על פנייך ואתה בשום פנים ואופן לא יכול אפילו לדעת את זה (לא בגלל תנאים, או חוסר כלים מתאימים, או חוסר רצון לתקשורת - אלא פשוט כי אי אפשר) אז מה זה בעצם משנה שהם קיימים? "ההנחה שלך מבוססת על לימודייך והחינוך שקיבלת שמאלץ אותך לחשוב ע"פ רוב בצורה דו-ממדית, ולפעמים שאנו מתאמצים אנו מצליחים גם לחשוב בצורה תלת-ממדית, ומי אומר שזו הצורה הנכונה לחשוב?" אהמ... אה... כחחח... התפיסה האינטואיטיבית של כל תינוק בן שנה היא כבר תלת-מימדית. זוהי הסיבה שאנחנו מסוגלים, למשל, לתפוס כדור שזורקים לנו. גם הגוף (העיניים למשל) וגם המחשבה שלנו מורגלים גנטית ל-3 מימדים. מעבר לכך, הלימודים והחינוך שקיבלתי מאלצים אותי לחשוב ב-N מימדים, כלומר כל מספר נתון. אף אחת מן הצורות הללו אינה "נכונה" כמו שאתה אומר, אין כזה דבר "נכונות של מימדים". אבל אני לא מצליחה להבין מה הקשר...