יצאתי מהארון

[טיףטף2]

יצאתי מהארון

או יותר נכון שהוציאו אותי מהארון.
הכל התחיל בפורים האחרון,כשחזרתי הביתה עם אחותי מהעדלאידע היא זרקה לאוויר שהיא יודעת עלי.
יום לאחר מכן,שישי האחרון,רציתי לצאת למסיבה והלכתי לאחותי הגדולה שהיא מאפרת מקצועית
ביקשתי ממנה שתצייר לי על הפנים..ולמעשה בשולחן קידוש ישבתי מאופר עם שחור חזק חזק בעיניים,אבנים וקישוטים בצד אחד של הפנים,בדיעבד זה דיי אומץ לעשות כזה איפור כשאתה בארון כי זה מסגיר לעצמי.
בכל אופן,אמא נכנסה אליי לחדר ואמרה "אני רוצה שתקרא לי כבר לשיחה ותאמר לי מה אתה...כן או לא".
שכחתי לציין שבצהריי היום אחותי אמרה לי להוריד תמונה מהפייסבוק כי זה מסגיר את הנטיה שלי וכל עוד אבא לא יודע עלי אין טעם לתמונות כאלו בפייסבוק..
בערב הצלחתי לשמוע שאימא ואחותי סיפרו לאבא שלי והוא התקומם והכחיש(כזה דפוק!)
עיצבן אותי שאחותי הלכה לספר זאת לאבא שלי מבלי שאני נתתי לה אישור לזה או בכלל שאלה אותי אם אני רוצה לצאת בפניו
אבל איפשהו זה הקל עלי את המבוכה של לבוא ולספר..

קיצר,כנראה שאני מחוץ לארון רק שזה לא מרגיש לי ככה
אולי כי התרגלתי לחיות בארון.
וסתם כדי שתצחקו קצת,אתמול חבר שלי לי תמונה שלו ממסיבה(אפטר)וכמובן שהוא היה בלי חולצה
קיצר,השארתי ת'תמונה על המסך וקמתי למטבח,בזמן הזה אימא נכנסה לחדר וקלטה תתמונה,הייתי מת לראות תתגובה שלה,בטח נבהלה

 

[אדורם1]

מזל טוב!

 

[תל אביב 10]

ברכות

החיים יהיו קלים יותר מכאן.

טרם שמעתי על אדם שהסתכל בערגה על התקופה הנפלאה שהיתה לו בארון.

 

[ספר יקר]

החיים שלי לא הפכו קלים יותר אחרי היציאה

ולא כל הומו שיוצא מהארון-חייו בהכרח נהיים טובים יותר.

זו הבטחת שווא.

כן נכון, שהרווחה הנפשית של הרבה מההומואים שיוצאים מהארון, משתפרת. אבל אין כאן שום ערובה לעתיד ורוד יותר.

 

[תל אביב 10]

זאת לגמרי לא הבטחת שוא

אני לא נתקלתי באנשים שרצו לחזור להיות בארון. ואם יש מדובר בחריגים שבחריגים. מכאן שטוב יותר ולכן זאת אינה הטחת שוא!

אתה צעיר וכמדומני עדין גר או קשור עדיין להורים. העובדה שאתה סיפרת להוריך אינה עושה אותך עדיין מחוץ לארון. מדובר בתהליך ארוך.

בוא נפגש עוד חמש שנים.

זה לא הליך של סיפרתי, זהו קל לי, כיף לי, הכל ורוד ונפלא. ישנו שלב הפנמה עצמי של המצב החדש והסתגלות אליו, יש את הסובבים שככל שהזמן חולף האבק שוקע והחיים חוזרים להיות נורמליים וההתיחסות אלינו הופכת להיות שגרתית.

התוצאה הסופית היא כן כזאת. חד משמעית.

בטרם שיגרתי הלכתי לקרוא את מה שכתבת למטה וראיתי שבעצם כתבת בדיוק את מה שכתבתי כעת.

 

[ספר יקר]

זאת לגמרי הבטחת שווא.

זו הכללה צורמת. יש הומואים שיצאו מהארון ותגובת הסביבה גרמה להם תסכול קשה עד כדי התאבדות. אחרים מצפים לשינוי דרסטי בחייהם עם היציאה מהארון, שינוי שלרוב אינו מגיע, וחווים תסכול בהיעדר השינוי.

״קשר עם ההורים״ זה משהו שרוב האנשים מעוניינים בו לאורך כל חייהם.

לכן, לומר לטיפטף: ״החיים יהיו קלים יותר מכאן״, זו ללא ספק בדיוק הבטחת שווא.

כולנו תקווה שהיציאה שלו מהארון אכן תיטיב עימו, אבל זה לא יקרה אם תשווק את היציאה מהארון בצורה זולה כ״כ.

 

[תל אביב 10]

החיים קלים יותר לרוב רובם של האנשים!!!

אתה מדבר על דוגמאות מאוד קיצוניות.

קשור להורים במובן של להיות ממומן על ידם, לגור אצלם וכו'.

אדם שיוצא מהארון לאחר שעמד על דעתו, על נטייתו והוא עצמאי, חייו יהיו קלים ונפלאים.

צר לי שלא מתאים לך. אלה הם המחקרים. תפנה ל APA.

 

[ספר יקר]

המחקרים לא מבטיחים את מה שאתה כן.

זה כל מה שאני אומר.

 

[תל אביב 10]

ועדיין הרשה לי להתעקש

Research has shown that feeling positively about one's sexual orientation and integrating it into one's life fosters greater well-being and mental health.

 

[תל אביב 10]

אבל באמת שלא צריך ללכת לחפש מחקרים

באשר אפנה, באשר אצפה ואסתכל, כאן, שם ובכל העולם, אנשים מחוץ לארון מאושרים יותר ומעידים כי טוב להם יותר.

הרבה מאוד שקט, רוגע ושלווה מגיעים בשנים שלאחר היציאה המוחלטת מהארון לעומת השנים שקדמו ליציאה.

וזהו בהחלט מסר של עידוד שאני רוצה לשלוח לכל מי שיום אחרי עוד לא רואה את השינוי.

 

[ספר יקר]

המחקרים *לא* מבטיחים לכל הומו שיוצא מהארון,

שמעתה ואילך חייו יהיו טובים יותר. מה שאתה עושה בפורום פעם אחר פעם.

 

[תל אביב 10]

מחקר לא מבטיח, מחקר מראה מה קרה לאלה שיצאו

ואם זה מה שקרה אז זה אז זה גם מה שיהיה ומי שיצא מהארון, יהיה לו יותר טוב!

מכאן שבהחלט ניתן לומר לאדם שיוצא מהארון שמכאן החיים יהיו קלים יותר כי זה מה שהמחקרים מראים וזה גם מה שאני ואחרים חווינו במהלך חיינו.

 

[ספר יקר]

מחקר לא מבטיח, אתה כן.

מחקר מראה מה נכון באופן כללי. מכאן לגזור לכל אדם ולכל מקרה ולהבטיח לאנשים שיצאו מהארון ש״מכאן הכל יהיה טוב יותר״ זה מגוחך ולא רלוונטי. כי, כאמור, יש אנשים שהיציאה מהארון לא היטיבה את חייהם כלל (כמוני, וכמו אחרים) וכאלה שעם היציאה מהארון חייהם רק הורעו (כדוגמת תסכול עקב היעדר קבלת הסביבה).

 

[חול פירמידות]

אני מכיר שני מקרים מקרוב שלא נגמרו טוב

חבר שלי סיפר להורים שלו לפני שנה וחצי...ועולמם חרב עליהם. עד היום לא מזכיריםא ת השם המפורש בכלל, וכאילו הוא לא סיפר. מאחורי הגב שלו הם בוכים וכואב להם. אפילו לקחו אותו לאחרונה לרב "שיתקן" את נטיותיו.

אצל חבר אחר שההורים שלו גילו, והם הציבו לו אולטימטום שאם הוא לא מפסיק להיות הומו הוא עף מהבית. גם היום בקושי הוא חוזר אליו. מיותר לציין שהוא לא מדבר עם ההורים שלו על הנושא עד היום.

גם אני שהוצאתי מהארון לפני ארבע שנים לא מרגיש שזה שינה לי את החיים או הקל עליהם. וזה חרף העובדה שההורים שלי מקבלים את זה יחסית יפה.

איזה טוב יצא מזה?? אמירה גורפת שיציאה מהארון לעולם מועילה היא חסרת אחריות. זה תלוי בהורים, ברמת הפתיחות ואופן ההתמודדות שלהם עם הסוגיה...

 

[תל אביב 10]

סליחה, אבל לא מדובר על ההורים כלל

כל הכיוון שלך מוטעה.

 

[חול פירמידות]

זה הכיוון הכי רלוונטי וכואב- ההורים

הכי מדובר על ההורים.

עיקר הסיבה להישאר בארון בעיניי (ולדעתי גם עבור רוב ההומואים) הייתה הקושי לספר את העניין להורים, למשפחה הקרובה, לדור השמרני והישן. קשה לי מאוד לראות את עצמי מספר לאחי הקטן שלומד בישיבה גבוהה או לסבתא שלי בת ה-73. משפחה לא בוחרים, חברים כן. הקביעה הגורפת כאילו כל מי שייצא מהארון בפני הוריו (שזה עיקר הקושי ולא סתם פוסט זה מציין יציאה מהארון רבתי דווקא שמדובר במשפחתו- לדוגמה)- ירגיש הקלה ורווחה ויהיה לו טוב עם עצמו היא שוב כאמור- מופרכת. במיוחד כשמדובר בהורים דתיים או שמרנים שגדלו על מערכת ערכים מסוימת. אם ההורים מגיבים מאוד לגילוי בנם ההומו לא יחוש שנגולה אבן מליבו ועכשיו הכל דבש. לפעמים הלחצים והקשיים מתעצמים אפילו יותר!!עם הייתי צריך לחשוב רק על הצער שלי על כל הסיטואציה, ועכשיו גם על הצער של שני הוריי. זה הקל עליי? שימח אותי?

במאמר מוסגר צריך להגיד ש"איש זר לא יבין זאת"...מי שלא גדל בבית דתי או בחברה דתית לא יודע באמת על מה מדובר...

 

[חול פירמידות]

זה הכיוון הכי רלוונטי וכואב- ההורים

הכי מדובר על ההורים.

עיקר הסיבה להישאר בארון בעיניי (ולדעתי גם עבור רוב ההומואים) הייתה הקושי לספר את העניין להורים, למשפחה הקרובה, לדור השמרני והישן. קשה לי מאוד לראות את עצמי מספר לאחי הקטן שלומד בישיבה גבוהה או לסבתא שלי בת ה-73. משפחה לא בוחרים, חברים כן. הקביעה הגורפת כאילו כל מי שייצא מהארון בפני הוריו (שזה עיקר הקושי ולא סתם פוסט זה מציין יציאה מהארון רבתי דווקא שמדובר במשפחתו- לדוגמה)- ירגיש הקלה ורווחה ויהיה לו טוב עם עצמו היא שוב כאמור- מופרכת. במיוחד כשמדובר בהורים דתיים או שמרנים שגדלו על מערכת ערכים מסוימת. אם ההורים מגיבים מאוד לגילוי בנם ההומו לא יחוש שנגולה אבן מליבו ועכשיו הכל דבש. לפעמים הלחצים והקשיים מתעצמים אפילו יותר!!עם הייתי צריך לחשוב רק על הצער שלי על כל הסיטואציה, ועכשיו גם על הצער של שני הוריי. זה הקל עליי? שימח אותי?

במאמר מוסגר צריך להגיד ש"איש זר לא יבין זאת"...מי שלא גדל בבית דתי או בחברה דתית לא יודע באמת על מה מדובר...

 

[גיי40 גברי]

אולי אם הורים יידעו שישנה קהילה שלמה של

הומואים דתיים, הם ירגישו פחות רע עם היות בנם אחד מקהילה זאת..
בתקשורת ההומואים מוצגים לרוב כחילונים/שמאלנים/מפוקרים. ולכן כאב הההורים גדול שבעתיים. הידיעה שישנם הומואים סולידים, אחראיים ו....דתיים, תקל במעט על הורי הומואים דתיים.

 

[Nחמן]

יש דברים בגו

עם המון סבלנות ומעט זמן קראתי את הדיון ההלכתי-משפטי בעניין נישואין, שהם "מיקח טעות" (באתר "כמוך"), ודיון זה פתח לי המון אופקים חדשים.
מאז ומעולם האמנתי בשכלי הדל, שאכן ישנם מקרים, שבהם אפשר לשנות את הנטייה. אינני יודע, איך, אבל אני משער, שיש כמה תנאים לכך: א. הנטייה איננה כה חזקה; ב. סיכוים גבוהים יותר, אם איננה מושרשת מלידה; ג. המון רצון וכוח מצד הנוטה. אין לי מושג, מהם הסיכוים לכך על פי המדע, אבל לפחות על פי הקביעה של בית הדין יש סיכוי כלשהו.
בית הדין בפסיקתו הסתמך על דעת רוב המקרים, שאינם מצליחים להשתנות (גם לאחר התייעצות עם "מומחי עצת נפש"), ופסק, כי הנישואין הראשונים יכולים להיחשב למיקח טעות ובשל כך למרות אי קבלת הגט לחומרא האשה לא נחשבה כאשת איש האסורה לבעלה ולבועלה.
כל זה מביא אותי למחשבה, שלא נעשה מספיק בעניין זה בתודעת הציבור הדתי. אומנם תמיד יהיו קיצוניים ואפילו משוגעים, שבשבילם זה יהיה בגדר "ייהרג ואל יעבור" ולא יעזרו שום נסיונות שכנוע ושום עובדות. לכן ככל שהבן ישתדל לשמור אורח חיים דתי, יהיה לו קל יותר להתקבל אצל ההורים. לעומת זאת, אם יעזוב את החיים הדתיים לגמרי, הוא עלול לתת להורים תחושה, שמאס בחיים הדתיים כדי להיות מופקר. זוהי תחושת בטן ולא קביעה מדעית אבל בהחלט כדאי לבדוק כיוון מחשבה זה.

 

[חול פירמידות]

זאת ממש לא הבעיה של ההורים שלי או שלי...

ההורים שלי מכירים אותי היטב ויודעים שאני לא חילוני, לא שמאלני ובטח שלא מופקר. האופי שלי לא השתנה בעקבות משיכתי לגברים, ונשארתי אותו בן אדם בעיניהם. הם לא צריכים אישור של קהילת "הומואים דתיים" מסביב כדי לקבל על זה אישור.

הדבר שהכי מטריד אותם הוא הרצון לדעת שאחרי לכתם לעולם האמת אני מסודר פה עם משפחה (בן זוג קבוע) וילדים. בעיה משנית היא גם כיצד המשפחה המורחבת תתמודד וכן הסביבה. אני חושב שזה עיקר הקושי אצל כולם, לא רק אצל ההורים שלי.

לכן יציאה מהארון אינה פתרון קסם כלל. ההומו צריך להיות מוכן ושלם לזה, וההורים עוד יותר. וכל הורה מתמודד עם זה אחרת.