יפני במרצדס

[Ricca]

יפני במרצדס

יפני במרצדס מסמן לי לעבור את הכביש. אני עוברת את הכביש, ואז חושבת לעצמי "מאיפה לי שהוא יפני בכלל?" ואז מייד עונה לעצמי "רק ליפנים יש מרצדס. כל השאר, הקוראינים, הסינים, הפיליפינים, נוסעים בדיוק כמוני באוטובוס." שכבנו על הדשא בעיר בלי שמיים, שתינו מים קנויים ואכלתי כריכים שהכנתי בבית, השמיים כחולים, אומרים שזה נדיר פה, כמעט כמו שלג. בד"כ השמיים מעדיפים ללכת לאזורים כפריים. אבל בתוך עצמי אני יודעת שאני אשמה, לא יכולתי להיפרד מהם אז שיכנעתי אותם לבוא איתי, לפחות לימים הראשונים. שיחדתי אותם בעוגיות תפוחי עץ ומיץ אגסים משומר. יפני במרצדס נוסע לי בחלום, אוסף אותי טרמפ ושואל ביפנית "לאן?" אני אומה תורמן, עונה ביפנית ובמבטא אמריקאי כבד "למעלה". בדרך למעלה אנחנו נתקעים בפקק של איילון צפון, וברדיו מרתון נעימות זמפיר. כשאנחנו עומדים ברמזור שאחריו השער לשמיים השעון המעורר שלי מצלצל. פתחתי את התריס, והסתכלתי מהחלון. השמיים עדיין כחולים.

 

[פטר חמור]

אתמול ראיתי את

"אבודים בטוקיו" ופתאום יפנים במרצדס עושים לי אסוציאציות של בדידות. סרט מצוין אגב. וסקרלט ג'והנסון - סופסוף שחקנית הוליוודית שכשאתה רואה אותה בא לך קוד םכל לחבק אותה ולא רק לבצע בה מעשים מגונים. וביל מוריי - עכשיו אני קצת פחות לא סובל אותו. סרט מצוין כבר אמרתי?

 

[א י ל ה]

ואני ראיתי היום

את "גיבור". אמנם לא יפני, אבל סיני. מספיק קרוב. מרהיב. אני, שסובלת משנאת זרים חסרת מעצורים ולא מוכנה לראות סרט בשפה שאני לא יכולה לבדוק בה אם המתרגם בדה דיאלוגים ממוחו הקודח א שנשאר נאמן לטקסט המקורי, ישבתי בשקט (יחסי) לאורך כל הסרט ורק רציתי גם להיות סינית ולדבר בשפה של תרנגולות.

 

[softy]

אני ראיתי פעם

את הסרט היפני האסור "אימפרית החושים" רק מלהזכר בו אני מזדקף.

 

[פטר חמור]

תהיו לי בריאים

אבל "אבודים בטוקיו" זה סרט א מ ר י ק א י. רוצו לראות.

 

[קפת]

אפשר ללכת בנחת

או שחייבים לרוץ? ומה עם לנהוג לשם? או לקחת בדיוידי? לא טוב לי לרוץ, אחרי כל החגים וזמנים לששון הזה...

 

[פטר חמור]

חלילה קפת

לא רק שלא חייבים לרוץ, אפילו אסור. בכלל, פעילות גופנית מאד מזיקה לבריאות. מומלץ לקחת בדויד. אני לקחתי ואני מאד מרוצה. דויד מלך ישראל.

 

[Ricca]

דווקא ניסיתי לראות

אבל הספה הייתה כל כך נוחה והכרית הייתה כל כך רכה, שנרדמתי.

 

[בוגונביליה]

אני ראיתי אתמול סרט קוריאני

"אביב, קיץ, סתיו, חורף ואביב" זה סרט כזה שביציאה ממנו שומעים את כולם מתווכחים-מנתחים את המסרים והמשלים שיש בו. זה די נחמד בהתחשב בעובדה שנאמרים בו בערך 5 משפטים, יש בו 6 שחקנים שתקנים ועוד 6 בעלי חיים לא אקזוטיים. יופי של סרט.

 

[קפת]

פעם ראיתי סרט בהוטני

כל היום הם אוכלים שם אורז ברוטב פלפלים אדומים וחריפים. לכל מקום שהם מגיעים, הם מוציאים סירים, ומבשלים אורז באחד, ופלפלים אדומים בשני. ואחרי זה הם אומרים שהתקווה היא סבל. נו בטח, אחרי שאוכלים כל היום אורז, ועוד אם פלפלים חריפים, למה כבר אפשר לקוות? רק לסבל...

 

[בוגונביליה]

לא התרכזת, קפת

היו שם גפ תפוחי עץ וגבינה מיובשת. מי שצריך לחרבן המון אורז וצ'ילי יודע שאין מנוס מתקווה (לפני) ומקצת סבל (בהמשך).

 

[פטר חמור]

סחתיין על האבחנה הדקה

ובעצם, זה מאד מזכיר לי את הכניסה לפורום - תקוה לפני וסבל בהמשך.

 

[Le Fay]

ג'יזס. ככה את רואה את עצמך בחלומות?

בטרנינג סינטטי צהוב עם פסים שחורים?

 

[א י ל ה]

מה לא ברור?

She's a human fly. She says bzz bzz bzz. כשהיא חולמת, היא משתדרגת לדבורה.

 

[Le Fay]

../images/Emo45.gif וואללה. איך לא

חשבתי על זה בעצמי. אומה תורמן כפאזה בדרך למאדאם בובארי מנוה צדק: הם היו סובבים כפרחים מזמזמים סביב דמותה של בעלת הבית הדקה כצרעה. אליה ועוקצה: בפנטזיה הזאת לא די שכולם כיתתו חרבות גאנזי לעטים, גם הזריקו לתורמן אי קיו.

 

[Ricca]

בחלום שלי

זאת הייתה חליפת עור. ובמציאות- הייתי פעם בפירנצה, תפסתי אוטובוס, ועלה תחנה אחרי קוראני עם חרב, אני לא בטוחה לחלוטין בלאום שלו, אבל תחושת בטן חזקה אמרה לי שהוא קוראני. סגנון הלבוש החנוני והסלולר עם שני המסכים הצבעוניים, חייב להיות קוראני. למטוס לא היו נותנים לו לעלות עם חרב.

 

[Le Fay]

אה. עכשיו את מדברת.

אבל מותר לשדרג למעיל של מורפיוס. בינינו, גם לתורמן לא נתנו לעלות למטוס עם חרב. במאה הזאת אפילו חליל צד מחרימים לך לפני העליה למטוס. יחד עם המטריה, מיכלי הדיאודורנט והמספריים לצפורניים. נ.ב. חנון לא עוזר. אם המסך סוני והשעון רולקס אותנטי, הוא יפני. בשני המקרים, אם הוא לא צ'לן או לפחות כנר, חבל על הזמן שלך.

 

[סיטרא]

בחלום שלי

אני נזכר בילדותי ביפן העתיקה, בצל קורתה של הפאגודה ששימשה כמתנ"ס איזורי. מלוכסני עיניים היו מוטלים בתנוחות מדיטציה שונות, שקועים בעולם עילאי, סמוראים ביצעו חרקירי להנאתם בכל פינה ומאמיני השינטו הסתדרו בשלשות בתוך ערוגה של עלי שלכת, יום שגרתי הזדחל לקצב שעון המים העתיק שהוצב בכניסה לחורשת השזיפים, מספרים שקונפוציוס לן שם פעם, אכל מפרי הגן ושתה ממימיו הצלולים של המעיין, עד שבאה זונה לפתותו, הייתה מפצירה בו שיעניק לה מכל אשר חננו הבורא, היה כובש פניו בשולי אדרתו, עד שהיו פרחי לוטוס מנצים למרגלותיו, על כן בורך המקום ההוא. מַג'וּצוּ, אטרקציה מקומיות בזכות עצמה, ישבה על מחצלת דקיקה כשעכוזה דבוק לעקביה, שיערה היה אסוף בקוקס ששני קיסמי עץ ארוכים נעוצים בו. כך ישבה בדממת הבוקר, אחזה במיכחול דקיק בין שתי אצבעות ושירטטה דובדבנים כחולים על ספל, ואני יושב מולה, משתאה נוכח הפלא המקומי. פתאום הגיעו הפורטוגזים, כמושיעי האנושות, בספינות המפרשים הענקיות שלהם, שצלב ענק רקום על כל מפרש ומפרש כנושא הבשורה מפי מרן ישוע. גם ואסקו דה-גמה היה שם, לפני ששמו יצא לתהילה בקרב קהילות יורדי הים, לימד את היפנים סנסקריט מדוברת והוציא שורשים ממספרים אי-רציונליים. בעוד כולם משתאים, שולפים מצלמות דיגיטליות להנציח את הקסם הממשי הזה, חישמלה את אוויר הבוקר הצונן זעקה - "או-רן אישי!!". צרצר לא צירצר ופרפר לא פירפר, עופות השמיים קפאו במעופם, גלי הים פסקו מהמייתם וגלגל השיניים של היקום הפסיק לחרוק. התעוררתי מהשקט.

 

[פטר חמור]

עכשיו אני נזכר מאיפה אתה מוכר לי

אתה היית הילדה הקטנה שאומה תורמן הרגה את אמא שלה בתחילת קיל ביל 1. אחרי זה הסרט היה כל כך משעמם, שרק דיסוננס חזק במיוחד שנגרם לי עקב הוצאתם המיותרת של 23 שקלים בוידאומוט השכונתי גרם לי להמשיך ולפלבל בעיני העצומות למחצה עד תומו, ולזכור במעומעם שמות טיפשיים כמו אורן אישי.

 

[לֵייזֶר פֶּלֶס]

ציון הלא תשאלי לשלום חמורייך

דיסוננס. אחלה של מילה. לא תמיד קשורה - אבל אחלה של מילה. חמור או סתם פרד עיקש ולא ממש חכם? אמנם זה מקרוב באתי אך דומני כי בניגוד לצבא ההגנה לישראל, כאן אין חובת גיוס לתגובה בכל אשכול ולכן כדאי שאם נתקעת באמצע התגובה בלי מילה מתאימה, תשלח אותה כמות שהיא או פשוט תשתוק. חג שמח ונעים להכיר.