יפני במרצדס

Ricca

New member
יפני במרצדס

יפני במרצדס מסמן לי לעבור את הכביש. אני עוברת את הכביש, ואז חושבת לעצמי "מאיפה לי שהוא יפני בכלל?" ואז מייד עונה לעצמי "רק ליפנים יש מרצדס. כל השאר, הקוראינים, הסינים, הפיליפינים, נוסעים בדיוק כמוני באוטובוס." שכבנו על הדשא בעיר בלי שמיים, שתינו מים קנויים ואכלתי כריכים שהכנתי בבית, השמיים כחולים, אומרים שזה נדיר פה, כמעט כמו שלג. בד"כ השמיים מעדיפים ללכת לאזורים כפריים. אבל בתוך עצמי אני יודעת שאני אשמה, לא יכולתי להיפרד מהם אז שיכנעתי אותם לבוא איתי, לפחות לימים הראשונים. שיחדתי אותם בעוגיות תפוחי עץ ומיץ אגסים משומר. יפני במרצדס נוסע לי בחלום, אוסף אותי טרמפ ושואל ביפנית "לאן?" אני אומה תורמן, עונה ביפנית ובמבטא אמריקאי כבד "למעלה". בדרך למעלה אנחנו נתקעים בפקק של איילון צפון, וברדיו מרתון נעימות זמפיר. כשאנחנו עומדים ברמזור שאחריו השער לשמיים השעון המעורר שלי מצלצל. פתחתי את התריס, והסתכלתי מהחלון. השמיים עדיין כחולים.
 
אתמול ראיתי את

"אבודים בטוקיו" ופתאום יפנים במרצדס עושים לי אסוציאציות של בדידות. סרט מצוין אגב. וסקרלט ג'והנסון - סופסוף שחקנית הוליוודית שכשאתה רואה אותה בא לך קוד םכל לחבק אותה ולא רק לבצע בה מעשים מגונים. וביל מוריי - עכשיו אני קצת פחות לא סובל אותו. סרט מצוין כבר אמרתי?
 

א י ל ה

New member
ואני ראיתי היום

את "גיבור". אמנם לא יפני, אבל סיני. מספיק קרוב. מרהיב. אני, שסובלת משנאת זרים חסרת מעצורים ולא מוכנה לראות סרט בשפה שאני לא יכולה לבדוק בה אם המתרגם בדה דיאלוגים ממוחו הקודח א שנשאר נאמן לטקסט המקורי, ישבתי בשקט (יחסי) לאורך כל הסרט ורק רציתי גם להיות סינית ולדבר בשפה של תרנגולות.
 

softy

New member
אני ראיתי פעם

את הסרט היפני האסור "אימפרית החושים" רק מלהזכר בו אני מזדקף.
 

קפת

New member
אפשר ללכת בנחת

או שחייבים לרוץ? ומה עם לנהוג לשם? או לקחת בדיוידי? לא טוב לי לרוץ, אחרי כל החגים וזמנים לששון הזה...
 
חלילה קפת

לא רק שלא חייבים לרוץ, אפילו אסור. בכלל, פעילות גופנית מאד מזיקה לבריאות. מומלץ לקחת בדויד. אני לקחתי ואני מאד מרוצה. דויד מלך ישראל.
 

Ricca

New member
דווקא ניסיתי לראות

אבל הספה הייתה כל כך נוחה והכרית הייתה כל כך רכה, שנרדמתי.
 
אני ראיתי אתמול סרט קוריאני

"אביב, קיץ, סתיו, חורף ואביב" זה סרט כזה שביציאה ממנו שומעים את כולם מתווכחים-מנתחים את המסרים והמשלים שיש בו. זה די נחמד בהתחשב בעובדה שנאמרים בו בערך 5 משפטים, יש בו 6 שחקנים שתקנים ועוד 6 בעלי חיים לא אקזוטיים. יופי של סרט.
 

קפת

New member
פעם ראיתי סרט בהוטני

כל היום הם אוכלים שם אורז ברוטב פלפלים אדומים וחריפים. לכל מקום שהם מגיעים, הם מוציאים סירים, ומבשלים אורז באחד, ופלפלים אדומים בשני. ואחרי זה הם אומרים שהתקווה היא סבל. נו בטח, אחרי שאוכלים כל היום אורז, ועוד אם פלפלים חריפים, למה כבר אפשר לקוות? רק לסבל...
 
לא התרכזת, קפת

היו שם גפ תפוחי עץ וגבינה מיובשת. מי שצריך לחרבן המון אורז וצ'ילי יודע שאין מנוס מתקווה (לפני) ומקצת סבל (בהמשך).
 
סחתיין על האבחנה הדקה

ובעצם, זה מאד מזכיר לי את הכניסה לפורום - תקוה לפני וסבל בהמשך.
 

Le Fay

New member
ג'יזס. ככה את רואה את עצמך בחלומות?

בטרנינג סינטטי צהוב עם פסים שחורים?
 

א י ל ה

New member
מה לא ברור?

She's a human fly. She says bzz bzz bzz. כשהיא חולמת, היא משתדרגת לדבורה.
 

Le Fay

New member
../images/Emo45.gif וואללה. איך לא

חשבתי על זה בעצמי. אומה תורמן כפאזה בדרך למאדאם בובארי מנוה צדק: הם היו סובבים כפרחים מזמזמים סביב דמותה של בעלת הבית הדקה כצרעה. אליה ועוקצה: בפנטזיה הזאת לא די שכולם כיתתו חרבות גאנזי לעטים, גם הזריקו לתורמן אי קיו.
 

Ricca

New member
בחלום שלי

זאת הייתה חליפת עור. ובמציאות- הייתי פעם בפירנצה, תפסתי אוטובוס, ועלה תחנה אחרי קוראני עם חרב, אני לא בטוחה לחלוטין בלאום שלו, אבל תחושת בטן חזקה אמרה לי שהוא קוראני. סגנון הלבוש החנוני והסלולר עם שני המסכים הצבעוניים, חייב להיות קוראני. למטוס לא היו נותנים לו לעלות עם חרב.
 

Le Fay

New member
אה. עכשיו את מדברת.

אבל מותר לשדרג למעיל של מורפיוס. בינינו, גם לתורמן לא נתנו לעלות למטוס עם חרב. במאה הזאת אפילו חליל צד מחרימים לך לפני העליה למטוס. יחד עם המטריה, מיכלי הדיאודורנט והמספריים לצפורניים. נ.ב. חנון לא עוזר. אם המסך סוני והשעון רולקס אותנטי, הוא יפני. בשני המקרים, אם הוא לא צ'לן או לפחות כנר, חבל על הזמן שלך.
 

סיטרא

New member
בחלום שלי

אני נזכר בילדותי ביפן העתיקה, בצל קורתה של הפאגודה ששימשה כמתנ"ס איזורי. מלוכסני עיניים היו מוטלים בתנוחות מדיטציה שונות, שקועים בעולם עילאי, סמוראים ביצעו חרקירי להנאתם בכל פינה ומאמיני השינטו הסתדרו בשלשות בתוך ערוגה של עלי שלכת, יום שגרתי הזדחל לקצב שעון המים העתיק שהוצב בכניסה לחורשת השזיפים, מספרים שקונפוציוס לן שם פעם, אכל מפרי הגן ושתה ממימיו הצלולים של המעיין, עד שבאה זונה לפתותו, הייתה מפצירה בו שיעניק לה מכל אשר חננו הבורא, היה כובש פניו בשולי אדרתו, עד שהיו פרחי לוטוס מנצים למרגלותיו, על כן בורך המקום ההוא. מַג'וּצוּ, אטרקציה מקומיות בזכות עצמה, ישבה על מחצלת דקיקה כשעכוזה דבוק לעקביה, שיערה היה אסוף בקוקס ששני קיסמי עץ ארוכים נעוצים בו. כך ישבה בדממת הבוקר, אחזה במיכחול דקיק בין שתי אצבעות ושירטטה דובדבנים כחולים על ספל, ואני יושב מולה, משתאה נוכח הפלא המקומי. פתאום הגיעו הפורטוגזים, כמושיעי האנושות, בספינות המפרשים הענקיות שלהם, שצלב ענק רקום על כל מפרש ומפרש כנושא הבשורה מפי מרן ישוע. גם ואסקו דה-גמה היה שם, לפני ששמו יצא לתהילה בקרב קהילות יורדי הים, לימד את היפנים סנסקריט מדוברת והוציא שורשים ממספרים אי-רציונליים. בעוד כולם משתאים, שולפים מצלמות דיגיטליות להנציח את הקסם הממשי הזה, חישמלה את אוויר הבוקר הצונן זעקה - "או-רן אישי!!". צרצר לא צירצר ופרפר לא פירפר, עופות השמיים קפאו במעופם, גלי הים פסקו מהמייתם וגלגל השיניים של היקום הפסיק לחרוק. התעוררתי מהשקט.
 
עכשיו אני נזכר מאיפה אתה מוכר לי

אתה היית הילדה הקטנה שאומה תורמן הרגה את אמא שלה בתחילת קיל ביל 1. אחרי זה הסרט היה כל כך משעמם, שרק דיסוננס חזק במיוחד שנגרם לי עקב הוצאתם המיותרת של 23 שקלים בוידאומוט השכונתי גרם לי להמשיך ולפלבל בעיני העצומות למחצה עד תומו, ולזכור במעומעם שמות טיפשיים כמו אורן אישי.
 
ציון הלא תשאלי לשלום חמורייך

דיסוננס. אחלה של מילה. לא תמיד קשורה - אבל אחלה של מילה. חמור או סתם פרד עיקש ולא ממש חכם? אמנם זה מקרוב באתי אך דומני כי בניגוד לצבא ההגנה לישראל, כאן אין חובת גיוס לתגובה בכל אשכול ולכן כדאי שאם נתקעת באמצע התגובה בלי מילה מתאימה, תשלח אותה כמות שהיא או פשוט תשתוק. חג שמח ונעים להכיר.
 
למעלה