לא רק סופרים.
פרט לשמות של טכניקות, שבאופן טבעי נאמרות בשמן המקורי, גם הרבה פקודות והוראות בדוג'ו נאמרות ביפנית (לשבת, לעמוד, ללבוש/להוריד מסיכה, להחליף בני זוג וכו'). הספירה ביפנית, אבל לא מחייבת. אם התלמידים צריכים לספור, מי שלא יודע או לא נוח לו יכול לספור בעברית. אני אישית רואה חשיבות בשימוש בשפת מקור. ראשית ועיקר, זהו שימור חלק מהמקוריות והאתניות של השיטה. שנית, גם אם זה פרט שולי, תלמיד שיסע ליפן להמשיך להתאמן, יבין כמעט כל שנאמר בדוג'ו, מה שיגרום לו להרגיש נינוח יותר, וכך יוכל להתרכז באיבוד ההכרה בשל חוסר חמצן, ולא סתם בגלל בלבול. מה שמזכיר דוגמא בעניין - נכנסתי פעם להשתתף באימון קנדו אקראי בדוג'ו בפאריז. האימון כולו היה בצרפתית, ועד שלא הדגימו במה מדובר, לא הבנתי כלום. המורה, שהיה צעיר מאד, צחק עלי כשלא הבנתי מה הוא מסביר. טעות של מורה צעיר. גם אני טעיתי כשהדבקתי אותו אח"כ לקיר לפני התלמידים שלו, אבל הרגשתי הרבה יותר טוב
בקיצור - יפנית שפה קשה, אבל חשובה. איל.