יער שרוף

[Dem Brooklyn bums]

יער שרוף

האם יצא למשהו לטייל ביער שרוף איזה תחושות המראה עורר בכם האם יש בכך משהו מרהיב או שחשתם בעיקר רתיעה ועצב

 

[sela v]

ואיך זה קשור לפורום?

 

[jeshu]

הייתי בשנת 91 בתור ילד בהר סנט הלן באורגון שהתפרץ בתחילת שנות ה80 וזה היה מראה מאוד מרשים מבחינת מידת ההרס שלו.הכל מסביב היה גזעים נפולים ומתים.צריך גם לזכור ששריפות הן פתח להתחדשות ויש להן חשיבות בטבע.

 

[מאמא עוף]

אהה זה לא בוושינגטון סטייט?

 

[jeshu]

זה היה לפני 13 שנה אולי טעיתי.אם טעיתי אז תודה על התיקון,אבל אני את הבחינה במבוא לגיאולוגיה סיימתי לכתוב היום בשלוש אחה"צ...

 

[מאמא עוף]

צ ח ו ק י ם

רק בררתי כי לא הייתי בטוחה בעצמי ומה הקשר לגיאולוגיה ..... זה שזה ממוקדם בוושינגטון??? פחחחח הייתי דווקא שמחה לקבל עותק של העבודה כי אם כך ארוץ לי להרשם לסמנריון בגיאולוגיה בשנה הבאה באוניברסיטה ואדע שיש לי כבר עבודה מוכנה רב תודות ועכשיו ברצינות זה באמת בוושינגטון אבל לא צריך להתפחלץ אור

 

[jeshu]

אמרתי שסיימתי בחינה לא עבודה...והקשר הוא שזה הר געש...

 

[מאמא עוף]

לא הבנת אותי - זה לא קשור כי...

כי הדיבור פה היה על המקום של איפה זה נמצא (על זה שזה הר געש לא דיברנו בכלל ומראש שנינו יצאנו מנקודת הנחה זהה פה) דבר שני- חבל שזה רק בחינה ולא עבודה (באמת)

 

[jeshu]

אני כן מכין מצגת קטנה בנושא "עקת חום בצמחים - התמודדות בעזרת חלבןני HSP"

 

[kogawa]

יער שרוף

מרבית היערות השרופים אינם קיימים מכיוון שנשרפו. טיול בשרידי יער שרוף הוא חוויה מאד לא נעימה, וקטונתי מלתאר הרגשה זו כפי שמשורר היה מתאר חוויה זו. יצחק לנגל בתערוכתו שאולי עדיין מוצגת "ירוק כחול לבן" מביא תמונות כמו זו, ודרכן את רשמיו. מה שאני יכול לתרום זו תמונה של שדה לבה בהוואיי שבו ניצבים גזעי עצים שרופים מהחום העז הנפלט מנהרות הלבה.

 

[חי בר]

טיילתי הרבה ביערות שרופים

באפריקה זה אפילו דבר שבשגרה, בין אם זה מהחום או הצתה מכוונת של מקומיים (למטרת צייד או פינוי שטחים). עצוב? כן. באזורים של סוונה זה חלק מתהליך טבעי באזורים מיוערים פשוט לא נשאר כלום (בעיקר אחרי שמתחילים לגדל על זה חקלאות). איפה הרגשתי הכי עצוב? בטיסות באתיופיה, כשרואים מלמעלה מה שנשאר מהיער המקורי (כמה אחוזים בודדים) זה ממש עצוב- זה גם גלגל קסמים כי בגלל שריפה וכריתת היערות האדמה נסחפת ונשארים סלעים חשופים ואז חייבים להמשיך להשמיד עוד יער וחוזר חלילה. אגב, באחת העליות להר קניה עברנו גם באזור שנשרף לא מכבר והיינו כבר די גבוהים (לא זוכר בדיוק אולי כ-3000 עד 3500 מטר) אז לא חשבנו למצוא שם חיות. בגלל השריפה האדמה היתה בצבע שחור וכל הצמחייה היתה חרוכה. תוך כדי הליכה, שני "סלעים" במרחק של כמה עשרות צעדים מלפנינו פתאום התרוממו: אמא בופאלו והגור שלה. הם הסתכלו לעברנו (ובקושי הספקנו להבין מה קורה אבל קפאנו במקום מרוב פחד) ופשוט התחילו לרוץ בקו ישר בלי לחשוב יותר מדי- פשוט רצו קדימה לפי הכוון שהם התרוממו. מזל שלנו שהם קמו ככה שהפנים שלהם לא היו ממש לכוון שלנו אבל עברו מספיק קרוב שהרגשנו את הצעדים שלהם. כשאתה מתנשף בגלל העליה, הגובה והתרמיל על הגב אין הרבה מה לעשות חוץ מלהגיד תודה שלא הפכנו לפיתה

עד היום אני לא יודע מי פחד יותר הבופאלו או אנחנו

 

[jeshu]

גם בלאוס זה ככה זה המצב באיזורים כאלה.האדמה מאוד ענייה בנוטריינטים (אולי בגלל שטיפה של גשמים חזקים) ולכן כל כמה שנים צריך לעבור חלקה ולבער שטח יער חדש,גם כדי לתת לחלקה הישנה להתחדש וכדי שניתן יהיחה בכלל לקיים חקלאות. הבעייה האמיתית היא ריבוי האוכלוסין.האוכלוססיה גדלה,צריך לאכיל אותה ולשם כך לבער יותר יער.בעבר ביעור היערות הזה שנעשה בקנה מידה קטן היה אפילו דבר חיובי שנתן פתח להתחדשות.היום בלאוס בעונה של הביעור מריחים כל הזמן באוויר ריח של מדורה.וזה עוד בלי לדבר על השטחים הכמעט שוממים שנשארו אחרי ההפצצות הכימיות של האמריקאים במלחמת וויטנאם.

 

[עומר ד]

ילווסטון פארק

בויומינג,אידהו ומונטנה בארה"ב, מכיל הרבה מאוד קמ"ר של יער שרוף, הייתי לפני שנתיים (השריפות שם בתקופה של מלפני 15 ועד שנה לפני שהגעתי לשם). מצד אחד זה קצת מדכא ומצד שני כמו שרשמו כאן, זה מחדש את היער במובן מסוים, והיות ושם כל השריפות טבעיות ולא מכוונות זה גם ממחיש טיפה את העוצמה של הטבע.