יערה בת שנתיים
אני מתנצלת בפני יערה שזו לא הודעה שמחה וחוגגת (את ההודעות השמחות פרסמתי במקומות אחרים) גם בגלל ההודעה של אירית, אבל גם בגלל שאני יכולה לכתוב רק פה את הרגשות הנוספים שעולים ביום הזה. אתמול בלילה מצאתי את עצמי קוראת שוב דברים שכתבתי לפני 3.5 שנים, כשאיבדתי את האחות הגדולה של יערה, ואחר כך במהלך ההריון שלה. ככל שההריון התקדם ויערה הפכה לגדולה יותר מאחותה הגדולה, המשכתי לכתוב מכתבים לאותה תינוקת אבודה, מתנצלת בפניה שהנה תינוקת אחרת תופסת את מקומה. והיום, כשהילדה בת השנתיים תופסת מקום כל כך גדול בביתנו ובליבנו, אני לא יכולה שלא לחשוב על אותה ילדה שבערך עכשיו היינו חוגגים לה עם 3 נרות בעוגת יום ההולדת אבל במקום זה היא נמצאת רק במגירה סגורה בלב. קשה לקלוט שאילולא האובדן ההוא, יערה כנראה לא היתה פה. ולמרות שהאובדן לא היה באשמתי עדיין יש רגשות אשם לא הגיוניים שמנקרים. אז היום אני מדליקה
ליערונת שלי, וגם
לילדה אחת שאת שמה אני אומרת רק בלב.
אני מתנצלת בפני יערה שזו לא הודעה שמחה וחוגגת (את ההודעות השמחות פרסמתי במקומות אחרים) גם בגלל ההודעה של אירית, אבל גם בגלל שאני יכולה לכתוב רק פה את הרגשות הנוספים שעולים ביום הזה. אתמול בלילה מצאתי את עצמי קוראת שוב דברים שכתבתי לפני 3.5 שנים, כשאיבדתי את האחות הגדולה של יערה, ואחר כך במהלך ההריון שלה. ככל שההריון התקדם ויערה הפכה לגדולה יותר מאחותה הגדולה, המשכתי לכתוב מכתבים לאותה תינוקת אבודה, מתנצלת בפניה שהנה תינוקת אחרת תופסת את מקומה. והיום, כשהילדה בת השנתיים תופסת מקום כל כך גדול בביתנו ובליבנו, אני לא יכולה שלא לחשוב על אותה ילדה שבערך עכשיו היינו חוגגים לה עם 3 נרות בעוגת יום ההולדת אבל במקום זה היא נמצאת רק במגירה סגורה בלב. קשה לקלוט שאילולא האובדן ההוא, יערה כנראה לא היתה פה. ולמרות שהאובדן לא היה באשמתי עדיין יש רגשות אשם לא הגיוניים שמנקרים. אז היום אני מדליקה
