יעניין את כולנו

[האלי]

אם וכאשר נורא קשה,

כדאי ללכת צעד אחד אחורה. במקרה הזה גלית, כדאי ללכת צעד אחורה, או אולי אפילו שניים, ולבדוק למה ממורמרים, לפתור את הסיבה להיותנו ממורמרים, לתקן אותה, ואז כבר הרבה יותר קל להיות נחמדים. כי את מבינה, להיות ממורמר, זה איך את מקבלת את העובדות שבהן את נפגשת. זה כבר ממש בתחום היכולת שלך לתת את האינטרפרטציה שלך לנתונים, לסביבה שבה את נמצאת. ואם תבחרי לקבל, ולא להתמרמר יהיה לך יותר נחמד, קודם כל, ואז יהיה לך יותר קל להיות נחמדה. שלך, האלי.

 

[פרח גן עדן]

כשהייתי תלמידת תיכון....

ראינו את הסרט הקצר במסגרת שיעורי האנגלית!! ובאמת לא חשוב מי הכותב? מי הבמאי? או מי השחקנים? המסר היה ונשאר-מדהים!!!

 

[russo1]

ודוקא אני תמיד הבנתי את המסר

ההפוך הנה סיפור על שני אנשים רכושנים שייחסו לאהב פן טכני לחלוטין. שחשבו שאהבה קונים בכסף שהם צריכים להקריב את רכושם האחרון עלי אדמות ובלבד שיוכלו לקנות לאהובם מתנה יקרה. אם הם היו מדברים ביניהם אם הם היו מאמינים באהבה שלהם הטרגדיה לא היתה מתרחשת. אבל במקום זה הם תקועים עכשיו שניהם עם חפצים יקרים אבל מיותרים והיא כבר לא כל כך יפה בעיניו כי אין לה את השיער שכל כך אהב והוא כבר לא כל כך מכובד בעיניה כי אין לו שעון רב חשיבות ושניהם קרחים מכאן ומכאן. אהבה היא לא רכושנות ולא צריך חשבון בנק שמן כדי לתחזק אותה והטרגדיה האמיתית בסיפור הזה היא ששני הגיבורים לא הבינו את העניין הפשוט הזה.

 

[רסיסים של אושר]

ואני חושבת

שדווקא עכשיו היא יותר יפה בעיניו כי המעשה הזה שהיא עשתה עבורו, הקורבן שהקריבה עבורו מראה שאין להסתכל בקנקן אלא מה שבתוכו. ותוך הקנקן שלה פשוט מרהיב ביופיו. ואני חושבת שעכשיו הוא עוד יותר מכובד בעיניה כיוון שהוא ויתר על משהו חשוב ומשמעותי בעניו כדי לנסות ולשמח אותה. אני חושבת שהאהבה הזו היא ענקית ויפיפיה.

 

[russo1]

את חושבת כך

כי את מסתכלת על הדברים בעינייך שלך אבל הם... הדבר הכי חשוב בעיניו היה השיער היפה שלה שבמיוחד בשבילו רצה לקנות לה סיכה הדבר הכי חשוב בעיניה היה השעון המיוחד שלו והנה אין לא את זה ולא את זה. ויותר מזה נסי להתנער מן הבטן השבעה שלך ולחשוב במונחים של עוני אמיתי, של רעב תארי לעצמך את התיסכול אין לך מה לאכול אין לך את המוצרים הבסיסיים הדרושים בבית ואת מקריבה את שיערך כדי לקבל מעט כסף ובכסף הזה את קונה לבעלך מוצר מותרות רק כדי לגלות שהמוצר שקנית מיותר וחסר ערך לחלוטין והנה את קרחת רעבה ואפילו מתנה לתת אין לך הסיפור מדגיש ומבליט לקורא עד כמה מיותר יכול להיות מוצר מותרות עד כמה אין בו צורך כמה מילות אהבה חיבוק חם קצת תשומת לב היו עושים את העבודה ובכל זאת משאירים בידיהם את רכושם כמאמר השיר היום אולי נדחה את בוא הלילה ולא נשאל לאור כוכב הן לי ולך יש כל אשר נשאלה גם בלי מילים נדע זאת כי נאהב

 

[פסיפלורה]

<מזילה ריר>

כמה קצוות אתה מציג בעצמך בהודעות בפורום

איפ´שר להגיד שאתה משעמם!!

 

[russo1]

טובע

קחי מפית ותנגבי

תודה לך יקירתי אני עושה כמיטב יכולתי

 

[רסיסים של אושר]

נכון בהחלט.

ואני עדיין חושבת כך ! אני חושבת שהאהבה שלהם היתה ענקית ולמרות הרעב והקור והעוני המחפיר הם - כל אחד לחוד - החליטו להקריב את הדבר היחידי שהיה להם בעבור אחר. זה בדיוק הענין ! היא הקריבה את שיערה כדי לשמח את אהובה והוא הקריב את שעונו כדי לשמח את אהובתו. כל אחד מהם יכל להשתמש בכסף לצרכיו הוא או לצרכי הבית. אך לא ! הם החליטו להעניק - לא לתת. להעניק ! - משהו קטן ומיוחד אפילו שאין להם מאיפה כדי לשמח אחד את השני. והיא בחרה להישאר רעבה וקירחת כדי שאהובה יהיה מאושר ולו לרגע אחד. שאהובה יסתכל כל יום בשעון שלו המעוטר בשרשרת הזו שהיא קנתה עבורו והלב שלו יתרחב מהאהבה שכבר קיימת בו בשבילה ובגללה. ולהיפך.

 

[האלי]

רסיסי אושר יקירה

נדמה לי שקראתי את זה בספר אנשי פנפילוב. אנשים שגויוסו כדי לעצור את הפלישה הנאצית לרוסיה, הקרב על סטלינגראד. המפקד שלהם שואל: מה אתם מוכנים לעשות בשביל המולדת? והם עונים אנחנו מוכנים למות בשבילה! ואז הוא אומר להם את אחד המשפטים היפים והחכמים שקראתי והולכים איתי מאז. הוא אומר להם: "אני לא רוצה שתמותו בשביל המולדת! אני רוצה שתחיו בשבילה, ושתילחמו בשבילה. וזה גם ההבדל פה בין הגישה שלך לגישה של רוסו. (כמו שאני רואה אותה, אבל אולי בכלל לא הבנתי?) למה צריך לסבול ולהקריב בשביל אהבה? למה לא להנות ממנה ולשמוח איתה?? לא כל כך לחפש איך להפתיע, יותר לחפש איך לשתף, להיות יחד ולהנות מזה. אבל נדמה לי שגררתי את או, הנרי המסכן רחוק מאד כבר, לא? שלך, האלי.

 

[קלמנטינה ה12]

ובמילים של לורין היל

המדהימה, בשיר Ex-Factor: care for me, care for me I know you care for me there for me, there for me said you´d be there for me cry for me, cry for me you said you´d die for me give to me, give to me why won´t you live for me ודרך אגב, אם כבר מדברים על מוזיקה סקסית... גם התקליט הזה מומלץ

 

[פסיפלורה]

גם אני ראיתי את הסרט הזה..

ורוסו - לא מסכימה איתך.. אם היו רכושניים - לא היו מוותרים על היקר להם. רכושנים לא מוותרים על דברים שכאלה! והם לא "הקריבו" - הם העניקו. סמנטיקה חשובה ביותר. בדיוק כמו שלא "נכנעים" לאהבה אלא "מתמסרים" לה. הכל תלוי בזווית הראייה. האחד מסתכל על זה מנקודת מבט של נתינה והשני מנקודת מבט של "ויתור".

 

[russo1]

אפשר להשתמש

באיזו סמנטיקה שתרצי העובדה היא שכל מה שהיא רצתה זה לעשות אותו מאושר בעזרת המתנה שלה כל מה שהוא רצה זה לעשות אותה מאושרת באמצעות המתנה שלו ובסופו של דבר המתנות של שניהם מיותרות אני זוכר שקראתי את הסיפור בעודי נער התחושה שלי היתה שהסיפור לועג להם, גורם להם להראות כמו שני טיפשים ומנקודת ראות של נער התקוממתי נגד זה לא הבנתי מדוע מנסה הסופר לגרום לי לחשוב שהמעשה שהם עשו לא יכול להוביל לסוף טוב. היום עם נסיון חיים קצת יותר עשיר שואלת אותי אשתי מה לקנות לי ליום ההולדת ואני עונה לה אל תקני לי כלום חיבוק ונשיקה זה כל מה שאני צריך ולפתע הסיפור נעשה לי הרבה יותר ברור כי מי צריך מתנות יקרות כשיש לו ביד אהבה

 

[רסיסים של אושר]

על טעם וריח אין להתווכח

ובכל זאת.... המתנות שלהם לא היו כאלה יקרות. הן היו יקרות ליכולות שלהם. אם אני זוכרת נכון המתנות היו לכבוד "חג המולד" וחלק נכבד של המסורת בחג הזה היא חלוקת מתנות. לטעמי? המעשה שלהם היה נפלא. כל אחד הסכים להקריב עבור השני כדי לשמח אותו בחג או בכלל אפילו. ולהבדיל כשיש לי יומולדת אני לא רוצה שישאלו אותי מה אני רוצה. גם לי יש ויזה וגם אני יודעת לגהץ אותה בעצמי. אני רוצה שבעלי יקנה לי מתנה שידע שאני אוהב אותה. שהוא יבחר אותה שהוא יעטוף אותה שהוא יתסכל כשאני פותחת אותה בהתרגשות שהוא יראה שהוא קלע לטעם שלי כי הוא מכיר אותי ורוצה שאני אשמח ולו לרגע בפתיחת המתנה. אבל... איש איש ודרכו הוא. גם הוא לא אוהב לקבל מתנות ומבקש רק חיבוק ונשיקה.

 

[אורמור]

והדיון של שניכם הוא הוכחה ניצחת...

שלכל דבר בחיים יש תמיד יותר מזווית ראיה אחת, רוסו גורס כך ורסיסונת גורסת כך.. רוסו טעמיו עמו רסיסונת כנ"ל.. מה רע? חייבים לפסוק? לדעתי ממש לא. ואם כבר מדברים על אהבה <תמיד טוב לדבר על אהבה..> אז עוד פן באהבה הוא לדעת להקשיב להיות פתוח לעוד דיעה, לא להינעל.. ואפשר גם לסכם את הדיון בכך.. דעתי כזו..אני אוחז בה דעתך שלך,מכובדת,-קודם כל היא דעתך אני מכבד אותך, אז מכבד גם את דעתך ונוכל להמשיך להתחבק ולאהוב גם אם דעתך שונה בכלל תמיד טוב שנשאר מרחב לדיאלוג כי אם תמיד נסכים ונאמר אמן... זה ישעמם. ואז מה אם הוצאתי דברים מהקשרם? בא לי, אז אמרתי.. ומערות´ס, בלי פרשנויות, ובלי השגות הקטע הזה מעורר מחשבות, ובכך הרוויח את לחמו.. תודה שהבאת אותו מהנפטלין גם אם הכרנו מפעם.. חן חן אור

 

[האלי]

מילה טובה צריך לתת, כשזה מגיע...

מגיעה לך

לפחות אחת. על הדברים החכמים האלו.

שלך, האלי.

 

[איש המערות]

בלי פרשנויות

קורא בשקט. ושוב קורא. משנה לך את הניק ל"אור more"

 

[דג דניאל דן op]

קראתי פעם, קראתי פעמיים

אשכרה לא מבין. איפה פה ההגיון... כאילו יש גבול של נתינה וקבלה... לא מבין ועוד דיון על זה. דניאל קשה ולא קולט אבל פולט...חופשי...

 

[מייקי69]

אוייש - עוד טלנובלה?

ואני עושה מאמצים כל כך קשים להבין את העלילה בשלוש טל-נבלות בערוץ 3. אוף! ואני? מה עושה לי את זה? משפט פשוט. לא תאמינו כמה פשוט. הכי בעולם. "רוצה שאכין לך קפה?" זה הכל. תמצית האהבה, הדאגה ומה שלא תרצו. משפט שבחיים לא אשמע אותו בתוך בדידותי המזהרת. "להביא לך כוס מים" גם נשמע טוב. אבל קפה - הרבה יותר טוב. אף אחד לא יודע איך להכין לי קפה כמו שאני אוהבת. אז לשבת על הספה, מפורקת ומרוסקת, מתפנקת ומתפרקת, ולשמוע קול גברי אהוב אומר: "רוצה שאכין לך קפה?" יאמייייייי ! שיא האינטימיות !!!! מייקי הרעבה מסתפקת בפירורים

 

[דינה.מיט]

מכל השרשור הארוך הזה

זו ההודעה שזוכה אצלי בדוז פואה!!! שיא האינטימיות האיכפתיות הדאגה והרצון לתת ללא תמורה רק להעניק משהו טוב ובגללך דינה.מית געגעת לאינטימיות רוצה שאכין לך

?????

 

[דג דניאל דן op]

זוזי מפה, זוזי

אני, אני רוצה להכין לך קפה. לבד אפשר? דניאל