יעל יעל

[poo1982]

יעל יעל

יש לי בעיה. אני מעשנת סמים קלים כבר כמעט עשור על בסיס יומיומי וכמעט שנתיים כבר שאני רוצה להפסיק. כל הטיעונים וההיגיון והשכל הישר מורים בקו ישר ויציב על פשוט להפסיק. אז זהו, שזה לא כל כך פשוט לי אני לא מצליחה לא להתפתות. אני יכולה לא לעשן כמה ימים, שבוע ואז "פתאום".. לא ברור לי איך ומה .. אני מוצאת את עצמי שוב במציאות הזאת שאני כל כך רוצה לצאת ממנה. ניסיתי להעלים מהחיים שלי את כל החברים שהיו לי רק לעישונים אבל הבעיה היא שגם אחים שלי מעשנים ועוד כמה חברים ממש טובים שלי ,שאני לא מצליחה לעשות את הויתור של לסנן אותם מהחיים שלי או לראות אותם במינונים נמוכים יותר. אני בדיסוננס אחושרמוטה ואני ממש רוצה להפסיק כבר לעשן, לא רוצה יותר להיות עבד לשגרה הזאת שהסאטלה כופה עליי. אולי יש לך עצות איך ליישם מה לעשות ובכלל אני יעריך את האמת בפרצוף פשוט תודה יעל

 

[שריד]

קוראים לזה התמכרות

וככזו היא דורשת תעצומות נפש. ע"ע הכרישים במחפשים את נמו. מה את מוכנה לעשות כדי להפסיק לעשן ? עד כמה רחוק את מוכנה ללכת ? מי יכול לעזור לך ? שריד

 

[יעל ניסן]

poo, poo...

כמו ששריד כתב - זו התמכרות. קשה מאוד להפסיק לבד התמכרות לחומרים שונים. אם את רצינית בנושא הפסקת העישון (ואגב, כבר מזמן הסמים הקלים לא קלים בכלל אפילו שנורא נוח 'לשווק' אותם ככאלה) - התקשרי למקום כמו אגודת אל-סם והתחילי להתעניין אילו אופציות רציניות יש לגמילה ולתמיכה בגמילה באזור מגורייך. אין לי מושג מה עישנת אבל הפסקת שימוש בחומר פסיכואקטיבי כדוגמת קנאביס משפיעה על הגוף ועל הנפש. ההשפעה אינה קבועה ותלויה במרכיבים רבים כמו בכמה קנביס השתמשת, באיזו תדירות, מהו מצבך הפיזי והנפשי, והכי חשוב - על איזה צורך עונה לך השימוש בסם. חשוב שתדעי שהפגישות באל סם הן אנונימיות ולא נרשמות או מדווחות בשום מקום וכי מומלץ לשלב את תהליך הגמילה בשיחות עם איש מקצוע שיעזור לך,להתחזק ולהתארגן ללא הסם שכיום ממלא איזה תפקיד בחייך.

 

[poo1982]

יעל ושריד החמודים

טוב, אז הנה הרחבה קלה של הסיפור שאולי תעזור לכם לתת לי הכוונה יותר ספיציפית ומועילה. אבל לפני, תודה על ההתייחסות והתשובות הכנות. אז את הבעיה כבר הצגתי, ועם העובדה שזו התמכרות כבר מזמן השלמתי. ואמנם אכן כתבתי סמים קלים, אך לא בכדי לשים את הסמים האלה בקטגוריה פחות חמורה אלא רק כדי להתייחס לחשיש, גראס, ומריחואנה על כל סוגי עיבודיה במילה אחת. אני כבר מזמן מזמן הפסקתי לזלזל בחומרת הסמים ה"קלים" האלה.. אפילו לדעתי במובנים רבים הם יותר גרועים מהסמים ה"קשים", שהם מביאים את האדם לאיזה שהוא שפל מדרגה, איזו תחתית שממנה או שהוא קם או שהוא טובע בחרא, תרתי משמע. הסמים האלה, כמו החשיש, לא משביתים אותך, החיים שלך כביכול ממשיכים להתנהל ואתה יושב בנוחיות ומין השלמה עם המחיר של הסאטלה. איך שאני רואה את זה, החשיש מחזיר אותך לילדות, אתה צוחק כמו ילד, נהנה כמו ילד אבל כמו ילד, אתה לא חושב קדימה על העתיד שלך, ובלי להרגיש חולף לו כמעט עשור ואתה מגלה שעשית אולי שמינית ממה שרצית ויכולת.. בקיצור, אני מיציתי את עניין העישונים. לא רוצה את זה יותר. רוצה להתמודד עם ההשלכות ולהמשיך הלאה בראש צלול. אני כבר מרגישה שזה מטפש אותי ומועך אותי וחוץ מקצת כהות חושים עייפה והומור לא ברור אין בזה כלום, בהתחלה, בשנים הראשונות, אני מודה ומתוודה, אהבתי את זה, רציתי את זה, זה לימד אותי להשתחרר ולהנות, לצחוק, לזרום לדבר עם אנשים, זה נתן לי הרבה דברים אבל לאט לאט זה גם התחיל לקחת לי הרבה דברים. שרק בשנה- שנתיים האחרונות התחלתי להרגיש את זה ולהיות מודעת לזה כי פתאום קלטתי שזה משאיר אותי במקום ועוד גורם לי לתרץ את ההיתקעות הזאת כדבר שבא מתוך בחירה אישית ומודעת. ופתאום גילית שאני לא מצליחה להפסיק גם כשאני מאוד מאוד רוצה. בשנה האחרונה הפתחתתי את העישון באופן משמעותי. עד אז העישונים היו על בסיס יומיומי, כל יום, רוב היום ובשנה האחרונה אני מעשנת פעם בכל כמה ימים, כל יומיים-שלושה, לפעמים שבוע אבל לא עוברת תקופה ארוכה בין שאכטה לשאכטה. בכל אופן, גם אחים שלי מעשנים ועוד זוג חברים טובים, חברי נפש שלי. עד לאותו הזמן שבו הבנתי שזהו בשבילי, זה מיצה את עצמו, כל החברים שלי, מכרים, ידידים, בעצם כל מעגלי החברה שלי היו בנויים אך ורק וסטלנים ו/או נרקומנים למינהם וברגע שהבנתי שאני רוצה להפסיק, עשיתי קאט מכל האנשים האלה. שיניתי את פני המציאות שבה חייתי עד אז אבל רק על זוג אחד של חברים ועל האחים שלי לא הייתי מוכנה לוותר והנה זה מה שמושך אותי ומפתה אותי ואני לא מצליחה להתגבר על הרצון לעשן כשאני לידם ויש משהו. דרך אגב, לאורך שנתיים הייתה לי בעית סמים; קוקאין, אמדי, טריפים, אסיד וכדו' ועשיתי לעצמי גמילה קשה ומוצלחת. אז איך אני מצליחה עם התמכרות כזו קיצונית ועם זאת אני הולכת לאיבוד..? איפה הצדק, איפה... בכל אופן, לפני זמן קצר פניתי לאל-סם ודיברתי איתם, יש להם כל מיני תוכניות עזרה לנוער בעיקר ולנרקומנים, הסטלנים המכורים קצת נופלים אצלם בין הכיסאות, הם הפנו אותי לאיזו יועצת שלא נשמעה לי כל כך מזמינה שהסבירה לי שכדי להתחיל איתם תהליך אני צריכה להגיע למרכז ולדבר עם היועצת שם ואז התחילה להסביר לי מה המחירים של הפגישות וזה. ואני האמת, פיתחתי מין אנטי קטן אליהם. אז בבקשה אם אתם יכולים לתת לי עצות שאני יכולה ליישם, טיפים, אולי ספרים שיכולים לעזור לי, בקיצור מה שאני בעצם מבקשת מכם זה מוטיבציה וקצת הבנה והקשבה אם זה אפשרי. ואמן אמן אמן שתגמר כבר הסאטלה הזאת !

 

[יעל ניסן]

נו?

ומה עוזר לך האנטי שפיתחת למי שיכול לעזור לך? אז הם לא הכי נחמדים בעולם. מה זה שייך? את לא צריכה עכשיו מישהו נחמד - אלא מישהו שיתפוס אותך בציציות ראשך ויעזור לך להפסיק. ולא - הוא לא יהיה נחמד אבל עקבי ובעל גבולות ברורים - מה שכנראה לא נעים לך. אותם גבולות ברורים שאת לא מצליחה להציב בין עישון לבין יחסי קרבה לאחים שלך. הרי גם זה לא קשור אחד לשני. הבחירות שלהם לא חייבות להיות הבחירות שלך ואתם עדיין יכולים להמשיך להיות אחים עם מערכת יחסים כלשהי. תארי לעצמך שהיה לך אח מטפס הרים. האם היית חייבת לטפס גם את על הרים כדי להיות בקשר איתו? האם התחביב שלו חייב גם להיות שלך כדי שיהיה לכם על מה לדבר? לא ממש. אותו הדבר עם הסמים. כשאת מחליטה להפסיק והם מחליטים להמשיך עם התחביב הזה - נקודות המפגש שלכם יהיו היכן שאין עישון. חוצמזה שאת כל כך רוצה להתקדם ולעשות דברים בחייך - התחילי לעשות אותם, ככה בצעדים קטנים ומלאי את היום שלך בעשייה מקדמת כך שבכל מקרה יהיה לך פחות זמן לבלות עם המעשנים בעישון.

 

[שריד]

יש טוב בעישון, מזמן לא קראו לי חמוד

וברצינות, בהמשך לדברים של יעל, כתבת תילי תילים של מילים ומעשים ? גורנישט. מעבר לעישון, האם את עובדת ? לומדת ? מה את עושה ? איך יש לך זמן/כסף לעשן ? האם את מוכנה לשים את הכסף של העישון לטובת טיפול ? את רוצה להעזר בנו ולקבל קצת סמפתיה בחינם, אז כנראה אנחנו ממש חמודים דרך ענן עשן. בפועל אנחנו לא. אנחנו רוצים תוצאות. יאללה תתחייבי. תקבעי מטרות, דווחי עליהן... נשמח לשמוח איתך בהשגת המטרות. (ואולי נהיה בסוף חמודים על אמת

)

 

[poo1982]

וואוו...

איזו שטיפה על הבוקר. ובצדק גמור. רוצה שיקרה ? תעשי ! וואלה, עם כל הקושי וכל שאר התירוצים, נכון. נכון נכון נכון נכון. טוב. שריד, אני עובדת ולומדת ויש לי חיים יחסית מלאים והעישון נעשה בערבים בדר"כ, ואין לי יותר מדיי זמן לעשן, אני דיי מפנה זמן על חשבון דברים אחרים וגם בדר"כ לא עולה לי כסף. אבל אני לא רוצה . לא רוצה לא רוצה. וכן, אני מוכנה לשים קצת כסף על טיפול כי אני מבינה שלבד זה לא יקרה. אז יאללה, מחר אני אברר מה, איפה, כמה ואני מקווה שהתהליך יתחיל. בנתיים אני לא מעשנת כבר יומיים ואני מקווה שזה תחילתו של תהליך ניקיון ארוך טווח. ונכון, יעל, נכון. באמת לא עוזר לי האנטי הזה, עוזר לי לתרץ את המשך הסאטלה הזאת שאני טוענת שאני רוצה לסיים. ואני מסכימה לגמרי על הדברים שאמרת על המערכת יחסים שלי עם אחים שלי ואני רוצה ליישם את זה. אז מה אני עושה כשאני קופצת אליהם? כי אני מכינה את עצמי בדרך שיהיה שם עישונים ואני גם מדרבנת את עצמי לא לקחת חלק מהם אבל בסוף אני נכנעת ופתאום יוצא לי עשן מהפה. אז מה, בנתיים? לא ללכת? לקבוע במקומות אחרים? או דווקא כן ללכת ולהכריח את עצמי להתאפק ולעבור את המחסום הזה? וואו, איזו השכמה. זאת האמת בפנים. אם אין תירוצים שאפשר להצדיק דרכם את המעשים שלך, אז בעצם המצב באשמתי ואם הוא לגמרי באשמתי אז עליי החובה לתקן אותו. ואלה הקשיים שאני יאלץ לסבול. ירידה לצורך עליה מה שנקרא. אוקיי. אז מה לגביי האנשים שחשובים לי ומעשנים, ללכת אליהם ולנסות לא לגעת בזה איתם או לא ללכת אליהם ולהיפגש במקומות אחרים? מה נכון לעכשיו בשבילי? וכשיש דודא אז מה? לשבת ולהירגע? איך מעבירים אותה?

 

[יעל ניסן]

נראה לי

שעד שתתייצבי - נסי להיפגש עם האחים שלך וחברייך המעשנים באזורים בהם לא יהיה סיכוי שיעשנו. לא בבתים שלהם ולא בבתים של אחרים - בחוץ, במקומות ציבוריים, בבתי קפה, בקולנוע או בכל פעילות כיפית אחרת שלא קשורה ולא יכולה להיות קשורה בעישון.

 

[שריד]

אני מציע בלוג, שבו תכתבי כל יום

ואם היה אפשרי טכנית, הייתי מרים את הכפפה ופותח עבורך מונה ימים בפורום.