יעוץ
איך להתחיל? אני לא בטוחה שאני בפורום הנכון אז בבקשה אם לא הגעתי למקום הנכון, אנא תפנו אותי. ובכן, הסיפור שלי הוא כזה והתחושות בהן חזקות עכשיו, הענין הוא שהרבה אנשים בחיי פגעו בי, ניצלו אותי, העליבו אותי, לווא דווקא עכשיו, אלא בזמנים ובתקופות שונות, אני כנראה צברתי הכל, ופשוט החלטתי להתנתק מכולם, כולל משפחתו של בעלי, שבטח שואלים את עצמם מה קרה לי ומה עשו לי, אני פשוט לא רוצה לראות אותם, לא מתעניינת בהם, חמותי מצידה בטח אומרת שאני לא חסרה לה, כי אני יודעת שהיא מעדיפה את הבנות שלה לידה ואת הבנים כשהם באים אליה לביקור - לבד. גם מהשכנים ניתקתי קשרים, פשוט לא בא לי לפגוש אף אחד, לדבר או לשמוע. הקשה מכל הוא שגם עם בעלי אני ביחסים מעורערים, יש נתק חזק ולי כבר אין מה להפסיד, אני מרימה ידיים ונותנת לגורל לעשות את שלו. אני מרגישה כאילו מן נקמה להכאיב להם וגם לי, זה כואב, אני אולי לא מבינה את עצמי, לא יודעת להביע את עצמי, אולי מבולבלת. מה דעתכם?
איך להתחיל? אני לא בטוחה שאני בפורום הנכון אז בבקשה אם לא הגעתי למקום הנכון, אנא תפנו אותי. ובכן, הסיפור שלי הוא כזה והתחושות בהן חזקות עכשיו, הענין הוא שהרבה אנשים בחיי פגעו בי, ניצלו אותי, העליבו אותי, לווא דווקא עכשיו, אלא בזמנים ובתקופות שונות, אני כנראה צברתי הכל, ופשוט החלטתי להתנתק מכולם, כולל משפחתו של בעלי, שבטח שואלים את עצמם מה קרה לי ומה עשו לי, אני פשוט לא רוצה לראות אותם, לא מתעניינת בהם, חמותי מצידה בטח אומרת שאני לא חסרה לה, כי אני יודעת שהיא מעדיפה את הבנות שלה לידה ואת הבנים כשהם באים אליה לביקור - לבד. גם מהשכנים ניתקתי קשרים, פשוט לא בא לי לפגוש אף אחד, לדבר או לשמוע. הקשה מכל הוא שגם עם בעלי אני ביחסים מעורערים, יש נתק חזק ולי כבר אין מה להפסיד, אני מרימה ידיים ונותנת לגורל לעשות את שלו. אני מרגישה כאילו מן נקמה להכאיב להם וגם לי, זה כואב, אני אולי לא מבינה את עצמי, לא יודעת להביע את עצמי, אולי מבולבלת. מה דעתכם?