המשך - מסי ועד:
ראשית אין ויכוח על נחיצותם - הם מאפשרים לועד מינימום הכרחי של חופש תקציבי לפעול. בלי מסי ועד אפשר לשכוח מהדברים הכי בסיסיים כמו ניהול משרד ופעילויות שוטפות, שלא לדבר על שכירת מזכיר ישוב. בלפיד, נכון להיום, יש 74 אלף מ"ר בנויים ואם תכפיל את זה בממוצע של 11 ש"ח למ"ר מס ועד תקבל פוטנציאל של 814 אלף ש"ח תקציב שנתי, שמקורו במסי הועד (ואנחנו לא מתייחסים כאן לתקציבי פיתוח מהמועצה, לתב"רים למינהם וכד'). זה כמובן בהנחה שהגבייה מלאה וללא הנחות. מאחר והגבייה אף לא מלאה ב - 100% ותמיד יהיו תושבים שזכאים להנחות, הסכום אמור להיות נמוך יותר. לא ברור לי מדוע, אבל הועד הנוכחי תכנן את התקציב לשנה הקרובה על בסיס גבייה של 65%. זה נתון רע מאוד לטעמי, מה גם שהגענו כבר בעבר ליותר מ - 90% גבייה, בהסכמה (בלי עו"ד, בלי עיקולים ובלי בתי משפט). נושא הגבייה חשוב ביותר מאחר ויש כאן גם סוגייה תקציבית וגם סוגייה חברתית - כמה זמן יסכימו המשלמים להרגיש פראיירים? מצד שני, חשוב שהתושבים ירגישו שהמיסים שלהם הולכים למקומות ראויים ומוסכמים. וכאן אנחנו חוזרים לחשיבותה של תוכנית העבודה: כשיש תוכנית ברורה והועד פועל בשקיפות מלאה, אזי כולם יודעים לאן הכסף הולך. אין סודות ואין הפתעות. לכן חשוב לגבות מסים -לכן חשוב שכולנו נשלם. לדעתי, הלא קובעת, ראוי שהועד החדש יעמיק מאוד את הגבייה, ראשית בהסכמה ובנסיון לעשות זאת ברוח טובה. אם זה לא ילך, ראוי להשתמש בכל הכלים החוקיים העומדים לרשותו ולעשות את מה שצריך. גם זה חלק מתהליך התבגרות של ישוב, שאנחנו חייבים לעבור.
האם רצוי ליצור כתב הסכמה אישית לחברי הועד ונציגי הישוב למועצה, המאפשר להשלים ו/או להחליף חברים כנדרש?
