יסורים באמצע הלילה.

[מיקי חוזרת]

יסורים באמצע הלילה.

הימים עוברים לאט לאט,כל דקה כמו נצח. יותר נכון להגיד כל דקה היא סבל בלתי ניגמר...... אני לא מסוגלת יותר לשרוד, לא יכולה יותר. מחכה שמשהו ישתפר,שהכל ריאה טוב- אבל זה לא ככה-אוףףףףףף אני כל כך רוצה לדבר עם מישהו, אבל אין עם מי, כולם עסוקים או ישנים עכשיו.אני לבד אני מגעילה אני פשוט יצור חסרת תועלת, כל כך שונאת את עצמי.עכל הנסיונות שלי לא עזרו, אז בבקשה שמשהו ייקח כדור וידפוק לי אותו בראש.שיגמר כבר כל הסבל הזה,גם זה יותר מדיי לבקש??? הבעיה היא שאין אפילו מישהו שיעשה את זה- אין מי שיגאל אותי מהיסורים. אויי דמעות! :~( שוב אותן תסבוכות בראש ומחשבות רעות, מעיקות. והעבר שרודף אותישוב ...למה?? אבל אין מי שייתן עכשיו- ממש עכשיו חיבוק אין מי שאוהב ממ שעכשיו כשקשה לי, צריכה פשוט חיים חדשים . כל כך רע וזה לא עובר. הסבל לא ניגמר.די יאל תגידו לי ללכת לפסיכולוגים ורופאים של תורת הנפש כי אני משש כבר לא מאמינה בהם.

 

[סיזיפוס]

על חטאי אני מודה היום

דווקא לא היית אתמול לבד. ראיתי את ההודעות שלך(לא את זו) וראיתי את ההודעות שלך ,אחרי שקראתי כמה מההודעות שהמשתתפים השאירו כאן. מה אגיד לך, הרגשתי שכבר אין לנו שום נושא משותף. מה שהכי רציתי להגיד לך אתמול בלילה זה שתתפללי, אבל אחרי מה שקראתי, הרגשתי שהעצה הזאת,לא יכולה להיות יותר רחוקה מכם כרגע. הרגשתי שזהו מיציתי. אם אתם לא יכולים להעזר בעזרה שלי, אז כבר אין לי מה להציע יותר. רציתי לומר לך שאולי תדברי בצ´אט של עזרה נפשית, אבל לא ידעתי מה תגידי. הרגשתי כזה רצון לשמוח אתמול, אחרי הרבה זמן שהתנזרתי מהמחשב, והנפש שלי,פשוט לא היתה פנויה לשמוע שום דבר אחר, וגם פחדתי שאני פשוט לא אדע מה לומר לך,לו קיימנו צ´אט בינינו. שמה אומר לך? שדברים שכתבת מביעים בדיוק את תחושותיי שלי לפעמים?ונכונים גם לגביי? אני מרשה לך כתגובת נגד, בשעת לחץ ודחק שלי, להתעלם ממני לחלוטין, גם אם את רואה את ההודעות שלי. באמת שיש לי עכשו רגשות אשם איום ונורא. שלא תתפסי עוד בתקופה שכזאת, אבל אם פעם יצא לך לכתוב משהו דומה, תזכרי שאולי יש איזה עלוב,פחדן, שאולי דווקא כן נמצא איתך וקורא, אלא שהוא עייף מדי ורק רוצה ללכת לישון,שהוא אגואיסט שחושב רק עצמו, ולא מצליח לפנות כח מרוב הבעיות שלו, כדי לענות לבעיותייך שלך. נראה שמי שמגעיל כאן זה אני. ואולי דווקא כן היה עלי לכתוב את מה שרציתי. כי לפי ההשקפה הזאת, אנחנו בעצם אף פעם לא לבד. ואיפה דף ההודעה שלי שפעם הדפסת ועודד אותך? אם רק תסירי את האשמה הזאת מעלייך, הרי זה לא בשליטתך, תרגישי קצת יותר טוב, ולכך כבר התכוונתי בהודעה שכתבתי לך אתמול. נכון שזה כבר מאוחר, אבל סליחה פשוט ענקית מהלב.

 

[מיקי חוזרת]

סיזיפוס-זה לא אתה זו אני .

אתה בכלל לא מגעיל, זו אני מה אתה בכלל אשם???אני רק מדוכאת פתאום מכל מה שקורה לי.אין לך על מה לבקש סליחה בכלל . דיי- זה בכלל לא אשמתך למה אתה מאשים את עצמך על מה שקורה לי?מקווה שאולי אחזור לעצמי אולי

חג שמח - מיקי.( רק לא אצלי אצלי אין שום חג ושום שמחה כבר).

 

[sharonlk]

וודי הלן? אין אחד כזה. וודי אלן .

 

[קיום ומשמעות]

הקשיבו לסיזיפוס

סיזיפוס, נראה לי שאתה נוגע בלב העניין, בחוט השדרה שלו ממש. מה הפורום בשבילנו? כמה הוא תומך? כמה הוא פוגע? כמה היינו רוצים אולי לא להתשייך אליו? האם תקופה טובה משמעה שאין מקום לנו כאן יותר או שגם במצב זה אנו שייכים לכאן ודורשים מעצמינו נוכחות כאן? מה זה להתמך? מה הצפייה? מה הפנטזייה? מה מאכזב אותנו כאן? וכדומה......... דווקא משום שאנו פגועים כל אחד במידה זו או אחרת (ואנא נסו לא להתקומם לנוכח האמירה)הנוכחות כאן מעלה הרבה שאלות ותהיות הכוח הוא לדעת גם לדבר על הדברים האלה. אתה שקראת במדבר צעקתך הגיע אלי ואני רוצה שהיא תשמע בעוצמתה שגם האחרים ישמיעו זאת היא הנגיעה בנפש....אל פחד....זה לא יהרגנו. אני איתך ועם אחרים כאן בכל התפצלותי האפשרית (גם לי כאב שאף אחד כמעט לא הגיב לדברים שכתבתי) קיום ומשמעות

 

[סיזיפוס]

התכוונתי לומר

שגם אם נפשית לא יכולת באותו לילה לעזור לך, בכל זאת היה לי מאוד אכפת. כלומר, שגם אם נדמה היה לך שאת לבד,לא היית לבד, ודווקא כן היה אכפת לי. זה מה שרציתי שתדעי כשכתבתי את ההודעה וזה מה שרציתי שתחשבי בכל פעם שאת כותבת הודעות כאלה(וגם לא כאלה), שאם אף אחד לא מגיב,שלא תחשבי שלאף אחד גם לא אכפת. כי עובדה ,באותו לילה ,זה לא היה כך. ואשמה למה? כי נראה לי שכשבן אדם זועק לעזרה, זה ממש לא בסדר לעבור לסדר היום,כאילו כלום, אבל איך להסביר שבדיוק באותו לילה ובאותה השעה ,ממש לא יכולתי

 

[sharonlk]

אני לא יודעת הרבה על תסמונת ט וראט

אני באמת לא יודעת הרבה אבל אני חושבת שמי אם לא אנשי הרפואה הם האנשים שאת צריכה לפנות אליהם. כשתאספי כוחות מההתפרקות הזמנית הזאת, המובנת בהחלט, תפני למי שצריך לפנות או תחפשי אנשים אחרים שיכולים לעזור לך. בינתים אני איתך בכאב שלך, למרות שאנחנו לא מכירות. שלך שרון

 

[מיקי חוזרת]

רוצה לדעת על הצרה הזו יותר? ../images/Emo91.gif

אז יש כמה דרכים ללמוד על טוראט. קודם כל ממני אחר כך יש אתר שאני אברר לך את הכתובת שלו ברגע הראשון בקרוב.ויש ספר שניקרא "אנתרפולוג על המאדים" של אוליבר סאקס,זה ספר שיש בו סיפורים פרסדוקליים עמוד 85 י שסיפור שנקרא "חיי מנתח" זה על רופא מנתח בחולה בתסמונת טוראט ועל החיים שלו איך הוא מיסתדר וכל זה , והוא לא מדוכא ודפוק כמוני , קראתי את זה תאמיני לי . אה ויש עוד ספר קוראים לו "ה איש שחשב שאישתו היא כובע" גם כן של אוליבר סאקס היקר, ויש שם סיפור שקוראים לו "ריי המפרכס השנון "זה על בחור שיש לו טוראט . אגב.א ני יוכל לשלוח לך בוידאו את הסרט מערוץ 8 שהיה לא מזמן וסרט בערוץ 4 . תבקשי רק ואני ישלח לך כבר את הכל, אנ ימדוכאת עוברים עליי ימים נורא קשים. שיהיה לך חג שמח ושתמיד דרכך תהייה מוארת- אמן (אני לא דתייה בגלל האמן שלי)ביי- מיקי החסרת חיים.

 

[קיום ומשמעות]

גם הם חוו בטח משברים

כל הגיבורים שאת מתארת, אותם מצליחנים אמיתיים שגברו על הכל בטח גם סבלו הורא וחשו לעיתים כמו שאת... הרופא של הבת של אחותי סובל מתמונת טורט והוא רופא נפלא. גם את תוכלי להגיע אל מקומות רחוקים לא כל משבר אומר "אני זה שכרגע מחסל לך את כל הפנטזיות, בובה" אף על פי שאנו שומעים את הטקסט הזה גם מתוך שינה. שלך קיום ומשמעות

 

[קיום ומשמעות]

למיקי...מלב שחש את כאבך

מיקי היקרה האחריות שלך היא לקחת את עצמך לטיפול. זה כרגע הדבר שיש לך לעשות גם עם חוסר האימון. אני יכול לעזור לך בלמצוא מטפל טוב. רק שאדע מה היסטוריית הטיפולים שעברת. אולי לפעמים צריך להגיע לקצה היאוש כדי הלתחיל לעבוד. תרופןת את לא לוקחת ההורים מתסכלים אותך ואומרים לך "תתאפקי" אין לך אימון במצב כזה הכל נראה מייאש וחסר תקווה ומאיפשהו צריך להתחיל והשאלה הגדולה היא מאיפה מתחילים. גם הסביבה שלך, הורייך, נזקקים לטיפול כי לפי מה שאת מתארת לא רק שהם לא מבינים ממה את סובלת, הם גם מחבלים ואולי מנקזים את כל הפתולוגיה בך. שאדם "נרדף" גם ע"י התסמונת וגם ע"י משפחתו אין ספק שהוא יחוש ייאוש רב. מעבר לכל הכאב את אומרת "הקשבה" חיבוק ואת כל אלה את מונעת מעצמך. כן את מונעת את החובה שלך כלפי עצמך לזכות לטיפול. המילה הטעונה כאן היא טיפול כי כנראה עד היום היית בטפולים לא תורמים, לא תומכים שבמקום כוח החלישו אותך. כאן לא מסתיים הטיפול מיקי היקרה. לטיפול ממטפל טוב יש המון מה לתת לך. אני בטוח מתוך חוויה שלי כמטופל וגם כמטפל (אני עוסק בטיפול ושיקום של ילדים ובני נוער במסגרת שיקומית). אומנם איני "מטפל" פורמלי, אך אני עובד עם מטפלים כפונקציה נוספת בטיפול טיפול היא מילה קצת שרירותית שאצל כ"א מאיתנו מתייגת משהו ספציפי שבמהלך חיינו נקשר לתודעתנו עם באופן ישיר ע"י חוויות שלנו או בעופן עקיף ע"י אחרים. תפיסה זו "סוגרת" לנו את הכוח, העוצמה והיופי שטיפול מסוגל לתת. אני יושב וקורא את דברייך ורוצה לתת לך את החיבוק ואת ההקשבה. אולם לא אני ולא אחרים כאן יכולים למלא את פונקציית הטיפול שכפי שאת מתארת כרוכה בהרבה סביבות שאחת מהם היא טיפול שעל הורייך לעבור. מה יש לך כרגע להפסיד עם תלכי לטיפול? הרי לטענתך הפסדת כבר את הכל. אז מה יש לך להפסיד? תני לעצמך תשובה ארוכה ומחייבת. ואני כאן, תזכרי

 

[סיזיפוס]

ונכון

אין לי שום מושג על ההורים שלך. אבל אם את לא רוצה ללכת, תלכי איתם, בשבילם! כדי שהם יתחילו אולי להבין... וכן...תתפללי(תהלים עוזר המון!!!זה מה שיש לי להציע, מה אני אעשה?). גם אני רק אחרי שהתפללתי מכל הלב והנשמה, במשך זמן מה, לפי כמה שהתפללתי כמה ההורים שלי נעשו יותר רגישים כלפי(מה אני אעשה??? ככה הרגשתי!! תתלו אותי, טוב? בגלל האמונה שלי. זו העצה הכי טובה שיש לי, ובלי זה גם לא נראה לי שמישהו היה יושב פה וכותב את ההודעה הזאת)