יסוד העולם: תורה, חסד ושתיקה
נאמר בתהילים: “יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד” (תהילים ק״ד, ה). פסוק זה אינו מתאר רק יציבות פיזית של הבריאה, אלא רומז ליסודות הרוחניים שעליהם העולם עומד. חז״ל דרשו כי בגימטריה, הביטוי “יסד ארץ על מכוניה” מכוון לשלושת עמודי הקיום: תורה, עבודה וגמילות חסדים.
ואכן, במשנה באבות נאמר במפורש: “על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים”. שלושה אלו הם פעולות אקטיביות של האדם – לימוד, קשר עם הבורא, ונתינה לאחר – והם המעמידים את המציאות כולה.
אולם חז״ל הוסיפו רובד עמוק ומפתיע יותר. בגמרא נאמר: “תולה ארץ על בלימה” – על מי שבולם את פיו בשעת מריבה. לא על כוח, לא על מעשה חיצוני, אלא דווקא על היכולת לעצור, לשתוק, לא להגיב. וכן אמרו: “אין העולם עומד אלא על מי ששם עצמו כמי שאינו”. האדם שמבטל את ישותו, את כבודו ואת האגו שלו – הוא נעשה עמוד תווך של הקיום.
בנקודה זו מתאחדים כל המקורות. הצדיק, שעליו נאמר “צדיק יסוד עולם”, אינו רק מי שעושה מצוות רבות, אלא מי שחי בענווה, בשלום פנימי, וביכולת לוותר. שתיקתו בשעת מריבה שקולה כנגד תורה, עבודה וגמילות חסדים גם יחד, משום שהיא כוללת את שלושתן: חכמה (תורה), שליטה פנימית (עבודה), ואהבת הזולת (חסד).
חז״ל מלמדים עוד: “על שלושה דברים העולם עומד: על הדין, על האמת ועל השלום”. כאשר ישראל עוסקים בתורה, עבודה וגמילות חסדים – העולם מתקיים ברחמים. אך כאשר חסר אחד מן היסודות הללו, הקב״ה, ששמו שלום וחותמו אמת, מנהיג את העולם דרך הדין, כדי להשיב את האיזון.
מכאן עולה מסקנה מרוממת: אדם אחד, שבשעה של התלקחות בוחר לשתוק, לוותר, ולשים עצמו כמי שאינו – אינו רק מונע מריבה פרטית. הוא מונע דין מן העולם כולו. הוא מחזיק את הבריאה, ממש כשם שתורה, עבודה וגמילות חסדים מחזיקים אותה.
ועל כן שכרו עצום מאין כמותו. לא מפני שעשה מעשה גדול לעין, אלא מפני שבמעשה קטן של שתיקה וענווה – נעשה שותף בהחזקת העולם כולו.
---
נאמר בתהילים: “יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד” (תהילים ק״ד, ה). פסוק זה אינו מתאר רק יציבות פיזית של הבריאה, אלא רומז ליסודות הרוחניים שעליהם העולם עומד. חז״ל דרשו כי בגימטריה, הביטוי “יסד ארץ על מכוניה” מכוון לשלושת עמודי הקיום: תורה, עבודה וגמילות חסדים.
ואכן, במשנה באבות נאמר במפורש: “על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים”. שלושה אלו הם פעולות אקטיביות של האדם – לימוד, קשר עם הבורא, ונתינה לאחר – והם המעמידים את המציאות כולה.
אולם חז״ל הוסיפו רובד עמוק ומפתיע יותר. בגמרא נאמר: “תולה ארץ על בלימה” – על מי שבולם את פיו בשעת מריבה. לא על כוח, לא על מעשה חיצוני, אלא דווקא על היכולת לעצור, לשתוק, לא להגיב. וכן אמרו: “אין העולם עומד אלא על מי ששם עצמו כמי שאינו”. האדם שמבטל את ישותו, את כבודו ואת האגו שלו – הוא נעשה עמוד תווך של הקיום.
בנקודה זו מתאחדים כל המקורות. הצדיק, שעליו נאמר “צדיק יסוד עולם”, אינו רק מי שעושה מצוות רבות, אלא מי שחי בענווה, בשלום פנימי, וביכולת לוותר. שתיקתו בשעת מריבה שקולה כנגד תורה, עבודה וגמילות חסדים גם יחד, משום שהיא כוללת את שלושתן: חכמה (תורה), שליטה פנימית (עבודה), ואהבת הזולת (חסד).
חז״ל מלמדים עוד: “על שלושה דברים העולם עומד: על הדין, על האמת ועל השלום”. כאשר ישראל עוסקים בתורה, עבודה וגמילות חסדים – העולם מתקיים ברחמים. אך כאשר חסר אחד מן היסודות הללו, הקב״ה, ששמו שלום וחותמו אמת, מנהיג את העולם דרך הדין, כדי להשיב את האיזון.
מכאן עולה מסקנה מרוממת: אדם אחד, שבשעה של התלקחות בוחר לשתוק, לוותר, ולשים עצמו כמי שאינו – אינו רק מונע מריבה פרטית. הוא מונע דין מן העולם כולו. הוא מחזיק את הבריאה, ממש כשם שתורה, עבודה וגמילות חסדים מחזיקים אותה.
ועל כן שכרו עצום מאין כמותו. לא מפני שעשה מעשה גדול לעין, אלא מפני שבמעשה קטן של שתיקה וענווה – נעשה שותף בהחזקת העולם כולו.
---
