אוי, ימי הולדת זה כיף ושיגועים.
אני עומדת לכתוב עכשיו הודעה ממש ארוכה. אני זאכר בהכל, באמת, וחסר לך שלא תשתמשי במשהו מכל החרא הזה. אסוציאטיבית. ממ. אני זוכרת שעשינו לאמא משהו ממש מגניב. הכנו לה בית מלון בבית. ז"א, עם תפריט ארוחת בוקר עם לוגו של המלון, מדים של 'נער מעלית' ומלצרית ושטויות כאלו, ארוחה שמוגשת למיטה, השכמה, פרחים בלונים וכאלו. על החלונות תלינו שלטים שכתוב עליהם 'נוף'. זה הצחיק אותנו כי אנחנו מפגרים. לאבא עשינו משהו דומה רק עם צרפת כי הוא אובססיבי, אז בנינו לו צרפת בתוך הבית. טוב, זה היה ממש מושקע. וול. את אח שלי לקחנו לקארטינג שזה מגניב אשששש. מסיבות הפתעה זה מגניב. אבל מושקעות, ממש מתוקתקות כאלו. לחברה אחת שלי בנינו שער מבלונים בכניסה לבית הספר, אבל לקחו שנתיים בערך להכין את זה, אז אני לא יודעת אם זה נחשב.

אני אוהבת מתנות אישיות. ז"א, לתפור למישהו, או לצייר לו או לפסל לו. השנה קיבלתי ציור אחד יפהפה ששיר ציירה לי [יחד עם המאפרה הכי מגניבה בתולדות האנושות, תודה ששאלת], ועוד ציור מגניב בטירוף מדאפי [יחד עם חולצה מצחיקה שזה כואב ושתי מנורות שעושות לי שמח] וציור אחד מיוחד מעילית [יחד עם סיפור שהיא כתבה לי, תפוח ומכנסיים מצחיקים.]. מה עוד קיבלתי השנה. אה, וואו. יהוני הכין לי ספר [ספירלה כזה, מנויילן] של שירים שהוא כתב לי. על העמוד הראשון הוא כתב:"שירים לאילאיל. עבור היחידה שמבינה אותי באמת." וזו אחת המתנות המרגשות. למרות שהוא לא היה צריך הוא גם הביא לי פוסטר של גינס לחדר בגלל שהוא טען שהחדר שלי ריק מדי, שאני אלכוהוליסטית ושאני מבלה את כל זמני בספארי. הוא גם הביא דיסק כל כך אישי וכואב ונוגע...הכי במקום. עדי הביאה לי מלאאאא דברים מצחיקים נורא, באמת. היא יצאה מלכה. אני לא אפרט כי הכל בדיחות פרטיות. תמרי, שמתנגדת נורא לעישון שלי, נכנעה ותפרה לי קייס מגניב נורא לקופסת סיגריות ["כי אם את מעשנת אז תעשי את זה בסטייל"] והוא כולו פרווה ורודה, תחרה לבנה וסאטן שחור. כל כך זנותי, כל כך אני. אה, והיא הכינה לי גם מצת עם תמונה של ארז.
והביאה לי גם דופסה אחת עם אמפוטנציה. בדיחות פרטיות זה הכי כיף, אין. הייתי נורא גאה בי, בריילי ובחן כשהקלטנו לצלילי ביצוע מיוחד ל"הילדה הכי יפה בגן", וקנינו לה גם דיסק. הבחורה שלי הביאה לי ביום ההולדת קופסה יפהפיה שהיא הכינה עם ברכה מושלמת לחלוטין, המון טופי שהיא הכינה לו כנפיים, כמו מלאכים [שזה איזה דיבור שלנו
], המוןהמון שוקולד לבן כי היא מלכה, והעיקר- קנבס, מכחול ושלושה צבעים. היה סביב זה עניין שלם, כי זה הפחד הכי גדול שלי- והיא רצתה שאתגבר עליו. אז ליום ההולדת שלה הכנתי לה ספר גדול שעל הכריכה שלו הייתה מוטבעת מלאכית שהוכנה במיוחד בשבילה, והספר היה ככה שבעמוד אחד היא שיר שלנו- בעמוד שאחרי זה הייתה תמונה שהיא צילמה שפיתחתי בשבילה. מבעמוד האחרון היה שיר שכתבתי לה. הבאתי לה גם שיר שהקלטתי לה, כי היא רצתה לשמוע אותי שרה- וציירתי לה ציור, שיהיה לה, כי היא ביקשה.
ממ. מה עוד. אה, וואו, גל. באיחור של שנים היא הזמינה אותי אליה, הביאה במיוחד מריבר [כי רק ריבר!] שתי מנות נודלס מושלמות [בדיוק כמו שחלנו עליהן שנים קודם], הדליקה נרות, עשתה ארוחה רומנטית של ממש, והשמיעה ברקע דיסק שהיא הכינה עם כלללל השירים שלנו. אפילו אלה שכבר שכחתי ששלנו. זה היה מדהים. ואת השיר האחרון היא הקליטה בעצמה, שינתה קצת את המילים כך שהוקדשו לי. ובזמן שהוא הושמע היא ניגשה לידי, כרעה ברך, פתחה קופסה כזו של טבעת- ובפנים היה מגולגל צמיד שנתתי לה בפעם הראשונה שישנתי אצלה, שנקרע זה מכבר- והיא הלחימה אותו. היא כרעה ואני בכיתי כמו מטורפת. כמו שאלה אמרה, באמת הכי חשוב זה לתת כמה שיותר צומי לבעל יום ההולדת במשך אותו היום. כי זה לא כיף אם הביאו לך בלונים ועוגות לבית הספר, אבל את היום את מבלה לבד. אפילו לבוא אליה הביתה ולעשות לה ערב בנות [שזה הכי כיף, תכלס] עם מלא מסיכות מפנקות כאלו ומלכלכות, ולעשות אמבטיות ביחד ורגליים ולהיות בנות ולאכול מלא ולעשות שטויות זה הכי כיף. בהצלחה.