ימים של שגרה

[נעיתה]

ימים של שגרה

נראה שהשגרה משייטת לה לחיינו. בתוך כל המבורך הזה אי לומדת לגלות מחדש את דורי. 13 קילוגרמים של מתיקות, סבלנות, תקשורת- האם זה אותו ילד עימו הייתי מסתתרת שנה שלמה בבית

? אל נא תתנו לי להתמרח פה במחמאות כי ידו עדיין קלה על ההדק, אבל במסגרת היכולות החברתיות שלו אני רואה שיפור אדיר, התאפקות ולפעמים באה התפלקות מוקדמת אך גם חרטה מייד לאחר מכן. אני מרשה לעצמי טפיחות גיהוק קלות על השחם ומודה שלמדתי לכעוס שצריך בלי לחוש רגשות אשם של יותר משעה- למדתי לנך, למדתי להכיר את בני, למדתי להיות מא וגם קצת אבא. אושר

הוא ממלא אותי באושר טהור. אבל... נו לא חשבתן שפתחתי סתם שרשור בנושא, גיל 4 הביא עימו רוחות עקשנות בלתי מוכרת, זה כבר לא הכל לבד זה הכלללללללללל לבד, לפתוח חגורה לבד, לחפוף ולשטוף את השיער לבד, לנגב קקי לבד, לצחצח שיניים לבד, לבחור מה ללבוש לבד.... כל הלבד הזה מקובל עלי כל עוד יש לי זמן

בבוקר לרוב אין לי והבקרים שלנו נראים להם כמו פצצה מתקתקת. שילוב של ילד מסטול מטבעו, עם גנים אדישים ואמא אחת נטולת ולו טיפת סבלנות בבוקר. אז איך זה אצלכן, איך נראית הקימה, מה עם הלבוש בבוקר, צחצוח השיניים, סגירת החגורת בטיחות, פתיחת הדלת- דברו איתי אחיותי

 

[נעיתה]

מה קרה למשפט הזה?

אני מרשה לעצמי טפיחות גיהוק קלות על השכם ומודה שלמדתי לכעוס שצריך בלי לחוש רגשות אשם של יותר משעה- למדתי לחנך, למדתי להכיר את בני, למדתי להיות אמא וגם קצת אבא וגם קצת שוטר.

 

[טאניוש]

שגרה זה טוב ../images/Emo24.gif

קודם כל, ממש שמחתי לקרוא אותך

. והבעיה, כמובן, מוכרת. אצלינו לזרזר ממש לא עוזר, ליתר דיוק נותן תוצאה הפוכה - הילד "נתקע", וכשהוא כבר שם צריך עוד יותר סבלנות, אחרת יגיע הפיצוץ. הלואי עלינו גנים אדישים. המסקנה שלי- לקום שעה קודם. כי אני כבר יודעת שמהר הוא לא יתארגן. אם יש זמן - אני פחות ממהרת (ויותר מפהקת), והעצבים שלי עומדים במבחן טוב יותר. וככה זה אצלינו: 1. הלבוש - דרושה סבלנות של פיל, לא פחות. שלושת רבעי שעה לבחור חולצה, בין השתיים. שם-מוריד, שם-מוריד. 20 פעם. לא מתערבת, אחרת ייקח יותר. קמנו מוקדם, אמרתי? צחצוח שיניים - לפחות אין מה לבחור (יש משחת שיניים אחת, איזה מזל. אולי אזרוק גם את כל החולצות?), סתם מריחת זמן. שיהיה. 2. בחירת צעצוע "שילך איתנו לאוטו" (לגן לא מביאים). סוכם שכל פעם "הולך" איתנו רק אחד. עוזר אם האחד הזה עושה קולות "אני נורררא רוצה לבוא איתכם היום!!!!" (בקול של אמא). משחק וצחוקים עוזר לרוב. 3. פתיחת דלת - למד לפתוח, לא נתקעים שם הרבה. מזל. ירידה במדרגות - פחות מזל. או שהוא חייב לספור (שכח איפה היה באמצע הדרך, חזר שתי קומות מעלה, התחיל מהתחלה... להרגע אמא, להרגע, אוטוטו אנחנו באוטו...), או שהוא יורד מדרגה-עובר עליה ימינה-יורד מדרגה-עובר שמאלה וכו' (4 קומות כולל מדרגות עד כניסת הבית). אפשר לעשות תחרות - מי יגיע קודם, בתנאי שלא התפוצצת קודם. לרוב עוזר. אלא אם כן התחרות כוללת ספירת מדרגות ("אמא, גם את צריכה לספור!"). 4. אנחנו באוטו. משחררים אנחת רווחה. חגורה - לא מתעקש (טפו חמסה). מכרסם קרקרים שיש שם תמיד. 5. הדרך מהאוטו לפתח הגן. מכיוון שברור לי כבר שלעבודה בזמן לא אגיע - אני גם לא מתעצבנת ולא ממהרת

. כבר הבנת שאת לא לבד?...

 

[אפכל]

ועכשיו תדמיני עם שלושה .....

האמת היא שהעצה הכי טובה היא באמת לקום קודם (לא משנה מתי קמים עכשיו, פשוט חצי שעה קודם). אני קמה קודם, מתארגנת קומפלט (כולל קפה בנחת), והכל בלי ממש לשמור על השקט. פותחת חלונות אומרת בוקרטוב ויוצאת מהחדרים (ככה יש להם כמה דקות להמרח ולא צריכים ישר לזנק מהמיטה ). את הבגדים אני מניחה על המיטה (אני יודעת שהתמזל מזלי שהם לא מתווכחים וכמעט תמיד לובשים מה ששמתי). שיניים ופנים- לבד. מכינה במטבח שוקו עם עוגיה וכשההתארגנות נתקעת מודיעה מה יש במטבח(רק מי שמוכן יכול ללכת לשתות). כל האמור מכוון לבן שבע וחצי ולבן חמש. הקטנה (שנה וחצי) למזלי קמה אחרונה ואני מתקתקת אותה (כך שזה לא ממש תלוי ברצונה החופשי). אבל באמת המתכון הבטוח הוא פשוט עוד זמן (כדי לצאת בשבע וחצי, אני קמה בשש ומעירה "רשמית" בשש וחצי) וככה מפלס העצבים נמוך יותר ויוצאים מהבית עם מעט שפיות...

 

[טאניוש]

עצמתי עיניים...דימיינתי...

פתחתי עיניים - וראיתי רק אחד! איזו הקלה

(אגב, אני חושבת די הרבה, במסגרת "מה היה אם"...אז...מה היה אם היו לי את השלושה...ההם שלא זכו להוולד ולעצבן אותי כל בוקר מחדש...)

 

[ביחד ננצח1]

לא פשוט, אך אפשרי ../images/Emo8.gif

אנחנו בוחרים בגדים וצעצוע בערב קודם ובבוקר לא משנים. שמעתי מחברה, שילדיה הולכים לישון לבושים למחר (בחורף, במקום פיג'מה). מניסיוני, בהתחלה כעסתי ויצאתי לעבודה במצב רוח לא משהו, לקח לי זמן "לצאת מזה". עכשיו בשקט וברוגע אני מודיעה: "עכשיו הזמן של צחצוח שיניים", אני הולכת להכין ארוחת בוקר או כריכים לגן. סופרת עד 3 כדי שבתי המתוקה "תחוש" את הזמן, זה כמו משחק כזה (לפעמים עד 5, 10, בהתאם למשימה ולפעמים יש מקום לפשרה, תלוי מתי קמים). עם בגדים - תחרות - מי יתלבש יותר מהר או מי יסיים ראשון (אני להכין כריך או היא להתלבש).אם מוכנה מהר, יכולה לעזור לי בהכנת כריך לגן (וזה כפרס). פעם קבעתי עובדה (בתיאום עם הגננת המקסימה שלנו). אמרתי לבתי שאני לא יכולה לאחר לעבודה, אך המילים לא עזרו... אז אמרתי לה שאם לא תהיה מוכנה בזמן, תלך לגן עם פיג'מה. כל פעם הזכרתי מתי הזמן להתלבש, לאכול וכו'. היא לא מהרה... יום אחד לקחתי אותה לגן עם פיג'מה. כבר באוטו החמודה שלי התלבשה מהר ומאז משתדלת להתארגן יותר מהר ולא להגיע למצב הזה. כמובן עם הרבה שבחים + יש לנו גם מדבקות ופרסים לעידוד התנהגות בוגרת והתארגנות מהירה ועצמאית (קבענו על כל 10 מדבקות פרס לבחירתה -פרסים קטנים וחמודים, פשוטים וזולים). חשוב את כל הדברים האלו לתאם קודם ולהתמיד איתם, כך הבוקר יהפוך למהנה יותר (טוב, עכשיו קל לי להגיד, כשאני עדיין בחופשת לידה ממושכת...

) בהצלחה! מירי

 

[מאוהבת 75]

אצלי עם כל הטירוף

אני כבר בלילה מכינה בגדים + תיק ובבוקר מתמרנת עם תינוק שצורח מגזים מ 2 בלילה ועד 3 ואחר כל בן 5 ל 6 שמעיר את ליאור מוקדם פשוט כשהוא רגוע יותר יש לי יותר זמן להתיחס אליה (טוב שהצוות בגן מאוד מבין והם מאוד קוליות איתה למרות שהיא אלימה) רצה איתה ועם ירין לגן חוזרת ומי אמר שבחופשת לידה נחים???? כי אני ממש לא מספיקה

 

[ביחד ננצח1]

לא פשוט בכלל...

אכן בחופשת לידה לא נחים... ועוד בכאלו כמו שלי... אמיתי התעורר כל 15-30 דקות ביום ובלילה ורק בגיל חצי שנה גיליתי שרגיש לחלב (היה בהנקה מלאה ואני אכלתי חלבי), עכשיו יותר טוב, אבל עדיין יש לנו הרבה לילות לבנים וזה החלק הכי קשה עבורי. אחר כך אין מספיק סבלנות לבני הבית האחרים... לך בנוסף להכל אין מספיק עזרה וזה מאוד מאוד מאוד קשה. אם אגיד לך שאני מבינה אותך, אז לא לגמרי. הקושי הוא עצום וכל הכבוד לך על היכולות והעמידה מולו. מזדהה עם מה שאת מרגישה ושולחת לך כוחות. תזכרי שזה זמני, עוד מעט יהיה יותר קל, אבל בהתחלה אין ספק, קשה קשה קשה. אני למדתי להודות על הקושי הזה, חיכיתי לו כל כך הרבה זמן

מירי

 

[נוגה אור]

הבוקר שלנו רגוע ומלא פיהוקים

כמו שטניוש כתבה, גילתי שסוד הקסם זה לקום יותר מוקדם ולהתארגן בעצלתים. אצלי לפני הגן מספיקים גם לשחק ולסוע באופנים (בתוך הבית). את התיק שלי אני מארגנת בערב וזהו, כל השאר נעשה בבוקר - בחירת הבגדים, הכנת האוכל. אני כמה בדך כלל לפני הילדים ודורון מתעורר דקה אחרי (שהוא מרגיש שחום גופי התרחק ממנו ) אני תארגנת בנחת ובין לבין מעירה את הליידי משנת היופי. יש ימים שהם רוצים להתלבש לבד ויש ימים שהם "עושים לי הפתעה" הם בוחרים לבד את הבגדים - תהליך ארוך אבל יש זמן. צחצוח שינים אין אצלנו לבד - הרופאת ילדים שלנו הסבירה להם שעד גיל 6 רק אבא ואמא מצחצחים לילדים, והרופאה אמרה אז ככה עושים. מי שהספיק להתארגן ב"זריזות" יושב לאכול קורנפלקס ומי שלא מקבל רק עוגיה לדרך, הם יודעים שאני לא נותנת שקית לגן (מלאה בכל מיני הפתעות שלא הספיקו לאכול בבית) אז הם משתדלים להיות זרזים ובדרך כלל מצליחים. הליידי גדולה מספיק בשביל לפתוח את הדלת ולחגור את עצמה, אני לא זזה בלי שהיא חוגרת ויש ימים שזה מעקב אותה במלא זמן, שבוע שעבר חיכתי 20 דקות עד שהיא הועילה בטובה לחגור, עשיתי את זה בבוקר שהיה לי קצת יותר זמן מהרגיל, היא הבינה את העיקרון שלא זזים בלי חגורה ואני הייתי מלאת סבלנות כי לא מהרתי לשום מקום. את דורון אני חוגרת אז זה בציק צק. הבעיה אצלנו היא הפרידה בגן, למרות שהשנה נגמרת עוד שבועיים והגננות מהממות וכיף לשניהם בגן לתהליך הפרידה בבוקר אני צריכה להקדיש כמה דקות טובות.[ בשביל לצאת ב7 וחצי קמים ב6 הבוקר רגוע והיום מלא עיפות

 

[נייטי]

אומנם גיל 4 עוד לפנינו אבל מאחר וברוב הבקרים

אני לבד עם הילדים אני בכל זאת מרשה לעצמי לענות. אני מכינה ערב קודם את התיק של שניהם, בדרך כלל עד הפרט הקטן (היינו: מוצצים ובקבוקים וכו'). אני מהאמהות המזניחות ולכן תומר לובש בערב את הבגדים שאיתם הוא הולך בבוקר לגן. לילדים שלי אין פיג'מות. מודה שמלבד הקטע הפולני שצועק "חמאס" אני לא מצליחה למצוא חסרונות בשיטה הזאת ולכן משאירה את הפולניות ואת החמאס מחוץ לשיקולי ההלבשה של הילדים שלי. עם תומר זה עובד נפלא בגלל שב-99% מהמקרים לא בורח לו פיפי בלילה והוא גם לא מלכלך את הבגד בארוחת הבוקר הקלה שאני נותנת להם לפני היציאה מהבית. לכן בכל זאת נחסך לי קצת זמן בכך שאיתו אין צורך להתעסק בנושאי הלבשה, זה חוסך ויכוחים, זה חוסך מרדפים בבוקר עם הלחץ שלי, והכי חשוב בעיניי, זה נותן לו את הכמה דקות שקט רגוע שלו על הספה בסלון עם השתיה והעוגיה/מעדן של הבוקר בלי שאמא תציק לו. לדניאל אני כן צריכה להחליף אבל מאחר ואצלה ממילא צריך להחליף חיתול אז זה לא באמת חוסך לי זמן להלביש אותה בערב בבגדים של הגן. גם עכשיו, כשהבקרים שלי לחוצים וצריך להזדרז, אני לא קמה לפני הילדים אף פעם. אין לי עצבים לזה. אנחנו קמים יחד. לכן אחרי שילדודים קמים ושוטפים פנים אני נותנת להם משהו קל לאכול, בדרך כלל נעזרת בשלב זה במכשיר הטימטום ואז מתלבשת תוך חמש דקות ויאללה לגנים ולעבודה. עד לאחרונה הבקרים שלנו היו מאוד נינוחים כי לי לא היה לחץ אבל לאחרונה אני הרבה יותר מלחיצה בבוקר. ההתמרחות המשותפת שלנו קוצרה מאוד ואני מוצאת את עצמי הרבה יותר מזרזת ונוזפת בבוקר. זה מבאס מאוד. משתדלת מאוד, מאוד, שבימים שאין לי לחץ בבוקר כן לאפשר המרחות ביחד למרות שאף גן לא אוהב שאת מביאה את הילדים אחרי תשע בבוקר אני עדין חושבת ששעה נוספת של התמרחות ביחד בבוקר היא חשובה מאוד. אם יש לך מידי פעם בקרים שאת כן יכולה לאפשר המרחות של בוקר אז פרגני לעצמכם אותם כדי שבוקר לא יהיה רק לחץ אלא גם כיף.

 

[אמאדובה]

אני פולנייה מטומטמת

עד תחילת הקיץ הזה, אלעד ישן קבוע בבגדים של מחר. כשהתחיל הקיץ (והוצאתי את הפיג'מות משנה שעברה, שנראות חדשות לחלוטין מחוסר שימוש) הודעתי לו שמעכשיו יש פיג'מה בלילה. נראה לי שבגיל כמעט 5 זה לא לעניין לישון עם בגדים. אלא מאי? הילד ממש לא רוצה פיג'מה... ואני כמו אהבלה מתעקשת. אז יש מלחמה בלילה. ואז בבוקר יש מלחמות עולם על להתלבש (מלבד כל המלחמות האחרות כמובן) בקיצור, אחרי השרשור הזה נראה לי שאני ארד מהעץ שלי בשקט וכולנו נהיה מרוצים

 

[אםדניאל]

גם אני במזניחות

ומלבישה בערב, אחרי המקלחת את הבגדים ליום המוחורת. האמת, שדושה לובשת שמלה קלילה ללילה, כי היא סובלת מחום ובד"כ שופכת על עצמה חלב, כשהיא אוכלת בבוקר - אבל ברגע שכבר אי אפשר יהייה "לסובב" אותה בקלות - בקשר למה ללבוש, זה ישתנה. אני קמה עם הילדים - אבל אם הייתי קצת יותר טובה עם בקרים, היייתי קמה קודם. בתקופות שמיהרתי בבוקר - היה לי משפט " בבוקר לא עושים עיניינים" כל מיני גחמות שבד"כ אין לי בעיה , בבוקר אין זמן והגבול הרבה יותר הדוק - פעם אחת כשהגדול היה בערך בן שנתיים וחצי והיה עסוק כל בוקר בטנטרומים...הודעתי לו שאם הוא לא נרגע ומתלבש - אני הולכת לעבודה - וכך היה (הוא נשאר עם אבא) וחזרתי רק אחרי כ 10 דקות חזרתי לקחת אותו - אחרי זה היתה תקופה רגיעה יחסית. עם הקטנה, אני מסבירה שעוד מעט אני יוצאת לעבודה ונ הולך לגן ושאם שאנחנו לא יכולים להתעכב ושאם היא לא תבוא להתלבש/לנעול סנדלים / וכו' , היא תשאר בבית...כמובן שזה לא מתאים לכל ילד וגם תלוי בטון שהדברים נאמרים וגם ביכולת לישםבעת הצורך (בעזרת אבא/שכנה סבתא) - הרעיון הוא להבהיר שבוקר הוא זמן שאי אפשר לאפשר בדיקת גבולות ורעיונות חדשים - ברגע שהעובדה הזאת ברורה הרבה יותר קל. לגבי קצב הדברים - ספירה בהחלט עוזרת. אני נותנת משימה ומחליטה (לפעמים ביחד איתו) עד כמה סופרים. היתרון הכי גדול של איפה שאני גרה , זה ששני הגנים ממש מעבר לגדר הבית שלנו (שהיה פעם בית ילדים בעצמו) אבל אין ספק שהבקרים הכי כייפים הם אלה שיש זמן מיזמוז. בוקר נינוח הוא בוקר שיש לנו לפחות שעה מהתעוררות עד יציאה מהבית.

 

[א וש ר י]

כל הטובים מתלבשים בלילה...

ואני התביישתי לומר... אצלנו גם מגיל 0 הפיגמה היא הבגד של מחר. במילא כל יום מכונת הכביסה מסתובבת בלי סוף. אז למה צריך פיגמה? זה חוסך הרבה. חוץ מזה אין לי רעיונות רציניים, כי הבקרים שלנו בסדר, אבל לא יותר מזה...

 

[טאניוש]

אני מצליחה בשיטה הזו לחסוך חולצה מקסימום

בחורף מתחת לפיג'מה שמתי באמת חולצה שאיתה הלך לגן. אבל אי אפשר לישון בחורף עם בגדים של הגן... ואי אפשר לישון עם ג'ינס... ואפילו אם אשים לו בקיץ חליפה שאיתה ילך לגן, הכי פושטית שיש, הרי בבוקר הבגדים ייראו כאילו לעסו אותם... שלא לדבר על זה שעכשיו חם והוא ישן בכלל בלי כלום, רק עם תחתונים. בקיצור, אצלי השיטה הזאת עבדה כל עוד היה תינוק.

 

[זברה כתומה 19]

למה מזניחה??? ירוקה../images/Emo70.gif../images/Emo146.gif../images/Emo39.gif../images/Emo145.gif../images/Emo203.gif

שמקפידה ושומרת על איכות הסביבה

גם אני מלבישה את הילדים בבגדים של היום למחרת (למעט חולצת בית הספר של הבכור, כי בכל זאת יש גבול) - וחוסכת - חוסכת אנרגיה של חשמל ומיים במכונת הכביסה מצמצמת את כמות הדטרגנטים שנשפכים למקורות המים שלנו (שוב, פחות כביסה) חוסכת באנרגיה וחומרי גלם של יצור בגדים חדשים והכככככככככככככי חשוב - חוסכת באנרגיה שלי ושל הילדים על מלחמות ההלבשה בלחץ של זמן!!!!!!!!!! הכל עניין של ניסוח, כידוע

 

[ברבי28]

הייתי כותבת משהו על הבקרים האלה

אבל הבוקר הנוכחי לא השאיר לי אנרגיות

 

[זברה כתומה 19]

אולי הבוקר היה כבד בגלל המשקל (החדש) המכובד

של האדון? לא נורא, מחר הוא כבר ישקול קצת פחות, ואולי יהיה יותר קל לשנע אותו בסלקל

 

[ברבי28]

המשקל המכובד היה רק הקינוח

לארוחת הבוקר שהורכבה מ ילדה אחת ש ... 1. רצתה פתאום מברשת שיניים אחרת 2. רצתה להחליף בגדים 3. רצתה לשתות משהו אחר אחרי שהכנתי לה 4. לא הפסיקה לילל (ואני ידועה בחיבתי וסבלנותי ליללות) כתוצאה מזה הורדתי אותה בגן רק ב 8:30 פגישת עבודה שהייתה לי היום ב 9:00 בוקר (מי אמר חופשת לידה) והייתי צריכה להספיק מלא דברים עד אליה בעל אחד שהשאיר לי קצת יותר מדי מטלות להיות בבוקר ... need i say more ???? העיקר שהבחור כבר הגיע למשקל מכובד 3.030, וההורים החמודים שלי שהגיעו הזמינו אותי לארוחת צהריים טעימה ... ואכן סושי אחרי 9 חודשים טעים יותר מאי פעם (זברה - מוסרים לך ד"ש מקמפאי), ומחר ... מחר הברית ... תחזירו לו אצבעות

 

[קיטי08]

שיהיה במזל ובקלות

לשניכם.

 

[evemon]

"לא את, רק אני"

ככה עדי אומרת לי כשאני מנסה להפשיט אותה או לעזור לה בשירותים או מה שזה לא יהיה. מוכר לי הלבד הזה. אבל אנחנו מנסים ללמד אותה שאין כל רע בעזרה ולאט לאט היא מתחילה להפנים ומבקשת "אמא תעשי לי עזרה" הבקרים שלנו נראה לי מאוד דומים לשל אפכל. בבוקר אני קמה לפניהם, מתקלחת, שותה קפה ובין לבין נכנסת להגיד בוקר טוב. שני רק בת שנה וחודש ולה עוד אין דעה לגבי מה היא רוצה ללבוש או לא רוצה ללבוש אבל עדי כבר מתחילה להגיד לי מה היא רוצה ומה לא רוצה. אז אני נותנת לה שתי אפשרויות ואת מה שהיא לא בחרה בו אני שמה בתיק שלה כבגד להחלפה לאחרי הצהריים. אחרי שמתלבשים הולכים לשתות שוקו או בקבוק ועוגיה (ובדומה לאפכל אם יש עיכוב בלבוש אני מזכירה מה שמחכה במטבח וזה מזרז עיניינים - היום בבוקר זה לא כל כך עבד אז הגדלתי לעשות ואיימתי שאם היא לא תבוא אבא יבין שהיא לא רוצה מהשוקו וישתה לה אותו. זה עשה את הטריק ותוך שניה הילדה היתה לבושה ובכיסא שלה עם השוקו ביד

) בזמן שהן שותות אני עושה עוד כמה סידורים אחרונים (כמו כביסה מיטה וכאלה) ואחרי זה שיניים קוקיות והופה לגן. כך זה לא משאיר זמן מיותר לטלויזיות וכאלה ואני גם לא מרשה להן בבוקר. כי בבוקר מתארגנים והולכים לגן.